המקרה המוזר של ד"ר גקיל ומיסטר הייד- הסכיזופרניה של המנהיג לפי סוג קהל המטרה

המקרה המוזר של ד"ר ג'קיל ומר הייד (באנגלית: Strange Case of Dr Jekyll and Mr Hyde) הוא נובלה מפורסמת של הסופר הסקוטי רוברט לואיס סטיבנסון.  בעקבות הספר,  הסריטו סרט עם השחקנים ספנסר טרייסי ואינגריד ברגמן וגם לאנה טרנר הצעירה.הסרט הופץ באותו שם. עלילת הסרט מספרת על רופא מקסים ( ד"ר ג'קל)  אבל כשהוא שותה שיקוי מסויים הוא הופך לרוצח פסיכופט.( מיסטר הייד).

ולמה אני נזכר בסרט זה דווקא?
כי שלשום בלילה ראיתי שביבי הופיע בפעם השלישית  כתמונת שער בשבועון האמריקני "טיים מגזין"   עם הכותרת " ביבי במלחמה).

וכשאתה נכס לאתר האינטרנט וקורא את המאמר הראשי בTime Magazine  עולה מנבכי האסוציאציה שלי,  עלילת הספר/ סרט שהזכרתי לעיל, קורמת עור וגידים ואתה אומר לעצמך, "הקוסם" כמו הפניקס הקם מן הגחלים הלוחשות התעורר שוב וטווה סיפור עלילת הספר עבור הקוראים בארה"ב, אבל בהפוך! כהרגלו הוא  כאיש מכירות מיומן  "מוכר" כמציאות מדומה אותה הוא רוצה שנאמין שהיא המציאות האמתית.
*ביבי, הפוליטיקאי הקטן, זה ששבוי בידי הקיצונים שבממשלתו, האיש שתמיד עסוק רק בשרידותו האישית ובסיפוק צרכיה הפרטיים של משפחתו על חשבון הציבור, משנה לנגד עיננו צורה והופך באבחת כתבה אחת ב"טיים מגזין" האמריקני,  לדמות אחרת לגמרי ממה שאנחנו מכירים.  ביבי הנרגן, העייף והחולני שאנו רואים לאחרונה הופך כשהוא מתראיין לעיתונות זרה,  למנהיג עולמי, מי שמנהל מעצמה אזורית המותקפת על ידי כוחות החושך,( הנאצים החדשים), למנהיג נוסח צ'רצ'יל -כפי שהוא אוהב להנדס לנו את התודעה.
*אם בישראל, הוא מעולם לא לקח אחריות כראש המערכת על הטבח של ה-7 באוקטובר 23, הרי כשהוא שותה את שיקוי הדימוי העצמי החדש כשהוא מדבר אנגלית, הוא הופך לנגד עינינו המשתאות למנהיג חכם, רך ואבהי. מישהו  שמביע "צער וחרטה" על מה שקרה  בטבח אוקטובר 23, אבל כהרגלו הוא מיד זורק את האשמה על המחדל של כל המערכת השלטונית רק על הערכות גופי הביטחון שלא משכו בדש מעילו, והוא כ הרגלו שוכח את הימים שלפני הטבח שבו גם הרמטכ"ל וגם קציני צה"ל בכירים באו לכנסת יל מנת להתריע ועמדו כעניים בפתח,   בפני הממשלה וועדת חוץ וביטחון ומצאו עצמם בחדרים ריקים למחצה.
