בלילה שבין ה17 ל-18 באוגוסט 2024, השחקן ואיש העסקים הצרפתי אלן דלון הלך הלילה לעולמו בגיל 88. שלושת ילדיו אישרו את מותו בהצהרה לרשת AEP: "הוא מת בשלווה בביתו בדושי, מוקף בשלושת ילדיו ומשפחתו". דלון כיכב בסרטים בשנות ה-60 וה-70 ונודע בין היתר בתפקידיו בסרטים "לעין השמש" שם גילם את טום ריפלי,  "רוקו ואחיו", "הברדלס", "הטוליפ השחור", "הסמוראי", מר קליין ו"בורסלינו". מסוף שנות השבעים החלה הקריירה הקולנועית שלו לדעוך ובשנת 1997 הכריז דלון על החלטתו לפרוש ממשחק קולנועי, אך מאז שיחק בחמישה סרטים נוספים והרחיב את הופעותיו על הבימה בהצגה המצליחה "Les montagnes russes".

Alain Delon "Comme au cinéma" | Archive INA –  – אלן דלון מסרטון הארכיון

אלן דלון ודלידה בשיר המפורסם: פרולה, פרולה (דיבורים דיבורים) – מתוך היוטיוב

אלן דלון נולד ב-8 בנובמבר 1935 בפרוור מדרום לפריז, סו, במשפחה ממעמד הבורגנות הזעירה. הוא היה בן יחיד לאביו, מנהל אולם קולנוע ולאמו, רוקחת, שלא הגשימה את חלומה להיות שחקנית. כשאלן היה בן 4, הוריו התגרשו ואביו נעלם לשנים רבות. כל חייו חיפש אלן דלון תחליף לאב. הילד נמסר למשפחה אומנת שאביה היה סוהר במתחם הכליאה פרן. אלן היה משחק עם ילדי הסוהרים האחרים בחצר בית הכלא ונחשף למראות קשים של עבריינים אזוקים. כל חייו זכר את שריקות הכדורים שהרגו את פייר לאוואל באוקטובר 1945. הוא וחבריו לא ראו את הסצנה אך מה ששמעו, ליבה את דמיונם והם חשבו עליה ושיחקו אותה. משיכתו של דלון לכלי נשק, עמדות ירייה והעולם התחתון נעוצה בתקופה זו.
כשהיה בן 8, העבירה אותו אמו לפנימייה אך חוסר המשמעת הבלתי נסבל שלו, מרידה בדמויות סמכותיות, האב שהכזיב, הובילו אותו ממוסד אחד לשני, שישה מוסדות. כשהיה בן 14, אספו אותו אמו ואביו החורג אל ביתם. הלימודים לא עניינו אותו אך עבר תקופת התמחות בשרקוטרי והחל לעבוד בקצבייה הגדולה של אביו החורג. כשהיה בן 17, ראה כרזה של הצבא שקראה לגיוס, התפתה וביקש מהוריו לחתום על הסכמה. לאחר שחתמו בלי היסוס, תחושת היתמות והנטישה התגברה אצלו כפל כפליים. הייתה לו ההרגשה שנפטרו ממנו פעם שנייה, שלחו אותו בגילו הצעיר למלחמה בלי שניסו אפילו לדבר על לבו ולשכנעו לוותר על הרעיון. כל חייו הרגיש אלן דלון בודד, לדבריו, גם כשהיה בקשר זוגי של שנים רבות. כל חייו נשאר תקוע באותה תקופה בה בגדו בו הוריו ועזבו אותו פעמיים. הוא שיחק את הבוגר אך נשאר ילד.  "הבוגר הוא ילד בתחפושת", אמר.
משחק היה הכישרון הטבעי בו חונן. יופי מהפנט וכישרון משחק מולד. כשחזר מהודו-סין, נקלע לסן ז'רמן ואז נפתח בפניו עולם המשחק. ברובע האומנים המפורסם פגש את ז'אן-פול בלמונדו ועוד שחקנים. בריז'יט אובר, שחקנית ידועה דאז, לקחה אותו תחת חסותה, הכווינה אותו והכירה לו את האנשים הנכונים. הוא היה נחוש להצליח ואכן פצח בקריירה שתתגלה כמזהירה ואף גרנדיוזית. לאחר כמה תפקידים קטנים לוהק לתפקיד הגברי הראשי בסרט "קריסטין" (1958), לצד רומי שניידר. כך החל הרומן המתוקשר ביניהם שנמשך עד שפגש בנטלי שהפכה אשתו. עוד לפני כן קיבל הצעה מהבמאי רנה קלמאן לשחק את תפקיד טום ריפלי בסרט "לעין השמש" (1960), לצד מארי לאפורה שלא סבלה אותו עקב מה שכינתה שחצנותו. משחקו המלוטש הפתיע את העולם, כוכב בינלאומי