"יש קשר ישיר בין שמועות על תשלום של עובדים זרים, להגעת עובדים לא מקצועיים", הכריז מוטי פיירמן, מנכ"ל חברת "ישראל הודו" בישיבת הוועדה לעובדים זרים, שהתקיימה לפני כשבועיים. "יש לי עשרות עובדים ששבועות ארוכים אף קבלן לא רוצה להעסיק אותם. מנהל עבודה הודי שיצא איתם לאתרי בניה ובחן אותם, מצא שהם מעולם לא החזיקו פטיש".

האם אכן שילמו עובדים זרים מהודו כספים כדי לעבור את מסננת המיונים של משרד הבינוי והשיכון? או שמא מדובר בהתנהלות ממשלתית מסורבלת? החלטנו לנסות להבין ממקור ראשון כיצד הגיעו עובדים הודים לא מיומנים לענף הבניה.

הפועלים ההודים הספורים באתר הבניה בעפולה, בו אנו מבקרים, עובדים באיטיות, אבל לאו דווקא בגלל החום. "קיבלנו עובדים מהודו, שלא יודעים לעבוד", אומר דניאל משה, בעל תאגיד "עוצמת בארי" להבאת עובדים זרים לענף הבניה. הוא מתוסכל. משה השקיע כספים רבים כדי לקבל אישור להקמת תאגיד, וכעת הוא מתקשה לספק לקבלנים את העובדים שקיבל.

אבל המציאות עושה את שלה. הצורך הנואש בעובדים בענף – שלמעשה כמעט משותק מפרוץ מלחמת "חרבות ברזל" – הביא את מנהל העבודה באתר הזה להעסיק את העובדים הללו, אפילו בעבודות כלליות. הוא קורא לאחד העובדים ההודים באתר. "הוא דווקא בסדר, רוצה לעבוד", מעיד עליו מנהל העבודה. קוראים לו סריקנת (Shrikant) בן 30, מהעיר Gorakpur בתת המדינה ההודית אוטר פראדש.

סריקנת יושב מולנו מתוח מאוד. אולי הוא חושב שאנו מרשות האוכלוסין וההגירה. נציגי הרשות הגיעו יומיים לפנינו לראיין את העובדים הזרים במסגרת הניסיונות להבין מה השתבש בתהליך הגעת העובדים ההודים לישראל.

סריקנט נרגע מעט כשהוא מבין שמדובר בכתבה, וברצון של משה לעזור לו למצוא אולי מקום עבודה טוב יותר. אחרי הכל סריקנת עזב אישה, ילד בן 2.5 ותינוק בן חודשיים וחצי, כדי לספק למשפחתו משכורת מכובדת, שבהודו הוא רק יכול לחלום עליה.

סריקנט עבד בהודו במפעל לביסקוויטים, אך גם כנגר וצבעי. אנו שואלים בזהירות על המיונים שעבר, ואשר קבעו שהוא יכול להגיע לארץ כפועל בניין. "ביקשו ממני לבנות ארגז עץ", הוא משיב.

על מבחני המיון שמע מבני משפחה שראו פרסום בעיתון. "שילמתי  66,800 רופי (כ-3,000 שקלים) ל NSDC (גוף ממשלתי הודי האחראי על הכשרות – ר.ש) לאחר המבחן", הוא אומר ומסביר שאלה הם דמי טיפול. "כעבור שבועיים קיבלתי תשובה שעברתי את המבחן". בזמן שעבר עד התשובה, הוא ערך בדיקות רפואיות והוציא תעודת יושר – מסמכים הנדרשים לקבלת רישיון עבודה בארץ.

יום עבודה בהודו, לדברי סריקנת, הוא בין 8 ל-18 שעות, והשכר הוא בין 1,000 ל-2,000 שקלים בחודש. כאן בישראל הוא יכול להגיע גם ל-8,000 שקלים. סריקנת נמצא בישראל כבר 20 יום ומאוד מתגעגע למשפחתו. הוא לא בטוח שימשיך בענף הבניה. "אני מוכן ללמוד", הוא אומר. "אבל גם לעבוד במפעל, או בסופר זה בסדר".

מקור בענף העובדים הזרים סיפר לנו שעובדים בהודו, המבקשים לעבוד בסיעוד בישראל, צריכים לשלם סכום עתק של 30,000 דולר לחברת כח אדם בהודו על מנת להגיע לישראל. עובדי הסיעוד הללו לוקחים הלוואות וסיכון אישי רב רק כדי להגיע לכאן. למעשה, השנתיים הראשונות בעבודה מיועדות להחזרת החוב הזה.

סריקנת שמע על כמה עובדים הודים שנאלצו לשלם הון עתק, אבל ממנו לא ביקשו כסף, פרט לדמי הטיפול. זה נשמע מרגיע, כי גם אם נפלה טעות כלשהי במיונים, נראה שהסכם ה- G2G – שנחתם בינואר האחרון בין ממשלות הודו וישראל – מונע את ניצול העובדים, שכל כך רוצים להגיע לכאן. ההסכם, כך אמרו לנו, יחול גם על עובדי הסיעוד הבאים שיגיעו לכאן, והם לא יצטרכו לשלם עוד סכומים מופרזים.