*ביבי תמיד היה זיקית שמשנה את צבע כסותה בהתאם למקום ולזמן. והוא ממשיך "להאשים את הסרבנות שהחלישה את ההרתעה" ושוב שוכח כמינהגו שהוא היה אבי  ה"קונספט"  ושוכח את מזוודות הכסף שהועברו בברכתו לעזה לצורך בניית צבא החמאס ו"מטרו" המנהרות.
*וכשהוא נשאל על הכסף, הוא מצביע על הכסף הקאטרי כדבר שהוא רק המשיך כי זה לכאורה התחיל בתקופת בנט על אף העובדה שרובו המוחלט של הכסף הועבר רק בתקופתו. ואיש לא העז לשאול אותו על מזוודות כסף שהמשיכו את דרכן לפנמה לחשבונות סודיים.
*ביבי אולי מצטער עמוקות על הטבח, ( באנגלית במבטא בוסטוני, זה נשמע יותר מתוחכם) , אבל הוא נשאר אותו ביבי. שקרן מועד, נרקיסיסט שמאוהב בדמות הצ'רצ'יליאנית שמחלקת הטריקים והשטיקים שלו  יצרה עבור הביביסטים שלו כמנהיג בעל שיעור קומה עולמי , פסיכופט פראנואידי שכל הזמן דורש עוד ועוד אבטחה לעצמו ולמשפחתו, ובעיקר אדם שבגד בסביבתו בלי להניד עפעף: בגידה בשלושת נשותיו, בגידה בבתו היחידה שגרה קילומטר מביתו בירושלים,  ממנה הוא ניתק קשר רק בגלל המטורללת. איש אשר תגונה הכי מאפיינת אותו,  זו תקיעת הסכין בגב כל מי שאי פעם היה בסביבתו ועזר לו לטפס למעלה, אבל בעיני הפראנואיד גם איים על מנהיגותו ולכן הוא מקיף את עצמו רק בלא יוצלחים, גמדים רפי שכל, על מנת שיבלוט.
*וזה האיש שאמור להיות מנהיג העם בעת מלחמה? האיש שמדבר על "יחד ואחדות" כלפי חוץ ולא מפסיק תוך כדי מלחמה לעשות פוליטיקה קטנה, להסית, לפלג, לשסות, לאפשר את ביזת הקופה הציבורית, לחתום על הסכמים קואליציוניים שערורייתיים, הפרד ומשול עם כולם, ריב עם ארה"ב בת הברית היחידה שלנו והנשיא האמריקני הציוני האחרון- ביידן.
*לסיכום: למי להאמין?
למיסטר הייד הביבי הישראלי שאנו רואים במסיבות העיתונאים הספורות שלו או לפרצוץ החייכן של ד"ר ג'קיל שהאדון מתעקש למכור לעולם?
*תשאלו את מנהיגי העולם מה הם חושבים עליו והם יגידו לכם מיד: "שקרן , תחמן ולא אמין".
על הביבי הזה חובה ללכת הביתה בגין נבצרות נפשית וגופנית וכל שעה יפה לכך, וטובה שעה אחת קודם.