נולד. לא רק נשים נפלו שדודות לרגליו, גם גברים. לוקינו ויסקונטי הציע לו את תפקיד המתאגרף הרגיש בסרט "רוקו ואחיו" (1960). ויסקונטי העניק לו את הבסיס עליו נשענה הקריירה העתידית שלו והוא הכיר לו תודה. ב-1962, כשהיה בן 28, נולד בנו הבכור אנתוני. לא היה מאושר ממנו אך נטלי, שלא סבלה את בגידותיו המרובות ואת התנהגותו הרכושנית והעריצה, עזבה את הבית כשאנתוני הגיע לגיל 4. מעבר בין דורי מטריד. אלן דלון התאושש מהמכה והזמין את רומי שניידר לשחק לצדו בסרט המעולה של ז'אק דרה "הבריכה" (1960). רומי ולא אחרת, אלן ידע להיות ידיד אמת ולהחזיר טובה. בניגוד למסופר, אלן ורומי לא חזרו להיות זוג הנאהבים שהיו. זה היה רק בסרט. אלן דלון מצא במיריי דארק המדהימה בת זוג מושלמת, מסורה, שמילאה את כל גחמותיו ושיפצה/עיצבה את אחוזת הענק שקנה בדושי, לא רחוק מפריז אך אמצע של שום מקום. מיריי דארק, שלא כנטלי דלון, ויתרה על הקריירה שלה (מרצון) והקדישה לו את חייה במשך 15 שנה.
סרט הגנגסטרים "בורסלינו" (1970), ביוזמתו של אלן דלון ובשיתוף עם ז'אן-פול בלמונדו אותו הזמין לשחק יחד איתו, היה הצלחה ענקית. ב-1967 נכנס לחייו במאי סרטי הפשע ז'אן-פייר מלוויל שהעניק לו את תפקידיו הגדולים בטרילוגיה "הסמוראי", "המעגל האדום" ו"לילה על העיר". כמו בוויסקונטי, גם במלוויל ראה דלון תחליף לאב אלא שאיתו הסתכסך וגרם לקרע. הפעם היה זה אלן דלון שניתק יחסים. מלוויל נפגע קשות וללא ספק היה לכך משקל כשנפטר ב-1973 מאירוע מוחי. כמו אחרי מותו של ויסקונטי הרגיש אלן שוב יתום. באותה שנה הציעה לו ידידתו הוותיקה דלידה, איתה חווה הרפתקת אהבים קצרצרה, למלא את התפקיד הגברי בדואט "פרולה, פרולה". הצלחה ענקית, השיר הוא אחד הידועים בעולם מהרפרטואר הצרפתי. ב-1976 יצא לאקרנים "מר קליין", בבימויו של ז'וזף לוסי, יוזמה של אלן דלון שהיה חשוב לו להפיק סרט על מצב היהודים בזמן הכיבוש הנאצי ולשחק בו. רבים רואים בסרט הזה את פסגת הקריירה של דלון ואת הסרט היותר משובח על תקופה חשוכה זו. ב-1980 ביים את סרטו הראשון "בעבור עורו של שוטר". דלון חש צורך להתחדש ותמיד אהב לפקח על הכול. אלן דלון מציג את אלן דלון בסרט של אלן דלון. בתפקיד הנשי הראשי אן פאריו בה התאהב עד כלות הנשמה והורה למיריי דארק לעזוב את דושי. לזכותו יש לציין שהמשיך לדאוג לה עד סוף ימיה כידיד נאמן. ב-1987 פגש את הדוגמנית ומגישת הטלוויזיה ההולנדית רוזלי ואן ברימן לצילומי הווידאו-קליפ "כמו בקולנוע". אלן רצה עוד ילדים, כך נולדו אנושקה (1990) ואלן-פביאן (1994). המריבות בדושי לא פסקו וב-2001 נפרד הזוג. התקופה הגרנדיוזית הסתיימה, הקהל רצה אלן דלון יפהפה ומהפנט, אלן דלון הזדקן, כמו כל בן תמותה. עוד סרטים, הצגות, סדרות טלוויזיה מצליחות, בייחוד "פאביו מונטלה" (12 מיליון צופים), אך דלון שקע בדכדוך. הזיקנה, הזמן שעובר, השינויים, קשה היה לו להשלים איתם. יותר ויותר הסתגר בדושי, מאן לראות את ידידיו משכבר הימים.
ב-2019 לקה באירוע מוחי ובריאותו הידרדרה עוד ועוד. ב-18 באוגוסט 2024 נפטר בדושי, מוקף בשלושת ילדיו. לנו נשארה מורשת קולנועית אדירה של אחרון הנפילים. סרטיו שלא הזדקנו והשחקן יפה תואר אלן דלון נשאר אלמותי ומעריציו, להם הודה במכתב נרגש, ממשיכים לצפות בהם בעונג כל פעם מחודש.