המונים הגיעו הערב לכיכר החטופים לתמוך במשפחות החטופים ולקרוא לעסקה להשבת 101 החטופים בפעימה אחת – החיים לשיקום, והנרצחים והחללים לקבורה ראויה בארצם.

"נגמרו לנו המילים״: אימהות החטופים פתחו בשתיקה את העצרת לציון 400 ימים בכיכר החטופים ניבה ונקרט, אמו של עומר ונקרט: ״כמה דמעות עוד יזלגו ודם עוד יישפך עד שמישהו יעשה את המצופה ממנו ויחזיר לנו את הילדים?״

האימהות, לוקחות חלק במחאה השקטה – ״משמרת 101״ ובמהלך השבוע משתתפות במשמרות שקטות סביב סמלי שלטון בירושלים בקריאה להשבת 101 החטופים. בתום השתיקה שרו האימהות בדמעות את השיר ״בואי אמא״.

מתוך דבריה של ניבה ונקרט: ״אנחנו שותקות כי נגמרו לנו המילים, אנחנו שותקות כי אין מילים לתאר את העצב, את האכזבה, את הכעס ואת החרדה שלנו. אין יותר מילים לתאר את הפחד. פחד מוות!  דיברנו, צעקנו, בכינו ואין קול ואין עונה ואין מידע.

אנחנו שותקות כי נאמר כבר הכל, ביקשנו, התחננו, התראיינו ונאמנו והנה אין חדש תחת השמש, יום הולך ויום בא, הנחלים זורמים אל הים, עולם כמנהגו נוהג, עד מתי?כמה קירות עוד ירעדו פה? כמה דמעות עוד יזלגו ודם עוד יישפך עד שמישהו יעשה את המצופה ממנו ויחזיר לנו את הילדים. ארבע מאות ימים, מישהו יכול בכלל לדמיין את זה?

ארבע מאות ימים של פחד! אנחנו שותקות אבל לא מוותרות, אמא לעולם לא תוותר. לעולם!

אנחנו קוראות לכל האימהות לכל הנשים להצטרף למשמרת 101. אימהות ונשים יקרות בואו שבו איתנו בשקט, בדממה זועקת. אנחנו קוראות לגברים להצטרף ולתמוך גם כן. עד שכולם חוזרים הביתה – נשב יחד, בנחישות, התמדה, עקביות ועקשנות, כמו טיפת מים החוצבת בסלע – עד שכולם חוזרים הביתה״.

רמוס אלוני, שבנותיו דניאל ושרון ונכדותיו אמה, יולי ואמיליה חזרו משבי החמאס בעסקה הקודמת, נשא דברים בעצרת בכיכר החטופים. חתנו של רמוס, דוד קוניו, עדיין מוחזק בשבי החמאס. ״לפני יותר משנה נאמתי בעצרת הענקית הראשונה לשחרור החטופים ודרשתי יחד עם כולם את שחרורם של כולם. אף אחד ממאות האלפים שהיו באותה עצרת לא חשב שניפגש שוב לאחר 400 יום, מהיום הארור של החטיפה והרצח ב-7.10, כשיקירינו עדיין נמקים בשבי חמאס. בתחילת המאבק, קיוונו והאמנו שראש הממשלה נתניהו וממשלת ישראל יעשו הכל כדי להחזיר את כל החטופים. בקבינט הביטחוני, ליד נתניהו, היו שלושה אנשים ראויים וישרים – אייזנקוט, גנץ וגלנט. האמנו בכוונותיהם הכנות ובמעשיהם, ושהם מאמינים באופן מלא שהחזרת כל החטופים היא המטרה העליונה, ואכן יעשו הכל כדי להחזירם.

המצב היום – לאחר 400 ימים, בעזה ישנם 101 חטופים, חלקם מתים וחלקם חיים, ואלה שבחיים לא יודעים מה מספרם ומה מצבם הפיזי והנפשי לאחר 400 יום של סבל פיזי ונפשי בתנאים מחרידים, במנהרות החשוכות, ללא אוויר, ללא אור יום ובאי ודאות נוראית האם ישרדו את יום המחר. הבנות שלנו שחזרו אחרי 50 ימים, מספרות על התנאים הנוראיים, הפיזיים והמנטליים, של להיות בשבי, והן בטוחות שאילולא היו משתחררות, לא היו שורדות.