אין ספק שהמחסור בעובדי בניין מורגש היטב מאז פרוץ מלחמת "חרבות ברזל". אם עד המלחמה עבדו כ-80 אלף פלסטינים במקצועות הבניה הרטובים (טיח, תפסנות, ריצוף, וכו'), הרי שלמחרת מתקפת החמאס הרצחנית, נאסרה כניסתם לחלוטין. מאז, קיבלו מעט פלסטינים אישורי כניסה, וכמה אלפים הסתננו בהמשך לעבוד באתרי הבניה בישראל.

הפתרון שאותו מנסים לקדם בחודשים האחרונים הוא הבאת עובדים זרים, ומהר, גם במסלול הפרטי, ה-B2B. אך בישראל, כל כך הרבה רגולטורים מעורבים בנושא, ועל כל התקדמות, מופיע מכשול חדש, שתורם לעיכוב בהגעת העובדים. המאמצים מתמקדים בהבאת עובדים זרים מהודו וסרי לנקה – מדינות עימן חתמה ישראל על הסכמים בילטרליים. בנוסף, מגיעים עובדים גם מאוזבקיסטן ומולדובה.

העובדים הסינים, אגב, הם היום כוכבי ענף הבניה. הם נהנים מביקוש חסר תקדים, עד כדי כך שקבלן מוכן לשלם על פועל סיני כ-1,500 שקלים ליום, לעומת 400-500 שקלים ליום לעובד פלסטיני (לא כולל תוספת ב"שחור" של כ-200 שקלים).

הסערה התקשורתית סביב מקצועיותם של העובדים מהודו פרצה בוועדה המיוחדת לעובדים זרים של הכנסת, בראשות ח"כ אליהו רביבו (ליכוד). בישיבה שהתקיימה לפני כחודשיים, הושמעו טענות לפיהן הגיעו לארץ עובדים, שלא עברו את תהליך המבחן והמיון.

גורם בכיר בענף הבניה מכחיש בתוקף את הטענות. "אלה טענות שקריות של בעלי אינטרסים, המעדיפים את העובדים הפלסטינים על פני העובדים הזרים". לדברי אותו גורם, בעלי החברות הגדולות מרוצים מאוד מביצועי העובדים ההודים. "מי שאולי לא מרוצה אלה תאגידים קטנים, שאין להם מספיק ניסיון בהעסקת עובדים זרים. גם על העובדים הסינים אמרו בהתחלה שהם גרועים, והיום כולם רוצים אותם".

גורם בענף הבניה: "הצורך בהבאת עובדים זרים לענף הבניה הוא הכרחי להמשך מיזמי הבניה, אך הוא לא נולד ב-7.10"

האשמה העיקרית במצב הקשה אליו נקלע ענף הבניה היא ממשלת ישראל. כך סבור ראול סרוגו, נשיא התאחדות הקבלנים בוני הארץ. "ענף הבניה והתשתיות נמצא במצבו הגרוע ביותר מאז ומעולם", הודיע סרוגו, במכתב ששיגר לראש הממשלה ושר האוצר בתחילת מאי. לדבריו, המחסור בעובדים  גרם לירידה ממוצעת של כ-40% בפעילות הענף, לצניחה בהתחלות הבניה ובעבודות הביצוע של התשתיות, להתמשכות פרויקטים, ולסגירה של קווי ייצור בתעשיות הבניה. כיום מעריכים בהתאחדות הקבלנים שהנזק שנגרם לקבלנים מתחילת המלחמה עד מרץ מגיע לכ-55 מיליארד שקלים.

הכישלון בהבאת העובדים הזרים נובע לדברי סרוגו "בעיקר מחסמים וכבלים רגולטורים שהממשלה כובלת בהן את עצמה: מתן ויזות בקצב איטי להחריד, גבייה מיותרת של אגרות להעסקת העובדים הזרים, המקשה מאוד על התאגידים ומונעת מהם הבאה בכמויות של העובדים, ועוד שורת חסמים שנוצרו בשל חלמאות של הגורמים השונים וחוסר ניהול מרכזי, המציב יעדים של כמויות וזמן".

"הצורך בהבאת עובדים זרים לענף הבניה הוא הכרחי להמשך פרויקטים בענף הבניה, אך הוא לא נולד ב-7.10", אומר גורם בענף הבניה. "הצורך בהם הלך וגבר עקב הזינוק בביקושים לדירות. אם בעבר נבנו 15-20 אלף דירות בשנה, המספרים זינקו ל-60 אלף דירות בשנה, כמו בשנת 2023. ב-8.10, יום אחרי מתקפת חמאס יצאה הוראה שלא נכנסים יותר עובדים פלסטינים. מאז הענף בבעיה חמורה".