אחלוק עמכם תובנה לא נעימה

באחד מימות השבוע מוקדם בבוקר התקשר חבר מאוסטרליה. אצלם כבר הייתה שעת צהריים והוא שכח שאצלנו השמש זורחת מאוחר יותר. התנצל נורא, אבל הוא היה חייב לשאול משהו שבער בו. הוא רק רצה לדעת, האם זה נכון והאם זה יכול להיות שראש ממשלה בישראל, מדינת היהודים החכמים , עושה את כל העולה על דעתו מבלי שתהיה  מולו מערכת של בלמים ואיזונים? (Checks & Bakabce). הוא קרא באיזה מקום, שהיועצת הממשלתית לממשלה נזפה בממשלה על כך שהיא עוקפת את החוק ומחליטה להקשיב למזכיר הממשלה, שהוא אמנם משפטן בהשכלתו אבל אין לו לא הסמכות ולא הרשות לעקוף את שומרי הסף.
לגבי החבר, אני רוצה שתבינו, האיש לא יהודי , הוא בכיר בממסד הביטחוני האוסטרלי ופגשתי אותו תוך כדי טיול בדרום פטגוניה מזמן, ואנו שומרים קשר. התרגשתי מכך שהוא מציב מראה בפנינו, שמשקפת לי את המצב העקום אליו הגענו. הוא לא מצליח להבין  איך הגענו לכך שמערכת השלטון (הממשלה וזרועותיה), שולטת בעצם ומפעילה את בית המחוקקים בעזרת מינוי אנשים נחותים שלא היו מתקבלים אצלו לנהל מכולת שכונתית. הסברתי לו שהם חייבים את משרותיהם הבכירות למי שמינה אותם בנאמנות כלבית,  שיש מול עינינו, מערכת של סחיטה הדדית, מתן שוחד ושלמונים לחברי הקואליציה, על מנת שבאופן אוטומטי, בלי להצהיר על כך בפומבי ישראל הופכת שינוי משטרי מרפובליקה למשטר נשיאותי.
חברי הקשיב, שתק לשנייה ואז הוא שאל אותי שאלה עליה הייתה לי אליה תשובה: "איך זה יכול להיות? אתם מדינה דמוקרטית שתמיד התגאתה בשלטון החוק, ברמה הגבוהה של מערכת החוק והמשפט, בניקיון המערכת הציבורית. מה לעזאזל קרה לכם?"
השבתי לו בנימה מתנצלת: "חלינו במחלה ממארת שנקראת ביביזם. או בשפה הרפואית "נהנתניהוזיס"\ והסברתי:  זה סוג של סרטן סמוי המתפשט בגופנו, מפעיל מנגנוני אוטואימוניים המטרילים את כת הביביסטים, את הימין ההזוי נגד מערכת המשפט, המשטרה, הצבא  על מנת להסיט מן הנאשם ומשפחתו את תשומת הלב לגניבות שהם ביצעו פה שנים, לנהנתנות שמעולם לא איפיינה ראשי ממשלה בישראל,  לניתוק מן העם, לדרישה בלתי פוסקת לסיפוק של הצרכים הפרטיים של משפחתם על חשבון הציבור". עכשיו היה תורו לא שלהבין. הוא בחיים לא שמע על דבר כזה אצלו במדינה או בעולם המערבי. מחלה הקיימת במשטרים דיקטטוריים בלבד.
שוב שתק ואז שאל: "אבל איך זה יכול להיות?"
עניתי לו שגם העם הרומני שאל את עצמו בזמנו את אותה שאלה כאשר גילו כמה עמוקה הייתה השחיתות של משפחת צ'אושסקו ובדומה למה שמתרחש כאן, ללא שיתוף הפעולה של הרבה פוליטיקאים, אנשי משטרה וסוקוריטטה (משטרה חשאית), זה לא היה אפשרי.
ואני שואל אתכם, האם יכולתם לתת לו תשובה טובה יותר?

האם העם הנבחר הופך לאספסוף יודו-נאצי מוטרף ומלא שנאה לכל מי שהוא לא הוא?

תגידו לי, אנחנו השתגענו כבר לגמרי?  האם הפכנו כדברי פרופ' ישעיהו לייבוביץ למטורפים שטופי שנאה גם ליהודים שלא חושבים כמונו ובמיוחד לבני המיעוט הערבי? האם שמעתם על אירועי הלינץ' בערביות ישראליות מרהט שטעו בדרכן בערב שבת ונכנסו להתנחלות שטופת שנאה וגזענות?
קראו את מילותיו  ששלח לי בן משפחה המתגורר בגוש עציון: "השתיקה מימין על הלינץ' בגבעת רונן בסוף השבוע מחרפנת אותי.זה שאנחנו מקוטבים פוליטית זה ידוע, אבל לפעמים קורים דברים שאני פשוט משתגע מהם. הינה אחד: כמה דקות לפני כניסת השבת, נכנס רכב מרהט לגבעת רונן בשוגג ותושבים תקפו את הנוסעות ושרפו להן  את הרכב. כאדם דתי הדבר נודע לי רק אחרי השבת. 25 שעות אחרי, אלה כבר חדשות ישנות, צריך לגלול כדי למצוא. אבל אחרי כמה זמן כולם כבר יודעים. ואני, מתנחל בן מתנחלים שבעד התיישבות בארץ ישראל וחושב שהתנהגות כזאת היא חרפה מוסרית מצפה לגינוי חד וברור ממנהיגי הימין. חיפשתי בגוגל ובפייסבוק את הצירוף "גבעת רונן" וראיתי המון גינויים וכולם מאזור חיוג שמאל. אף לא גינוי אחד מפי מנהיגי היישובים והפוליטיקאים הימניים. כן, יש ימניים שמגנים, ברור, אבל הם לא מנהיגי ציבור. לא מצאתי חבר כנסת, רב יישוב וכדומה. מה נסגר אתנו? העמדה המוסרית שלנו היא פועל יוצא של הקשר פוליטי? אם אני שמאלני ורוצה במחיקת גבעת רונן מהמפה אז אני נגד האירוע אבל אם אני ימני זה סבבה מבחינתי? הכול אג'נדות? אין לי ספק שרוב מוחלט של הימניים והמתנחלים מתנגד ומזועזע מהמעשה, אבל זה חייב להיאמר במפורש, אחרת יש מי שמבין ששתיקה כהודאה".  עניתי לחבר שעסק הביש הזה בידיהם.

