מוזיאון ז’אקמאר-אנדרה לאומנות יפה ולאומנויות הקישוט נמצא ברובע השמיני בפריז, במספר 158 של בולבאר אוסמן, לא רחוק מהשנז אליזה. האחוזה העירונית, שהיא היום מוזיאון פתוח לכול, הייתה במאה ה-19 בית המגורים הפרטי של זוג אספני אומנות רב אמצעים מהבורגנות הגבוהה, אדואר אנדרה ונלי ז’אקמר.

המוזיאון נפתח מחדש בתחילת ספטמבר שנה זו לאחר יותר משנה של שיפוצים. ניקיון, צביעה, שחזור, הכול בהתאם לבית המקורי, במידת האפשר. ההצלחה ענקית והתורים ארוכים, גם למי שמזמינים כרטיס מראש.

אדואר אנדרה (1833-1894) היה בן יחיד למשפחת בנקאים פרוטסטנטית עשירה. הוא עזב את הצבא ואת הפוליטיקה כדי להתמסר לתשוקת חייו: צבירת חפצי אומנות מהמאה ה-18. האומנים שאהב אדואר אנדרה לא היו פופולריים בזמנו אך האוסף שלו,  שהחברה הגבוהה מיהרה לבוא ולראות, תרם לשינוי מבטה עליהם.

נלי ז'אקמאר (1841-1912) גם היא הקדימה את זמנה. נלי באה ממשפחה קתולית צנועה אך מזלה שיחק לה ובת מעמד גבוה לקחה אותה תחת חסותה וטיפחה את כישרון הציור שלה. נלי הפכה להיות ציירת דיוקנים מבוקשת והתפרנסה יפה מציור ומהוראתו, נדיר מאוד לנשים בתקופתה.

אדואר אנדרה ביקש מנלי ז'אקמאר לצייר את דיוקנו ומספר שנים לאחר מכן התחתנו. נלי זנחה את הקריירה שלה כציירת והפכה גם היא לאספנית. היא הדביקה את בעלה בתשוקה לאומנות איטלקית. יחד נסעו בני הזוג לאיטליה, פרס, מצרים, סוריה והביאו תמונות וחפצי אומנות כדי להעשיר את האוסף.

זה שכן בבית מידות מפואר, מורכב מסדרת סלונים גדולים, מקושטים בתמונות, פסלים, רהיטים וחפצי אומנות אחרים, סלונים קטנים יותר (חדר עישון, הסלון של נלי, ספריה, חדר עבודה) והדירות הפרטיות של אדואר ונלי. גרם מדרגות מפואר וגן חורף מוסיפים על הדרת היופי וטוב הטעם.

אל תשכחו לעלות למוזיאון האיטלקי המונה אולם פסלים, אולם פלורנטיני ואולם ונציאני. סיימו בארוחת צהרים בסלון תה-מסעדה שהייתה חדר האוכל של זוג האספנים. אלה הורישו את הבית-מוזיאון למכון צרפת כדי שייפתח לציבור הרחב במטרה לגרום לו עונג ולעצב את טעמו האומנותי. מלבד האוסף הקבוע, תערוכות מתחלפות משובחות מביאות קהל רחב לפנינת האדריכלות המדוברת.