הנזק הכספי מהיעדר עובדים זרים במשק: כ-3 מיליארד שקלים בחודש, ועליה צפויה במחירי הדירות

פעיל בענף הבניה מעריך שמחירי הדירות יעלו בשנה הבאה בעקבות המחסור בעובדים זרים. "יש השנה ירידה אקוטית בהיקפי הבניה", הוא אומר. "במשך שמונה חודשים בנו רק כ-20 אלף יחידות דיור. בשנה רגילה בונים לפחות 40 אלף. כלומר, איבדנו כבר 10,000 יחידות דיור. אותם בעלי משפחות שמחכים לדירות, זקוקים להן. בערך 80 אלף איש צריכים להחליף דירה והם תלויים בענף הזה".

בישיבת הוועדה לעובדים זרים שנערכה לפני כשבועיים ציין משה נקש, מנהל מינהל עובדים זרים ברשות האוכלוסין כי בענף הבניין עובדים 41,708 עובדים זרים, לעומת 30,743 ערב פרוץ המלחמה. ועדיין, אומרים בהתאחדות הקבלנים ובוועדה לעובדים זרים, מספר זה רחוק מהמספר הדרוש – קרוב ל-100,000 עובדים בענף.

• ח"כ אליהו רביבו האם המסלול הפרטי לא אמור להיות מהיר יותר מהמסלול הבילטרלי?

רביבו: "המסלול הפרטי אמור להיות מהיר יותר. בגלל זה אישרנו אותו. בפועל, זה לא בהכרח קורה. ככל הנראה אלה שהתמיינו במסלול הפרטי אמורים לשלם עמלה לפני שחברת ההשמה ההודית מרשה לעלות על המטוס. עמלה לא חוקית, אגב. זה חשד שעלה אצלי. זה מצריך בדיקה, אם לא חקירה. זה מאוד בעייתי. מקווה שהגופים הרלוונטיים ייאותו לבדוק את זה, כדי להפסיק את הסחר בבני אדם".

• אם המיונים זהים בשני המסלולים, כיצד הגיעו עובדים לא מיומנים במסלול הבילטרלי?

רביבו: "יש חשדות שנבחנים. אחד, שהממיינים חיפפו באיכויות כדי שלא ירצו בילטרלי. אפשרות שניה: שעשו כאן תרגיל. כנראה שעובד אחד החליף זהויות. הוא נבחן במקצועיות ונתן הכשרה לאחרים. עובדה שביקשתי לקבל את חוברות המיונים של המתמיינים במסלול הבילטרלי והפרטי. שלחתי להם פרטים של עובדים שהגיעו לארץ, ועד היום מסרבים לתת לי את חוברות הבחינה".

נציין כי רביבו ביקש את חוברות הבחינה ממשרד השיכון במספר ישיבות של הוועדה, וכך גם בישיבה האחרונה שנערכה ב-16.7. מיכל ארן, מנהלת אגף בכיר לתכנון אסטרטגי ומדיניות במשרד השיכון, אמרה בדיון כי משרדה טרם קיבל את חוברות מיון העובדים שבוצעו בחו"ל. עוד אמרה ארן, כי היא ממתינה לחוות דעת של משרד המשפטים, שיאשר להעביר לוועדה את חוברות המיון.

גורם בוועדה אומר שהאשם טמון ברשות האוכלוסין וההגירה, שאצלה למעשה נמצאים כל נתוני העובדים שעברו מיונים, ולא במשרד השיכון. "בושה וחרפה שהרשות פועלת כך", הוא אומר. "לא ייתכן שפקידים ממשלתיים מסתירים נתונים מחבר כנסת, שכבר חודשים מבקש את חוברות הבחינה, ועוד מנסים להאשים בכך את משרד השיכון, שדווקא פועל במרץ לסייע לענף הבניה".

"המדינה מיינה והביאה לכאן אנשים שלא יודעים מה זה מברג"

סיבות נוספות לעיכובים בהגעת העובדים הזרים עלו במהלך דיוני הוועדה: החל מעלות כרטיסי הטיסה הגבוהים מהודו לישראל, תלות בגורם אחד שעורך את המיונים לעובדים הזרים, ומגבלת מכסות עובדים שהציב משרד השיכון.

"מי שמבצע את המיונים זה התאחדות הקבלנים", אומר חבר ועדה "יש צוואר בקבוק במיונים. נטען בוועדה שהמיונים צריכים להיות בארץ. אפשר לעשות את המיונים בנתב"ג. מי שלא מספיק טוב, חוזר הביתה על חשבון התאגיד שהביא אותו. הליך כזה ימריץ את התאגידים להביא אנשים טובים".

דיוני הוועדה לעובדים זרים מדגישים את הכשלים הרבים בתהליך הבאת העובדים הזרים, וההתמודדות איתם. כאשר עלתה יוזמה להוספת תאגידים להבאת עובדים זרים, רשות האוכלוסין פעלה מהר, פרסמה קול קורא, ואושרו כ-100 תאגידים. "למרות שאושרו הרבה תאגידים חדשים, עדיין לא הגיעו עובדים לארץ", אומרים בוועדה.