בקבינט המלחמה, בהנהגת נתניהו, כל שלושת האנשים שכוונתם הכנה הייתה להחזיר את כל החטופים וראו בכך מטרה עליונה – עזבו או הועזבו, בגלל פעילותם העיקשת לשחרור החטופים, פעילות שהתנגשה עם רצונו הפוליטי של נתניהו לשמר את הקואליציה הפוליטית של השלטון, גם במחיר חייהם של החטופים. למעשה, היום גורל החטופים נמצא באופן בלעדי בידי נתניהו! ונתניהו לא רוצה בהחזרתם. הוא טרפד כל הזדמנות לעסקה לשחרור החטופים וגם אמר בקולו לפני מספר ימים שתנאי החמאס לשחרור החטופים קשים ולא קבילים. במשפט זה הבהיר נתניהו שבצומת שבו הוא עומד, הוא בוחר בהפקרת החטופים. במלחמה הארורה הזו, ישראל ניצחה. החמאס מפורק, סינוואר חוסל, כל ההנהגה הבכירה של חיזבאללה ודרגי הביניים חוסלו, וכעת החטופים שלנו נגמרים בעזה בשביל כלום! לא בשביל ניצחון, לא בשביל השמדת האויב ולא בשביל טובת המדינה. הם נגמרים סתם כי לאף אחד בממשלה, כולל ראש הממשלה ואחרון שריו, כבר לא אכפת מהם. לאור ההפקרה המלאה של החטופים על ידי נתניהו וממשלתו, לא נשארת לי ברירה אלא לפנות לנשיא ארה”ב הנכנס, דונלד טראמפ, ואשתו מלאניה. ממשלת ישראל ויתרה על החטופים, ואתה, נשיא ארה”ב, התקווה האחרונה שלהם. אנחנו מבקשים שלא תחכה לינואר. אין לחטופים הנמצאים בסכנת מוות זמן עד ינואר. החיים שלהם אוזלים ואתה התקווה האחרונה והיחידה שלהם. אל תהסס להפעיל את השפעתך כדי להציל חיי אדם. עשרות חטופים שעדיין חיים יודו לכם עד יומם האחרון על כך שהצלתם את חייהם.

חן ארד, אחיו של הנווט השבוי רון ארד שנפל בשבי לפני 38 שנים בדבריו בעצרת : ״בפעם האחרונה שעמדתי ודיברתי בעצרת כזו, זה היה כשעוד האמנתי שאחי יחזור הביתה. את הסיום האין-סופי של הסיפור הזה, אתם כנראה מכירים. אבל היום, אני מדבר כאן שוב. לא על אחי, החבר הכי טוב שלי, האחד, אלא על 101. בשבילי, ה-101 זה סמל. זו הייתה יחידה של לוחמים עזי נפש, דוגמת מאיר הר ציון, אריק שרון ומיכה קפוסטה, שחרפו את נפשם במשימות לחימה שחלקן כללו החזרת שבויים. לוחמים שאת דרכם המשיכו יוני נתניהו, עמנואל מורנו, מחמוד חיראדין, ארנון זמורה ז״ל, ועוד לוחמים רבים שעיצבו מורשת מפוארת של לוחמים, שבכל פעם שנשאלו אם לא היה להם כבד לסחוב חטוף או פצוע על גבם, היו בוודאות עונים: “הוא לא כבד, הוא אחי.”

היום, יש לנו 101 נמקים ואין מחליט…

אינני יודע מתי אחיי במדינה שינו את פניהם. מתי החלו לענות לשאלה “איה 101 חטופיך?” בתשובה “לא אדע, השומר אחי אנוכי?” במחילה מהקהל הגדול שהגיע, אפנה עכשיו למי שזכו לכינוי המפוקפק “משפחות החטופים,” שותפים בעל כורחם לדרך שחשבתי שאף משפחה כבר לא תיאלץ לעבור. משפחות יקרות, כבר אמרתי לכם שאנו המשפחות משולות לסוסים? אכן כן, פעם היינו סוסים אצילים. ועכשיו – שולחים סוסים לבעוט בכם, ואזרחים הנחלצים לתמוך בכם נעצרים בתואנות שווא, בגני שעשועים ובבתי כנסת. זה התהליך. לתחושתי, אם את רון ואותנו ליטפו בשוטים, אתכם ואת אהוביכם הם מכים בעקרבים. הזכות הגדולה והחובה שהשאיר לי רון היא הזכות לצעוק את צעקתו מן האדמה למען אותה מורשת של ה-101 ולמען ה-101 שנמקים בשבי וצועקים את אותה הצעקה.