חמתו והצלחתו של פוליטיקאי קטן שרוצה להיות דיקטטור היא הזיכרון הקצר של הציבור

תרשו לי לשחק אתכם ולשתפכם בחידון קטן. הקרוא:  מי לדעתכם כתב? – "נתניהו רוצה את החמאס על הרגליים והוא מוכן לשלם על כך מחיר כמעט בלתי נתפס — חצי מדינה משותקת, ילדים והורים בפוסט טראומה, בתים מופצצים, אנשים נהרגים"?
התשובה היא: חברת הכנסת ביש גד"א (גלית דיסטל אטבריאן), שהייתה חצי שעה שרת ההסברה, רצה לתקשורת להתבכיין על כך שישכת ראש הממשלה גימדה אותה, ונתנה ראיון מתבכיין בנוסח "אכלו לי שתו לי" ולרגע חשבתי שהיא שוב חזרה למפלגת העבודה שם החלה את הקריירה הפוליטית שלה עם שלי יחימוביץ עד שהבינו מי הבנאדם. אז לאחרונה, היא מבינה שעוד מעט יהיו שוב פריימריז בליכוד ומעמדה מעורער ולכן היא חוזרת להתיז רעל לכל עבר, עד שלפעמים אתה חושב שהיא מתחרה בחברת הכנסת, תומכת הטרור היהודי סון מלך ממפלגתו של בן גביר. זו שלא הבינה על מה המהומה ששרפו רכב לבדואיות ושברו את רגל אחת הן..("הן נכנסו עם רכב זר ונחשדו כמרגלות".. זוכרים?) זה הפרצוף האמתי של אחת מחברי הכנסת  הכי מאוסים שהצמיחה פה הפוליטיקה הישראלית.

מיהו הקול האמתי של לשכת הביבי?
למדתם שבערב תשעה באב 24,  עושים בימין צעדות לאחדות עם ישראל. מוציאים לצמתים ולגשרים בני נוער. יש לכך הצדקה כביכול: תשעה באב. במקביל, ומאחורי הקלעים,  ערוץ אלג'זירה –  14 שהוא בעצם "קול שדי" האמתי התואם את דף המסרים היומיים של מחלקת הטריקים והשטיקים של לשכת נתניהו ממשיך להוציא דברי בלע והשמצה נגד שר ביטחון באמצע המלחמה. יש מדינות בעולם שזה היה נחשב כדברי הסתה/ בלע/ בוגדנות והמדינה בתגובה ישירה הייתה פושטת וסוגרת את הערוץ "הסורר". אבל פה במדינת הפלנגות של בן גביר, וממשלת קרעי, זו המכנסת את הכנסת באמצע פגרה על מנת להעניק מתנה ששווה כמה מיליארדים למיראשווילי הבעלים של ערוץ 14, אפשר כבר להבין לבד מה השלטון חושב.
הנה כמה פנינים מלשכת ראש הממשלה ששמענו מפי נאמן השלטון ריקלין : ״הניצחון המוחלט מחיב גם את גלאנט״ .
נכון שלא יאומן? מכונת הרעל עובדת חזק וקשה לכל הכיוונים שמא חלילה משהו יתפספס. בעת הזאת זה שר הביטחון….כן, אולי מכשירים את שובו של סער לעגלה המקרטעת כי בסקרים הוא מצוי במקום נמוך יותר מים המלח.  להלן עוד כמה פנינים ממלוא הטנא של האקווריום ( לשכת הביבי) שמתחזה להיות ינון מגל או אידיוט שימושי אחר: "כשגלנט מאמץ את הנרטיב האנטי-ישראלי, הוא פוגע בסיכויים להגיע לעסקה לשחרור החטופים. היה ראוי שיתקוף את סינוואר, שמסרב לשלוח משלחת למו״מ, ושהיה ונשאר המכשול היחיד לעסקת חטופים. לישראל יש רק ברירה אחת: להשיג ניצחון מוחלט, שפירושו חיסול היכולות הצבאיות והשלטוניות של החמאס, ושחרור חטופינו – והניצחון הזה יושג.  ישנה הנחיה הברורה של ראש הממשלה נתניהו והקבינט, והיא מחייבת את כולם – כולל את גלנט." זה לא נעשה במחשכים או בתחפושת. הם כבר משתינים חופשי מן המקפצה. למה מה? מי יעצור אותם? הבושה מתה מזמן. אצל הביבי מוסר הוא שמו של דג ים, והצדק הוא רק כוכב קטן במערכת השמש.