לדברי גורם בוועדה, סיבה נוספת לעיכוב הגעת העובדים ההודים נובעת ממגבלות רגולטוריות. "משרד השיכון קבע שכל מבחן מיון יכלול מינימום 1,000 עובדים. זאת על מנת שהקבלנים לא יצטרכו לנסוע לחו"ל עבור 50 עובדים. בנוסף, המשרד כפה על התאגידים לקבל קודם מכסה של 200 עובדים ב-G2G (המסלול הממשלתי – ר.ש.), לפני שיוכלו להביא בעצמם במסלול הפרטי. זה ממש הסדר כובל!!

"במהלך מאי הגיעו 2,500 עובדים במסלול הבילטרלי. ואלה שהגיעו, לא יודעים להחזיק פטיש!! המדינה מיינה והביאה לכאן אנשים שלא יודעים מה זה מברג. וכל זה אחרי שעברו מיונים, בדיקות רפואיות, תעודות יושר. אנו שואלים את עצמנו איך הם עברו את המיונים".

כאמור, רביבו עדיין לא קיבל תשובות לגבי התאמה בין העובדים שהגיעו לעובדים שהתמיינו. "ביקשנו לעצור מיד כל הגעה של העובדים האלה", הוא אומר. "כל מי שלא מקצועי, צריך להעיף החוצה. ועדיין ממשיכים להביא עובדים לא מיומנים. מה שקורה כאן מפרוץ המלחמה זה הפקרת המשק. אינטרסים בלתי מוסברים במקרה הטוב".

בינתיים נראה שהלחצים בוועדה ומחוצה לה עזרו. שלשום פרסם משרד הבינוי והשיכון מכרז למתן שירותי מיון למועמדים לענף הבנייה, תחום שבוצע עד כה רק על ידי התאחדות הקבלנים. בנוסף, מנכ"ל משרד השיכון, יהודה מורגנשטרן, הודיע לפני כשבועיים שהחל מהיום ה-1.8, ניתן יהיה להביא עובדים זרים ללא מיונים. האם ההחלטה תצא לפועל? כלל לא בטוח. ביום שלישי השבוע הודיע מורגנשטרן שנושא הבאת העובדים ללא מיונים מתעכב במשרד המשפטים.

גורם בענף הבניה: "התאחדות הקבלנים ביצעה מיונים ואישרה 20,000 עובדים בחודשים האחרונים, אך רק 5,000 מהם קיבלו אישורי עבודה"

גורם בענף הבניה דוחה את ההאשמות בדבר שיבושים במיונים, ומפנה את האצבע המאשימה כלפי הממשלה. "עד כה המדינה אישרה להביא מעל 60 אלף עובדים זרים", אומר פעיל מרכזי בענף. "אבל לממשלה אין מספיק כח אדם לתת אישורי עבודה לעובדים. התאחדות הקבלנים ביצעה מיונים, ואישרה 20,000 עובדים בחודשים האחרונים, אך רק 5,000 מהם קיבלו אישורי עבודה. ההתאחדות ביצעה כבר חמישה סבבי מיונים בהודו וסרי לנקה.

"בעיה נוספת שעיכבה את הגעת העובדים מהודו היא אזהרת מסע לישראל, שבוטלה רק לאחרונה. בעיה לא פחות קטנה היא מיעוט הטיסות מהודו. עד המלחמה היו 5-6 טיסות ביום מהודו. כיום יש הרבה פחות. לקח למדינה ארבעה חודשים להבין את זה ורק לאחרונה נתנה מימון משלים למימון הטיסות".

דניאל משה מנכ"ל "עוצמת בארי": "מתוך 48 עובדים הודים, רק שמונה עובדי בניין. האחרים טבחים, נהגים, מקורבי ממשל, יש אפילו יהלומן"

פרט לאזרחי המדינה שנותרים ללא דירות, או שייאלצו לראות את חלום הדירה מתרחק מהם בעקבות המחסור בעובדים זרים, הנפגעים המיידיים מהמצב הם תאגידי כח אדם לעובדים זרים החדשים, שהצטרפו לאחרונה למאגר החברות המספקות עובדים לענף הבניה.

אם עד ה-7 באוקטובר היו כ-30 תאגידים מאושרים, הרי שכיום יש כ-100 תאגידים מורשים להבאת עובדים זרים לענף הבניה. בעלי התאגידים – חלקם עזבו משרות בכירות כדי להקים את החברות – נאלצים להתחייב בפני המדינה ולהשקיע סכומי כסף גבוהים מאוד. היום הם מוצאים עצמם ללא עובדים זרים מיומנים, כשכספם הולך ואוזל.

בין ההתחייבויות המוטלות על תאגיד כח אדם זר יש תשלומי אגרות שונות: אגרת בקשת רישום תאגיד – 13,600 שקלים, אגרה על 350 עובדים (1,000 שקלים לעובד) – 350,000 שקלים, ודמי ערבות – 3,200,000 שקלים. בנוסף, בעל תאגיד צריך להציג בחשבון העו"ש שלו הון עצמי של 1,000,000 שקלים. מרגע שהעובד הזר נחת בישראל בעל התאגיד מחוייב לשלם לו 236 שעות לחודש, כלומר עלות עבודה של כ-14,000 שקלים.