כל דקה שחולפת מקרבת את ה-101 למצב בו הם יישארו כתמונה נצחית עליה נכה על חטא כל ימי חיינו. זו הרגשה שאני מכיר מקרוב. תמונתו של רון מהשבי רק מדגישה את עוצמת האירוע בו היה איש ואיננו עוד. גורל אולי גרוע ממוות, לכל המעורבים. אנחנו חייבים להדגיש את גורם הזמן, כי אין זמן. החלק הארי של הפעילות חייב להיות ברוחה של ה-101 – לשכנע את אחינו בימין ובשמאל שערכיות איננה מילה גסה, שאדמה איננה קדושה מחיי אדם, ושאף אחד מה-101 איננו כבד – הוא אחינו!״

דולן אבו סאלח, ראש מועצת מג׳דל שמס: ״הדרך לשלום אינה קלה, ואולי זו דרישה גדולה, אך היא המורשת האמיתית שנשאיר לדור הבא. נמשיך לכבד ולהוקיר את זכר יקירינו באמצעות מחויבות לערכים של כבוד הדדי, עזרה הדדית ושאיפה לחיים בטוחים לכולם, בהם ילדים יוכלו לשחק בבטחה, משפחות יוכלו לחיות בשקט, וקהילות יעמדו איתן מול כל אתגר. היום, במלאת 400 ימים לחטופות ולחטופים הנמצאים בידי ארגון הטרור חמאס, אנו כאן בדרישה נחרצת מהממשלה ומן העולם כולו: החזירו את בנינו ובנותינו הביתה. המאבק הזה אינו רק שלנו; זהו מאבק על אנושיות ועל זכותם של החטופות והחטופים לשוב לחיים נורמליים, לצד משפחותיהם. אנו קוראים לממשלה לפעול ללא דיחוי. כל יום שעובר הוא יום נוסף של סבל עבור המשפחות, יום נוסף של חוסר ודאות, חוסר תקווה וחוסר צדק״.

אבי יששכרוף: ״בתחילת המלחמה הייתי מאלה שחשבו שאסור לעצור את הלחימה וללכת להפסקת אש. חשבתי שעל מדינת ישראל להביא למיטוט חמאס והאפשרות שלחץ צבאי יביא לשחרור החטופים. אלא שלאחר 400 ימים של מלחמה, המציאות כבר אחרת: מוטטנו צבאית את חמאס בעזה. יחיא סינואר ומוחמד דף חוסלו. עזה בחורבות וההרתעה הישראלית בצפון ובדרום חזרו. היעדים הצבאיים שלשמם יצאנו למלחמה הושגו ורק אווילים או ערלי לב לא יודו בטעותם: הלחץ הצבאי לא הביא לעסקה לשחרור חטופים. בינתיים עוד ועוד משפחות מצטרפות למשפחת השכול והחיילים שלנו נהרגים ונפצעים, אז כן חברים, זה הזמן לעסקה, עכשיו.

ביבי, כל יום שחולף, מהווה סכנה הולכת וגדלה לחיי החטופים, עוד ועוד חטופים מתים בשבי, בזמן שאתה חושב על איך לפטר את שר הביטחון שלך כי קרא להגיע לעסקה. במקום לפעול לשחרורם, אתה מנסה להיפטר מהרמטכ״ל שרוצה אף הוא בעסקה. ההיסטוריה לא תסלח לך על ערלות הלב הזו. רוב עם ישראל לא יסלח לך ואתה יודע זאת היטב.

אני מסתכל פה על הקהל הערב, כולנו מיואשים קצת לאחר 400 ימים, כולם כבר עייפים. אבל ייאוש… לא חברים, אסור לייאוש הזה להשתלט עלינו. עלינו להמשיך ולפעול ולמחות עד שגם הלב האטום של הממשלה הזו ייפתח, ייסדק, יישבר ויאפשר להגיע לעסקה. הרוע, האיוולות, האטימות, לא ינצחו את האור שייצא מפה ומעוד הרבה מקומות. ובעזרת השם, אנחנו נראה בקרוב את כל 101 החטופים בבית.

ממשלת ישראל, אל תשפכי את דמם של החטופים. תצילי אותם, תצילי את עם ישראל מאבדון. כי אם השבויים הללו ימותו בשבי, נשמתו של העם הזה תמות עמם״.

שטפן זייברט, שגריר גרמניה בישראל: ״עד כה נכשלנו להביא את כולם הביתה. כל העבודה שלנו, כל הסבבים הרבים של שיחות עם אלה שיש להם השפעה על חמאס, כל האמצעים הדיפלומטיים והמדיניים שאנחנו ומדינות אחרות הפעלנו לא עבדו עדיין. אני מבטיח למשפחות, אנחנו כל הזמן חושבים מה עוד אפשר לעשות. אנחנו כל הזמן שואלים את עצמנו אם ניתן לעשות עוד משהו. אני חושב על אותם גברים, נשים וילדים כל יום. אנחנו דורשים אותם בחזרה.  אני מקווה שעמוק בפנים החטופים יודעים שהם בלב שלנו, חזק כמו תמיד, שהאהבה שלנו אליהם והגעגוע שלנו לא פוחת עד היום שהם יחזרו״.

