התערוכה ״אני לא רוצה לשכוח״ המציינת שנה לאסון, מציגה עבודות של יוצרים ויוצרות ישראלים, רובן ככולן נוצרו בתגובה לאותו אירוע מכונן. בין האמנים, יש מי שהגיבו באופן ישיר לעדויות ודימויים קשים שנצרבו בתודעה הקולקטיבית, בעוד שאחרים בחרו בצורת ביטוי מרומזת יותר לטראומה. מעל חלק מהעבודות מרחף צל השואה, מאחרות עולה תחושת סכנה, אחדים מהיוצרים מאזכרים אמני עבר ומתכתבים עם יצירות מופת כמו גרניקה של פבלו פיקאסו, והצעקה של אדוארד מונק, כהשלכה על המציאות העכשווית. אחדים פונים אל החיה כסמל לפחד ולאימה ואחרים מתנחמים במצבים של רוך ושל קרבה אנושיים.
שם התערוכה נלקח מכותרת עבודתו של האמן ניר הוד, אני לא רוצה לשכוח אותך, ציווי שמהדהד בכל אחת מהעבודות.
העבודות בתערוכה, כולן מאוסף מראווה וארתור אסבג, זוג אספני אמנות מפריז, אנשי תקשורת ידועים בצרפת, שבחרו לתמוך באמנות ישראלית, דווקא עכשיו. בנדיבות רבה ומתוך תחושת שותפות גורל, הם רכשו בשנה החולפת יותר ממאה עבודות של אמנים ואמניות ישראלים, שרק חלקן מוצג כאן.
ארתור ז'אק אסבג, נולד בקזבלנקה בשנת 1966, אחד מאנשי התקשורת המובילים והידועים בצרפת. בנה קריירה מרשימה כמנחה טלוויזיה ומפיק מצליח, שבין היתר, זכה בפרס תגלית השנה על תוכניתו "ילדי הטלוויזיה" וייסד את קבוצת Satisfaction Group אחת מחברות ההפקה המובילות בצרפת. מאז השבעה באוקטובר, ארתור, תומך נלהב של ישראל, מעביר מסרים פרו-ישראליים בכל פלטפורמות התקשורת שלו, ויוצר סרטים ותוכן שמעלה את המודעות לאנטישמיות שעולה וגוברת בעולם.
מראווה גלנטר, נולדה בטהיטי בשנת 1979. זמרת, שחקנית, מנחת טלוויזיה ורדיו ודוגמנית שעבדה עם צלמים ומעצבים מובילים כמו פיטר לינדברג וקארל לגרפלד. הנחתה תוכניות אירוח פופולריות בנושאי מוזיקה, אופנה, עיצוב ואקולוגיה, והופיעה כשחקנית בסרטי קולנוע וסדרות טלוויזיה. כזמרת, הוציאה אלבום מצליח וערכה סיבוב הופעות באירופה עם להקתה Les Parisiennes. לצד הקריירה שלה בתעשיית הבידור, היא גם פעילה חברתית נמרצת ושגרירה של הפדרציה להגנת הסביבה (FAPE) בפולינזיה הצרפתית.
אוצרת: מרי שק. עוזרת לאוצרת: ענת פלד
מוזיאון תל אביב לאמנות