דניאל משה, בעלי תאגיד "עוצמת בארי", שערך לנו את הביקור באתר הבניה בעפולה, הוא אחד מבעלי התאגידים החדשים, הנאנקים תחת לחצי ההוצאות הכבדות, והתסכול סביב חוסר מקצועיותם של העובדים. משה אף סיפר לחברי הוועדה לעובדים זרים כיצד נפגע כלכלית מההתנהלות התמוהה של משרדי הממשלה המעורבים.

לדברי משה פנו אליו חברות הודיות רבות לקבל מהן עובדים, אבל הוא החליט לשים את מבטחו במדינה. "הנחתי שאם המדינה מבצעת את המיונים היא בוודאי תביא עובדים טובים", אמר. "אמרנו שחשש לסחר בבני אדם לא יהיה במשמרת שלנו, ואנחנו הולכים רק עם המדינה. יש יותר טוב מהליך מבוקר מסודר ורשמי? בסך הכול הזמנו 140 עובדים הודים במסגרת ה-G2G בלבד.

"שירתתי במילואים מעל 150 ימים מאז שהתחילה המלחמה. בתחילת יוני התגייסתי למשימה בדרום. ביום הגיוס, תוך שאני מושך נשק, אני מקבל מייל בו מודיעים לי שעוד שש שעות נוחתים 25 הודים. ככה. 'תדאגו להם' אומרים לנו. המשמעות היא שתוך שש שעות אנחנו צריכים לארגן דירות, אוכל, מים, עבודה, תעסוקה, ביטוח, הסעות. כל ההיבט הזה. ואין לנו מה לעשות. באירוע של שש שעות אנחנו חייבים לדאוג לזה.

"ביקשתי מהמפקד שלי להשתחרר באופן מיידי. לצערי אני יושב כאן איתכם וצועק את שעל ליבי במקום לשרת את המדינה שלי בדרום. אבל זה לא האירוע המשמעותי. מתוך 48 עובדים שקיבלנו מאז, רק שמונה מתאימים לענף! כל האחרים מעידים על עצמם כחסרי כישורים בכלל בבניין. חלקם טבחים, נהגים, מקורבי ממשל, יש אפילו יהלומן.

"שלחנו עשרות תלונות. בואו, תיראו בעיניים, תבדקו. ובמקביל ביקשנו לעצור, ולא לשלוח לנו הודים. יאמר לזכות התאחדות הקבלנים שהם באו, ראיינו את העובדים, והראו להם את אתר המבחן. העובדים אמרו: 'לא עברנו שום ריאיון, לא עברנו שום מבחן'. יעיד על זה איציק (נציג התאחדות הקבלנים בוועדה – ר.ש.).

"השקעתי מעל 5 מיליון שקלים, ולא הכנסתי עדיין שקל אחד. המדינה ממשיכה לבקש מאיתנו אגרות, מאות אלפי שקלים, כאילו אנחנו אלו שאמורים לסבסד את הטעויות הקשות שהמדינה עושה. אבל חבר׳ה, הם לא מתאימים. המבחנים לא מספקים. משהו בשרשרת נכשל, והם אלו שעכשיו נפגעים. הם נמצאים כאן מחוסרי מעש, מחוסרי עבודה. יש לנו כמה חברים שהסכימו לקחת אותם כעובדים פשוטים בבניין, אבל לטובת זה הם הגיעו?"

כיום יש למשה 96 עובדים מהודו. "אולי שמונה מהם מקצועיים", הוא אומר. "כל היתר לא מקצועיים. חלק העסקתי תקופה קצרה אצל קבלנים כעובדים כלליים. אבל כעת כולם משובצים במפעלי תעשייה. לקח לי יותר מחודש, הרבה קשרים, והרבה ניסים כדי לשבץ אותם בתעשייה. הקמתי תאגיד להבאת כח אדם לבנייה, ולבסוף אני מוצא את עצמי מתעסק עם תעשייה".

גם סריקנת, העובד ההודי החביב שפגשנו באתר הבניה, כבר לא שם. "לאחר שהוא סיים להוציא את כל המסמרים מהקרשים, למנהל העבודה לא היה מה לעשות איתו", אומר משה. "הצלחתי לשבץ אותו כעובד במפעל חיוני".

בעל תאגיד: "העובדים יושבים בינתיים בדירה עם מזגן, ומקבלים משכורת. הקבלנים לא רוצים אותם כי הם לא יודעים את העבודה, ואני בינתיים משלם"

גם ד', בעל תאגיד להבאת עובדים זרים, מתוסכל מהמצב אליו נקלע. "כשתאגיד מאושר להבאת עובדים זרים, הוא יכול להביא עד 350 עובדים ממקומות שונים כמו מולדובה, ואוזבקיסטן. מה המילכוד הגדול? רשות האוכלוסין וההגירה מחייבת את התאגידים להביא את 200 העובדים הראשונים במסגרת ההסכמים הבילטרליים, כלומר באמצעות ה-G2G. כל עוד אני לא ממלא את מכסת ה-200, אני לא יכול להביא את 150 העובדים במסלול הפרטי.