חוויות מנחיתה על נושאת מטוסים אמריקנית בלב ים

אתה מסתכל על פריסת הכוחות האמריקנים באמבטיה הימית הנקראת "הים התיכון" ומי שלא מבין מה זה עוצמה מעוצמתית מביט באדישות בשקופית במרקע שלפניו בסלון ביתו.  ולכן החלטתי לשתף וחלוק עמכם חוויה אישית ממה זה נושאת מטוסים מבפנים.

סליחה, באמת ובתמים שאין לי שום כוונה להשוויץ או לפאר את עצמי, אבל רק כאשר אתה נוחת במטוס קטן על גבי נושאת מטוסים ענקית , עיר קטנה שעליה עמלים אלפי מלחים, טכנאים, טייסים, וחטיבה של חיילי מארינס מאומנים למלחמת חי"ר בנחיתה מן הים, אתה  עומד משתאה מול המפלצת בגובה בניין בגובה עשר קומות החותכת את הגלים כמו סכין חם בחבילת חמאה.  וכשאתה צופה מלמעלה ממרכז הקרב על הים סביב, רק אז אתה רואה את כל המשחתות, אניות האספקה המהווים קבוצת קרב סביב נושאת המטוסים.
*נושאות המטוסים נחשבות לאוניות המלחמה העיקריות בחילות הים של המעצמות המפעילים אותן, בזכות חשיבותם של מטוסי הקרב החדישים עליהן. נושאות המטוסים נחשבות לפגיעות בגלל גודלן, ולכן הן שטות בליווי כלי שיט נוספים, כחלק מקבוצת קרב, הכוללת גם משחתות, פריגטות, צוללת אחת או שתיים, נחתות וספינות סיוע לוגיסטי. צי כזה משמש כזרוע אסטרטגית לתקיפת מטרות הרחק מחופי המדינה. ארצות הברית מפעילה מספר קבוצות קרב מסוג זה ברחבי העולם.
*בים התיכון הצי השישי (במסגרת פיקוד, אירופה),  שמרכזו בסיציליה והצי החמישי היושב בבחריין (במסגרת פיקוד המרכז שישראל משולבת בו תחת פיקודו של גנרל קורילה).
*בשלב מסויים בחיי המקצועיים, עלינו כמה קציני צה"ל מחילות האוויר, ים, מבצעים, ומודיעין בדרגות ביניים, על מטוס "דיה" אמריקני שבא לאסוף אותנו משדה דב (מטוס E-2 הוק-איי שהורידו לו את האנטנה העגולה). חמש שעות מאוחר יותר היינו אמורים לנחות בלב ים על נושאת המטוסים " סרטוגה" USS Saratoga CV -60. אי שם במרכז הים התיכון.
* הטיסה עצמה הייתה איומה. המטוס היה קטן ורועש, כל כיס אויר טלטל אותנו, ובגובה רב היה קר במטוס, כי אין בו חימום. כן, היו לנו  דובונים (מעילי רוח). ואנו ישבנו על ספסלי בד, חגורים בחגורות הצלה וציפה, מעל זה אנו קשורים בחגורת ביטחון כפולה והטכנאי המוטס כל הזמן עשה לנו תרגילי התרסקות או נפילה לים. הנחיתה אשר התרחשה על גב נושאת מטוסים ששטה במלוא המהירות חייבה מיומנות מדהימה של הטייסים.
*אני זוכר חוויה מיוחדת:  היה לי קר והרגשתי שאני חייב להשתין. במטוס אין מקום ליותר משישה נוסעים ושני טייסים. אני שואל את הטכנאי המוטס איפה משתינים פה, והוא לוקח אותי הצידה, שולף איזה צינור מצד המטוס ומנחה אותי להוציא את ה…שלי ולתחוב אותו לתוך שרוול מתכתי קצר שבתוכו יש ואקום. ברגע שאתה מוכן אתה לוחץ על כפתור, והוא פשוט שואב ממך את הנוזלים תוך עשירית השנייה. אפקטיבי אבל בלי חוויית שחרור הלחץ.

