במחשבות על פילוג, אי אפשר שלא להתייחס למתח, הפילוג והקוטביות שמכרסמים כיום בחברה הישראלית. האם יש בכוחו של סיפור הפילוג בתנועה הקיבוצית יכולת להשליך תובנות ואמיתות כואבות על התפיסה העכשווית של החברה הישראלית את עצמה ואת הכיוון אליו היא הולכת?
"דומה שאין חלון ראווה חשוף ואמיתי יותר לאתגרים איתם התמודד הקיבוץ מאשר הפילוג הגדול בראשית שנות החמישים של המאה הקודמת" אומרת עפרה ברעם, אוצרת התערוכה. "שילוב של אידיאולוגיה, יצרים וחיי קהילה הולידו קרע כואב שגם בחלוף שבעה עשורים מסרב להתאחות".
התערוכה "הפילוג" מנסה להשקיף ממרחק השנים על אותה מציאות מטלטלת ולהבינה לעומק, למצוא בה תובנות מאוחרות ולתעד מחדש זיכרון קולקטיבי ואישי. היא מבקשת להשקיף על הפילוג בזמן הווה ולהציע נקודת מבט מפוכחת ורעננה על האירוע הגעשי שהתרחש כאן בעבר.
התערוכה תנסה להתייחס למחשבות על גבול, הפרדה, סכסוך ומפגש; אך מעבר לכך היא מעלה את השאלות האם דיון עומק בטראומת הפילוג יכול להציע תובנות מאוחרות? האם הפילוג יכול להכיל בתוכו גם איחוי? ומהו המחיר החברתי והאישי של דבקות באידיאולוגיה?
15 אמנים ואמניות, מתוך התנועה הקיבוצית ומחוצה לה, הוזמנו ליצור עבודות חדשות ולהציע עבודות קיימות המתייחסות לנושא ולמשמעויותיו הפוליטיות, החברתיות, הרגשיות והביוגרפיות במגוון תחומי מדיה: ציור, פיסול, ווידאו, צילום ומיצב.
עבודותיו של יאיר גרבוז "מעבר דירה" שני ציורים שהם חלק מפרויקט בשם "אמנות ישראלית איחוד / אמנות ישראלית מאוחד", בו עסק גרבוז בהעתקת ובשחזור עבודותיהם של אמנים ישראלים וזאת לשם ההצבעה על נטייתנו לשכוח, לדחוק, להדחיק, למחוק ולאתחל את ההיסטוריה – קרובה ורחוקה כאחד. העתקת הקריקטורות נועדה להגדיל את הבלבול ואת המבוכה, כהגדרתו של גרבוז: "אנחנו עם עתיק מאוד ושכחן מאוד."
הדר גד, אשר נולדה בקיבוץ עין חרוד מאוחד, מציגה ציורים המצוירים כדיפטיכים המבטאים את תהליך הפילוג וההפרדה. הציורים מתארים את בית הקברות של עין חרוד מאוחד, בו קבורים מנהיגי הקיבוץ והתנועה. לאחר הפילוג הופרדו גם בתי הקברות, ונבנה בית קברות חדש עבור עין חרוד איחוד. ציור נוסף בתערוכה הוא מבנה הבימה המשותפת שהוקמה בשנות השלושים של המאה הקודמת כמרכז תרבות לתושבי עמק יזרעאל בשטח שבין קיבוץ עין חרוד מאוחד ותל יוסף, מטרתה הייתה להביא את התרבות העברית אל החלוצים ולשמר את הרוח השיתופית והאווירה הקיבוצית . זהו אחד הנכסים הבודדים שגם לאחר הפילוג נותר משותף לשני הקיבוצים, יחד עם מוזיאון בית שטורמן והמשכן לאמנות עין חרוד.
מלי דה קאלו יצרה עבור התערוכה את עבודת הוידאו – "הבעיה של התקופה". בקיץ 2020 תיעדה מלי דה -קאלו עשרה גברים ונשים מעין חרוד מאוחד ומעין חרוד איחוד. לכל אחד מן המרואיינים ישנו סיפור הפילוג הפרטי – האישי שלו. לעיתים הסיפורים מתמזגים זה בזה ולעיתים סותרים אחד את השני. העבודה מאירה את נקודות ההתייחסות של הדוברים ואת המפגש ביניהם. על רקע סיפורי הפילוג האישיים משוטטת עדשת המצלמה בשתי סביבות – תצוגת הטבע המיתולוגית בבית שטורמן בה מוצגים פוחלצים של בעלי חיים מהאזור, אל מול גדרות של צמחיה הנישאות במרחבי עין חרוד וחוסמות את הנוף ואת האופק. כרבות מעבודותיה בעשור האחרון, גם ״הבעיה של התקופה״ מגיבה לסביבה המיידית בו היא מוצגת כשהר הגלבוע מהווה מעין חלוקה ויזואלית טבעית, בין שלושת פרקיה.
הפילוג, 15 בספטמבר – קיץ 2025, מוזיאון בית שטורמן, עין חרוד מאוחד