"התחילו לשלוח לי מהמסלול הממשלתי עובדים זרים בטפטופים. קיבלתי 30 עובדים: 10 מסרי לנקה, 10 מהודו, ו-10 ממולדובה. שניים ממולדובה ברחו לי. העובדים לא הגיעו בבת אחת. כל פעם הודיעו לי על 3 עובדים, 5 עובדים. היו ימים שהתקשרו אלי ואמרו יש לך עובד אחד בשדה', בהתראה של יומיים.

"כל יום שהעובד נמצא כאן, עולה כסף. שילמתי ערבות 3.2 מיליון שקלים מראש על 350 עובדים! שילמתי אגרות על 350 עובדים מתחילת השנה, עוד לפני שקיבלתי עובדים. המדינה רוצה את הכסף מראש. אני חייב לשלם משכורת לעובד, גם אם הוא לא עובד, אחרת יסגרו לי את האופציה. אני גם צריך לספק לעובדים דירה עם מכונת כביסה. יושבים בממשלה פקידים שלא מבינים איזה כמויות של כסף אנחנו מוציאים, ממשיכים להשית עוד נוהל חדש או אגרה, ואף אחד לא עושה עם זה כלום! המדינה ממש סוחטת אותנו!"

ד' מספר על תגובות הקבלנים אליהם שלח את העובדים הראשונים שקיבל. "אני שולח עובדים ללקוח, ומקבל טלפון שהם לא יודעים את העבודה. למרות המיונים מתברר שקיבלתי ספרים ומכונאים. לא עובדי בניין. העובדים יושבים בינתיים בדירה עם מזגן, ומקבלים משכורת. הקבלנים לא רוצים אותם כי הם לא יודעים את העבודה, ואני בינתיים משלם".

בעל תאגיד: "הבאתי מתורגמן לאתר. מתברר שאחד נהג, אחר ירקן"

גם ע', בעל תאגיד להבאת עובדים זרים מזועזע מהתהליך המסורבל להבאת העובדים הזרים. "קיבלתי רישיון כתאגיד במרץ האחרון. ב-18.4 הודיעו לי שמשייכים לי 31 עובדים הודים דרך המדינה, ואני עומד לקבל תאריכי טיסות שלהם. שילמתי את האגרות עליהם, ועד היום לא הגיעו. עכשיו אני מבקש לבטל אותם, כי מתברר שממגיעים עובדים לא מקצועיים. אני משלם אגרות במשך חודשים, ולא מקבל עובדים"!

ע' מספר על עובדים מסרי לנקה שכן קיבל, אבל לדבריו כולם לא מקצועיים. "קיבלתי טלפון שאני אמור לקבל 34 סרי לנקים", הוא אומר. "בפועל הגיעו 33, ועוד בהתראה של יומיים לפני חג שבועות. אני צריך לארגן תוך יומיים 33 אנשים עם דירות. בטופס שקיבלתי מוגדר מה המקצוע של כל אחד: טפסנים, ברזלנים, רצפים. פיזרתי את העובדים בין שני פרוייקטים. למחרת אני מקבל טלפון מהלקוח שאומר לי 'אלה לא עובדי בניין. מה הבאת לנו?! הם לא יודעים לעבוד!"

"הבאתי מתורגמן לאתר. מתברר שאחד נהג, אחר ירקן. בינתיים אני מעסיק אותם ביומיות. כל יום אני משלם להם משכורת. מצד שני יש קבלן שצריך עובדים, ואני לא יכול לספק לו אותם. למה אני צריך לספוג את התנאים האלה?!"

• נאמר לי שתאגידים ותיקים יודעים שצריך לערוך התאמות לשיטות הבניה הישראליות

ע': "תאגיד ותיק  שיש לו 3,000 עובדים יכול לממן הדרכה. לנו אין אמצעים, ואף אחד לא ביקש. ונניח שצריך להעביר אותם הדרכה, למה שהממשלה לא תפחית בינתיים אגרות? עלות של הדרכה יכולה להגיע ל 350,000 שקל. מי יספוג את זה?!!"

ע' אף פנה במכתב למנכ"ל רשות האוכלוסין וההגירה, אייל סיסו. "העובדים שהגיעו לא עבדו בבניין ולא מקצועיים כלל", כותב ע' ב- 18.6.2024. "אנו מקבלים תלונות רבות מהלקוחות שמעוניינים להחזיר לנו את כל העובדים בחזרה עוד היום לאחר ששכרנו להם דירות, רכשנו להם את כל הציודים, נתנו להם מקדמות והשקענו ממיטב כספנו לתת להם את כל הכלים להצליח.

"אתם לא משאירים לנו ברירה אלא להגיש תביעה נגד המדינה 'שמכרה לנו חתול בשק', ביצעה את המבחנים ואישרה שהם מקצועיים, ואנו התחייבנו כספית וחוזית לקבל אותם. אתם מובילים אותנו לסגור את התאגיד מחר בבוקר ולהתנהל בבית משפט. לא בשביל התנהלות כזאת פתחנו תאגיד והשקענו מיליוני שקלים".

בעלת תאגיד להבאת עובדים זרים: "הורגים אותנו!"

