Skip to content

אן שׂימין שטרית היא זוכת פרס לורן ומיטשל פרסר לצלמת ישראלית צעירה לשנת 2024 במוזיאון תל אביב לאמנות

״אן שׂימין שטרית מצליחה לבסס את עצמה כקול חשוב ומדויק בעולם האמנות העכשווית הישראלית והבינלאומית... שׂימין שטרית מחפשת תחושת בית וזהות, נוגעת בנושאים אוניברסליים של שייכות, אלימות והמצב האנושי... עבודתה מעלה שאלות עמוקות על קיום והיעדר, נראות ואי־נראות, מגדר ומיניות, אלימות וטראומה...״ מנימוקי חבר השופטים להענקת הפרס
פחות מדקה זמן קריאה: דקות

אן שׂימין שטרית היא זוכת פרס לורן ומיטשל פרסר לצלמת ישראלית צעירה לשנת 2024 במוזיאון תל אביב לאמנות

אן שׂימין שטרית היא הזוכה בפרס לורן ומיטשל פרסר לצלמת ישראלית צעירה לשנת 2024 פרס שנתי מטעם מוזיאון תל אביב לאמנות, הכולל מענק כספי של 5,000 דולר לאמנית ותערוכת יחיד במוזיאון. תערוכתה תיפתח במוזיאון תל אביב לאמנות בדצמבר 2025. 

אן שימין שטרית זוכת פרס פרס לורן ומיטשל פרסר לצלמת ישראלית צעירה לשנת 2024 במוזיאון תל אביב לאמנות, צילום: בני רייך

אן שׂימין שטרית  (Ann Simin Shitrit; נ. 1994, ירושלים), היא בוגרת תואר ראשון BFA במחלקה לצילום בבצלאל, ומסיימת כעת את לימודי התואר השני באמנות MA במכון לאמנויות יפות בפריז (École Nationale Supérieure des Beaux-Arts). נקודת המוצא לעבודותיה של שטרית נטועה עמוק בזהות המורכבת שלה כדתייה לשעבר, כיהודייה ממוצא איראני ומרוקאי וכאישה בעולם גברי ואלים. הפרקטיקה שלה מתבססת על מפגש מעמיק עם דמויות לאורך זמן, וחיפוש אחר אזורים ומצבים הנמצאים בקצה החברה: פיזית, גיאוגרפית ואידיאולוגית. עבור שטרית, שגדלה בסביבה חרדית, עזבה את העולם הזה ולפרק זמן חיה בשוליים הפרועים במאחזים בשטחים, פעולת הצילום מעניקה אפשרות להשיר מבט כלפי מושאיה ולאכלס בו־בזמן מרחבים שהיו בלתי נגישים עבורה כילדה ונערה. בחירת אופי הדפסת הצילומים (צילום אנלוגי והדפסות ידניות), הממדים ואופן הצגתם מהותיים בעבודתה, שכן היא מבקשת לייצר המשכיות בין אנשים, נופים, דמויות וסיטואציות לפני ומאחורי עדשת המצלמה.

 אן שימין שטרית, ללא כותרת, 2023, הצילום באדיבות האמנית

השנה הוגשו לפרס לורן ומיטשל פרסר לצלם ישראלי צעיר מעל 50 הגשות. חבר השופטות כלל את מירה לפידות, אוצרת ראשית, מוזיאון תל אביב לאמנות, סאלי מרטין כץ (Sally Martin Katz), אבסה מירוואלי (Abaseh Mirvali).

סאלי מרטין כץ היא אוצרת לצילום של המוזיאונים לאמניות יפות בסן פרנסיסקו (דה יאנג, ולגיון הכבוד). היא עבדה בעבר כאוצרת משנה לצילום במוזיאון לאמנות מודרנית של סן פרנסיסקו (SFMoMA), בקרן אנרי קרטייה-ברסון, ובארכיון הצילום במוזיאון הלובר, שניהם בפריס. 

אבסה מירוואלי היא אוצרת עצמאית לאמנות ולאדריכלות עכשווית, מפיקה של פרויקטים תרבותיים ואסטרטגית בכירה עם מחויבות ארוכת שנים למעורבות אזרחית. בעבר שימשה כמנהלת בפועל של מוזיאון Jumex במקסיקו סיטי; וכמנהלת בפועל, כאוצרת ראשית וכמנכ"לית בביאנלה של האמריקות בדנבר, קולורדו ובמוזיאון לאמנות עכשווית בסנטה ברברה (MCASB).

מתוך נימוקי השופטות: כבר בשלב מוקדם של הקריירה האמנותית שלה, אן שׂימין שטרית מצליחה לבסס את עצמה כקול חשוב ומדויק בעולם האמנות העכשווית הישראלית והבינלאומית. שׂימין שטרית משתמשת במצלמה כדי לחקור נושאים מורכבים המושרשים בהיסטוריה האישית הייחודית שלה, תוך יצירת צילומי נוף ודיוקנאות של חברים קרובים וחברים שהם חלק מקהילתה. לאחר שגדלה בסביבה חרדית ואנטי־ציונית בירושלים, חוותה שׂימין שטרית מקרוב את יחסי הגומלין של מתחים תרבותיים, דתיים ופוליטיים. עזיבתה את בית משפחתה והחינוך הדתי בגיל ארבע עשרה, הובילה אותה לנתיב של ניווט מתמיד בין עולמות מנוגדים לחלוטין.

שׂימין שטרית מבקשת לחשוף את המתח הזה, תוך שהיא פועלת במרחבים לימינליים בשולי החברה, הן גיאוגרפית והן אידיאולוגית. עבודתה מעלה שאלות עמוקות על קיום והיעדר, נראות ואי־נראות, מגדר ומיניות, אלימות וטראומה. גישתה האישית של שׂימין שטרית והאינטימיות והרוך של צילומיה מאתגרים אותנו לבחון מחדש את מושגי הקרבה שלנו ואת ההנחות החזותיות שאנו מניחים לגבי זהות, אתניות ודת. באמצעות כך שׂימין שטרית מחפשת תחושת בית וזהות, נוגעת בנושאים אוניברסליים של שייכות, אלימות והמצב האנושי.

פרס פרסר לצלמת ישראלית צעירה יוענק השנה בפעם התשיעית – הזוכים בפרס לאורך השנים: 

רמי מימון (2015), מארק יאשאייב (2016), רונית פורת (2017), דניאל צאל (2018), אלי סינגלובסקי (2019), אפרת חכימי (2020), ורה ולדימירסקי (2021), נטע לאופר (2022), רונן זן (2023).

 

error: התוכן באתר מגפון ניוז מוגן
דילוג לתוכן