טראומטית שנייה – חווית הנחיתה

המטוס נוחת במלוא המהירות שלו על מסלול המראה/ נחיתה של כמה עשרות מטר. כדי לנחות נעזרים המטוסים בכבל עצירה – כבל הנתפס בוו עצירה המותקן בחלקו האחורי של המטוס, ומאט אותו עד לעצירה, למול לחץ של מערכת הידראולית.  אם הוא מפספס את הכבל הוא ממריא מיד. בקיצור – הטכנאי צועק "היכון לנחיתה". אנחנו מקופלים עם הראש צמוד לברכיים, הידיים משולבות לחזה מחזיקות חזק בחגורות ההצלה, המטוס נוחת ברעש איום ובשיא הכוח מתחיל לרוץ על המסלול שאורכו מאה מטר, ואז יד נעלמה תופסת את המטוס בגלגליו ועוצרת אותו במקום.
אבל הפיזיקה עובדת והגוף שלך נזרק קדימה וכמובן נעצר בגלל חגורות ההצלה הכפולה, גל הזעה איום ולא נישלט מציף את גופך, וכל מי שאכל ארוחה טובה בחדר מח"א בשדה דב, מרוקן את תכולת קיבתו לתוך שקית הקאה אם הוא מספיק לשלוף אותה.
* בלבי, אמרתי תפילת הגומל ואיזה מזל שהזהירו אותנו מראש שלא לאכול הרבה.  ואכן, טרם הטיסה פרט לשתייה קלה לא אכלתי הרבה.
*הדלת נפתחת ומצד שני עומד הקפטן של האנייה בדרגת תת אדמירל , אתו כמה קציני מטה שלו. מחליפים הצדעות ואז אני מגלה שאני כמו שיכור, לא מסוגל להצדיע ישר. אני מצדיע כמו דפוק, היד שלי נדבקת לי לאף, ואני הולך כאילו אני שיכור ולא מיין.
האמריקנים מקסימים, מחייכים ומסבירים לנו שזו תופעה ידועה של Rookie ( טירון) שזו נחיתה ראשונה שלהם על נושאת מטוסים שטה. אנחנו יורדים לחדרים שלנו להתקלח, לנוח קצת ולהחליף למדי צה"ל והם לוקחים אותנו למועדון הקצינים ומעניקים לנו כובעים עם חריטת שמנו, מתנות ואנו מעניקים להם תשורות צנועות.
על היתר עדיין חל חוק החיסיון ולכן אדלג. אבל רציתי רק לחלוק עמכם חוויות אישיות של איזה עוצמה זאת. לרגע הרגשתי מה זה להיות יבחוש הנאחז בשערות אוזנו של פיל דוהר.
לסיום: תודה רבה הנשיא האמריקני ביידן שאתה אתנו ומציב את כוחותיך כחבר אמתי סביב האויב שלנו- אירן.  אגב, נושאת המטוסים ה"סראטוגה" נמכרה לפירוק ב1994.