העובדים הלא מקצועיים הגיעו גם לג' בעלת תאגיד להבאת כח אדם לבניה. לאחר שעברה – כמו בעלי תאגידים אחרים – מסלול מיון ארוך כדי לקבל את האישור המיוחל, לאחר שכבר חתמה הסכמים עם חברות כח אדם הודיות, ולאחר שכבר מיינה בעצמה עובדים, היא כבולה עם מספר עובדים שאין לה מה לעשות איתם.

"קיבלתי כ-60 עובדים במהלך מאי, ובמהלך יוני עוד כ-20. כולם מהמסלול הבילטרלי. כלומר לאחר מיונים ממשלתיים. אחד מהם עובד מאפייה, אחד איש IP, ויש לי אפילו נהג משאית. לא היתה לי שום יד במיון שלהם, ואני צריכה לחיות עכשיו עם מה שהמדינה זורקת לי.

"מכיוון שאני לא יכולה להעסיק את העובדים שקיבלתי דרך הממשלה בבניין, העברתי לתאגיד אחר 30 עובדים. הוא כבר יעביר אותם לתחום התעשייה, לאחר שהממשלה פתחה אפשרות לעשות זאת למשך שלושה חודשים".

• האם מיינת עובדים במסלול הפרטי, ה-B2B?

ג': "המנכ"ל שלי נסע לבחון במסגרת ה B2B. כדי להביא עובדים צריך לחבור לחברת כח אדם מקומית, לשלם 420 דולר לעובד. איש מקצוע שלי עשה את המיונים, ואישרנו 50 מאלה שעברו. אבל אני עדיין לא יכולה להביא אותם. כופים עלי להביא 200 עובדים ב G2G לפני שאוכל להביא עובדים במסלול הפרטי, ב B2B".

• כמה משתלם לעובדים ההודים להגיע לכאן?

ג': "ההודים באים לכאן עם הרבה כסף, וכדאי להם לבוא לפה כי כל הענף כרוך בהרבה כסף. בדובאי עובד הודי מרוויח 500 דולר, ופה הוא מרוויח 2,000 דולר. יש לי לא מעט עובדים הודים שמרוויחים 8,000 שקלים בחודש. היינו בכנס שערכו לתאגידים, ונציגים הודים הסתובבו והציעו הצעות. מישהו הציע 500 דולר על כל אדם שאקלוט. העיקר שאקח ממנו. אני, כמובן, לא אעשה דבר כזה. כן סגרתי עם אחד מהם על עובדים במסלול הפרטי. אבל אז פנו אלי חברים שגם הזמינו ממנו, ואמרו לי שהעובדים שקיבלו לא מקצועיים.

"מיד עצרתי את הזמנת העובדים. אבל את האגרות כבר שילמתי לרשות האוכלוסין וההגירה. הם הורגים אותנו. הקמתי תאגיד בנפש חפצה. בידיעה שאפשר לעשות את זה בצורה הומנית, ולתת לעובדים תנאים הוגנים. אפשר לעשות הרבה דברים טובים. אבל בסופו של דבר מחליטים להביא עובד עצלן ב-15,000 בחודש".

"בכל העולם יודעים שההודים והסרילנקים בנו את מדינות המפרץ"

גורם בענף הבניה זועם על ההשמצות המושמעות ביחס לעובדים ההודים. "זה פשוט אבסורד. מדובר בעובדים שמתמחים בענף הבניה", הוא אומר. "בכל העולם יודעים שההודים והסרילנקים בנו את מדינות המפרץ. מגדלים, איצטדיונים, ועוד.

"יחד עם זאת, שיטות הבניה בישראל שונות, ולכן צריך להכשיר אותם בשיטות הישראליות. הקבלנים הגדולים, שכבר מנוסים בהעסקת עובדים זרים, יודעים שצריך להכשיר את העובדים. זה חלק מהתהליך. וזה לוקח מספר שבועות בלבד".

לדבריו נושא הבאת העובדים הזרים הוא פרוייקט מורכב מאין כמותו. "להביא 60 אלף עובדים זרים, זה כמו להביא לכאן עיר בסדר גודל של הוד השרון. צריך להאכיל אותם, ולהלין אותם. צריך לעמוד בחוקים ספציפיים. הם צריכים להשתכן בדירות עם חיבור לגז ומים.

"העובדים הפלסטינים הם זולים יותר וגם פועלים טובים. לקבלנים רבים זה נוח, כי לא צריך להאכיל אותם או לדאוג לסידורי לינה. אבל אם נצליח להביא לכאן את כל ה-60 אלף, העלויות של העובדים הזרים ישתוו לעלות העובדים הפלסטינים, ואף יהיו נמוכות יותר".

רפי זנזורי, יו"ר איגוד הקבלנים בנתניה וחבר נשיאות התאחדות הקבלנים: "אסור שהענף שלנו יהיה בן ערובה בידי הפועלים הפלסטינים"

"יש לי ניסיון טוב עם הפועלים ההודים", אומר רפי זנזורי, יו"ר איגוד הקבלנים בנתניה וחבר נשיאות התאחדות הקבלנים. זנזורי, בעלי קבוצת "זנזורי נדל"ן", הוא יזם נדל"ן וקבלן ותיק, ובעל ניסיון רב בהעסקת עובדים זרים. "זמן ההכשרה של עובדים הודים, מולדבים ואחרים הוא כשבועיים. מדובר בהתאמה לשיטות הבניות הישראליות, לא בלימוד המקצוע, כי מגיעים אלינו פועלים מקצועיים, שעברו מיונים רציניים".

