"קסטור" חוקרת קשרים בין בני אדם, בין בני אדם לחפצים, ובין דינמיקות הרמוניות לדינמיקות מוזרות. הדינמיקות נעשות בזוגות, פרט לצבי פישזון שצלצול הטלפון מציק לו כל הזמן, בזמן שהוא עסוק באכילה או בבהייה. בריטואל קבוע, הוא ניגש לענות לטלפון ומנתק את השיחה. הסיטואציה מזכירה סוג של תיאטרון אבסורד. פישלזון מופיע קבוע בכל מופעי הלהקה כשחקן/פנטומימאי שמשרת את הסיפור הסוריאליסטי בדרך כלל כדמות צדדית.

בינתיים על הבמה הרקדנים חנוטים בחליפות שחורות וחולצות לבנות. הם משתמשים בחפצים כמסכות. החפצים כולם צבועים באדום: מוט, קוביה, דיסקה, כוסות. פולק בוחר בצבעים קומפלימנטרים של רקע ירוק וחפצים אדומים, כאשר בניגוד מוחלט התלבושות בשחור לבן או בבגדים תחתונים בצבעי גוף.

מבין הפרגודים האדומים הנעים מהקיר, נפלטים 2 שקי ניילון, שמהם נולדים אישה ואיש בבגדי גוף בצבע גוף. התנועה שלהם מפותלת ועגולה ומאד הרמונית. כל קטעי המחול למעשה מורכבים מזוגות של כביכול תאומים לא זהים. סיפור המסגרת למחול התאומים נגזר מהמיתולוגיה היוונית אודות קסטור ופולוקס שנולדו לאותה אם משני אבות שונים. אחד הוא בן תמותה והשני בן אלים. הניגוד בין הדמויות מתבטא בכוריאוגרפיה של מחול הזוגות.

"קסטור" היא יצירה מעניינת, עשויה היטב אם כי לעיתים מוזרה ודיסהרמונית, אך בסופו של דבר ההנאה מהעיצוב, האסתתיקה, עבודת הגוף המושלמת והסאונד, משאירה את הצופה עם התפעלות מהיצירתיות והמקוריות.

כוריאוגרפיה, במה, מוסיקה ותאורה: אבשלום פולק | ניהול חזרות ושותפה ליצירה: מיכל אלמוגי שלמון | ניהול חזרות: ג'ואי איטקן | רקדנים ושותפים ליצירה: צבי פישזון, מץ ואן רוסום, רבקה לאופר, דורון לבנון , אורן רביב, פטריק דה האן, שירה ארבל , יונג’ין קים | תלבושות וסטיילינג: שי לי נסים | מעצב: דורון אשכנזי | איור: דוד פולונסקי | מנכ"ל: אורלי און |  שיווק: ורד הלפרין | עיצוב גרפי: אודי גולדשטיין מוזיקה: Nino Rota, Johann Sebastian Bach, John Cage, Krzysztof Penderecki, Meara O’Reilly, Andy Bell & Vince Clarke, Ray Noble