שירה אלבג, אמה של לירי אלבג: ״איפה אתם חברי הממשלה? איפה אתה נשיא המדינה? איפה אתם נבחרי הציבור? הרי מה שיירשם בדפי ההיסטוריה של המלחמה הארורה הזו, זה לא אם כבשנו את ציר פילדלפי או כמה מחבלים הרגנו, אלא האם דאגנו והחזרנו את חטופינו הביתה – את החיים לשיקום והנרצחים לקבורה ואחרי 327 ימים ולילות נגמרו לכם התירוצים, זה יהיה על מצפונכם, פצע שלעולם לא יגליד וזה ייזכר לכולם כחורבן המדינה לדורות. לירי שלי, אני מבקשת סליחה. סליחה שהפקירו ועדיין מפקירים אותך".

חגית חן, אמו של איתי חן הי״ד: ״איתי שלי, סליחה. סליחה שאתה לא נחשב מספיק בעיני ממשלת ישראל שמפקירה כי ציר פילדלפי יותר חשוב להם ממך ומעוד 107 חטופים! איך זה יכול להיות שעוד לא החזירו אותך, איך זה יכול להיות שלא החזירו 108 חטופים אחרי כמעט שנה! איך מקבלי ההחלטות בממשלה יכולים בכלל למרוח אותנו יום אחרי יום, פינג פונג ארוך מייגע ומייסר כל כך של אין עסקה, כמעט עסקה, אין עסקה, כמעט עסקה. לראש הממשלה יש רוב בממשלה להעברת עסקה, יש לו רוב כנסת ויש לו גם רשת ביטחון פוליטית לעסקה. הדבר היחיד שמונע עסקה זה הפיכת ציר פילדלפי לחזות הכל.  18 שנה ביבי בחר בכל המבצעים הקודמים לא להיכנס לפילדלפי ובמשך 7 חודשי לחימה צה״ל לא ביקר שם".

זיו עבוד, ארוסתו של אליה כהן: ״עד עכשיו, הפעולות הצבאיות שלנו חילצו 8 חטופים בחיים, ובעסקה הראשונה שוחררו 105 חטופים. החילוץ האחרון הוא תזכורת למה שאפשר לעשות כשאנחנו פועלים בנחישות. אני מבקשת מהמנהיגים שלנו לשאול את עצמם אם הם מבינים שכל מאמץ לדחות עסקה הוא הימור על חייהם של החטופים? אליה שלי, בפעם האחרונה שראיתי אותך, לפני 327 ימים, זה היה במיגונית ממנה הרוב לא יצאו בחיים. מאז אתה נמצא איפשהו שם בעומק מנהרות החמאס. היום, אני נוסעת להיות הכי קרובה אלייך. הלוואי ותשמע אותי. הלוואי ותחזור כבר".