ההיכרות של ענף הבניה הישראלי עם הפועלים ההודים החלה, לדברי זנזורי, לפני כשנתיים וחצי, כשמשלחת של משרד הבינוי והשיכון והתאחדות הקבלנים יצאה לתערוכת אקספו בדובאי. "ראינו שחלק גדול מהפרויקטים באיחוד האמירויות נבנו על ידי עובדים הודים, והיזמים המקומיים אמרו לנו שהם עובדים טובים מאוד. גם במיונים, שיצאנו אליהם עם אנשי משרד הבינוי והשיכון, היו לעובדים ההודים אחוזי הצלחה גבוהים במקצועות השונים של הבניה".

אחת הבעיות לדבריו של זנזורי היא שבין העובדים הראשונים שהגיעו מהודו היו כנראה כמה עובדים שלא עברו את המיונים. "אני אומר את זה בזהירות גדולה, כי מדובר בהערכה בלבד", הוא אומר. "ההודים מאוד רוצים להגיע לכאן. עובד הודי מרוויח כאן בשנה אחת סכום המשתווה לשנים רבות של פרנסה. מי שמצליח להגיע לכאן מסדר לעצמו את החיים. בקבוצות הבאות שהגיעו, כבר היו עובדים שאכן עברו את המיונים והם מצויינים.

"התלונות על איכות העבודה של הפועלים ההודים הגיעה מכמה קבלנים, שכנראה קיבלו חלק מהפועלים הראשונים. אותם קבלנים פנו לחברות כח האדם שמביאות את הפועלים, ואלה דאגו להחליפם בפועלים מקצועיים, שגם עברו את המיונים. מאז שהגיעו הפועלים שמויונו, הקבלנים מרוצים".

זנזורי מבהיר עד כמה חמור המצב אליו נקלע ענף הבניה. "המחסור בעובדי בניה במקצועות הרטובים יוצר משבר רציני בענף", הוא אומר. "יש קבלני ביצוע שהגיעו אל סף פשיטת רגל. אני שומע שמועות על קבלנים שנאלצים להעסיק שב"חים כדי לשרוד. בעיקר כאלה שעבדו אצלם בעבר והם סומכים עליהם. אי אפשר לדעת כמה מהם נמצאים בפועל באתרי הבניה".

הפתרון לדברי זנזורי הוא למצוא שילוב מתאים בין עובדים זרים לפלסטינים. "אסור שהענף שלנו יהיה בן ערובה בידי הפועלים הפלסטינים. ענף הבניה היה תלוי בהם לחלוטין. כל השבתה שלהם, כל חג או סגר, גרם לעיכובים משמעותיים במיזמי בניה. מדובר בירידת תפוקה של 50%"!

לדברי זנזורי עובדים זרים יותר יקרים מפלסטינים, אך העסקתם משתלמת יותר עבור הקבלנים. "העובדים הפלסטינים לא מסכימים לעבוד 11-12 שעות, העובדים הזרים כן, וזה מקצר את משך הבניה. העובדים הזרים גם עובדים בימי חול המועד בחגים שלנו, מה שלא קורה עם הפלסטינים.

"הכלכלה שלנו צריכה שחלק מפועלי הבניין יהיו פלסטינים – עם כל הזהירות הנדרשת – כי גם להיות תלויים לגמרי בעובדים זרים זה לא טוב. לדוגמה, עם פרוץ המלחמה, ממשלת סין אסרה על פועלי בניה סינים חדשים להגיע לכאן, ולחצה על עובדים ותיקים לחזור לסין. חלק מהם אף קיבלו כרטיסי טיסה חזרה. אנחנו צריכים לשמור על רצף תפקודי בענף הבניה, ולהביא פועלי בניין ממגוון מדינות".

תגובת רשות האוכלוסין וההגירה: "כלל העובדים הזרים בענף הבניין שהגיעו מהודו עברו מבחנים מקצועיים על ידי התאחדות בוני הארץ ומשרד השיכון. יחד עם זאת, קיבלנו פניות בעניין מקצועיות העובדים מהודו, הנושא נמצא בבדיקה משולבת של רשות האוכלוסין ביחד עם מהנדס ממשרד השיכון.

"ככל שמתקבלות טענות להגעת עובדים בצורה לא תקינה ושאינה בהתאם להסכם הבילטראלי, הנושא נבדק על ידי הרשות בשילוב של מינהל אכיפה ומינהל עובדים זרים, וכן מול מדינת המוצא. כאמור לעיל, רק עובדים שעברו את המבחנים המקצועיים בהצלחה מוזמנים לעבודה בישראל".

את תגובתם של מיכן ארן ומנכ"ל משרד השיכון לא קיבלנו עד לפרסום הכתבה.