הרב אבידן פרידמן, ששבת רעב מול הכנסת למען השבת החטופים: ״הסיוט הזה נמשך כי מנסים לבלבל אותנו על מה המאבק באמת, ובגלל ההטעיה המכוונת הזאת, אנחנו לא מצליחים לנצח. האמת היא שהמאבק הקיומי האמיתי הוא לא נגד האויב, הוא נגד הייאוש. ב-400 ימים האחרונים, אנחנו סופגים הרבה הפסדים קשים מנשוא וגם נוחלים הצלחות, אבל לא מצליחים להכריע מסיבה אחת פשוטה; המערכה הראשונה והמכריעה במאבק הזה היא על הצלת החטופים והחטופות!״

איש הטלוויזיה שי גולדן בעצרת בכיכר החטופים ״עוד בוודאי זכור לכולם המקרה של נעמה יששכר, שנתפסה כשברשותה מריחואנה על ידי הרוסים, ושוחררה לאחר שראש הממשלה דאז, בנימין נתניהו, אתה, עלית על מטוס, הפעלת את כל כובד משקלך והשפעתך אצל ולדימיר פוטין, והחזרת אותה ארצה במטוסך. אז טננבוים סוחר הסמים ונעמה יששכר חסרת האחריות כן, אבל החטופים שנחטפו ממיטותיהם, מבתיהם, מבסיסיהם, לא? מה השתבש בהיגיון ובמוסר היהודי והאנושי שלך, ראש הממשלה? הדרישה ממך, ראש הממשלה, פשוטה, בסיסית ועקרונית: הראה לנו, הוכח לנו, לא בסרטונים, לא בהצהרות ריקות, כי אם במעשים אמיתיים, נחרצים, החלטיים, שבכוונתך לשים סוף לטרגדיה הזאת. שלח את צוות המשא ומתן לכל מקום שיידרש ואמור להם משפט אחד בלבד: ״אל תחזרו ארצה בלי עסקה. נקודה״. כן, גם במחיר הפסקת המלחמה – ולו אם מהסיבה הפשוטה שגם אתה יודע היטב שאת המלחמה עם החמאס ננהל עוד שנים רבות. הפרק הנוכחי במלחמה הזאת ייפסק עכשיו, בהכרזת ניצחון ישראלית, עליה איש לא יוכל לערער, אבל המלחמה בנאצים של החמאס תמשיך עוד שנות דור קדימה. אבל לחטופים ולמשפחותיהם ולעם ישראל אין שנות דור להמתין. אפילו לא חודשים. אפילו לא שבועות. הזמן משחק לרעתנו. הזמן, ראש הממשלה, הוא האויב הגדול ביותר שלנו כרגע. הזמן הוא כרגע אויב אכזר יותר מהחמאס. והאויב הזה סופר כבר 400 יום ניצחון עלינו. ניצחון מוחלט. דע זאת, ראש הממשלה: גם אם ייפול שלטון החומייניסטים, והגרעין האיראני ינותץ; וחיזבאללה יתפרק מנשקו. אפילו אם כל אלה יקרו – לעולם לא תוכל להכריז על ניצחון כל עוד החטופים לא בבית. אתה בעל חוש היסטורי מפותח. בן של היסטוריון. איזה חלק ברגע ההיסטורי הזה בדברי ימי החברה הישראלית והעם היהודי לא מובן לך?

הגיע הזמן, ראש הממשלה, בחלוף 400 נצחים כפול יום ועוד יום ועוד, להפסיק להתייחס לעניין החטופים כאל עניין נוסף ותו לא, ברשימת המטלות שלך. הגיע הזמן להקדיש זמן להצלת החברה הישראלית, ולא להצלת הקואליציה שלך. הגיע זמנך לא להחליף שר בטחון, כי אם להחליף את תפיסת הבטחון שלך. אחרי הכל – איזה ישראלי ירגיש אי פעם בטוח בארצו, בטוח בברית בינו לבין המדינה, בטוח בהנהגה שלו, אם לא ישובו כל החטופים? אם לא תעשה את הכל כדי להשיבם? ואם, חס וחלילה, יהיו כאלה שלא נדע לעולם מה עלה בגורלם?

חברה חזקה ומדינה אדירה בעוצמתה וגם מלחמה שסופה ניצחון, אינן תוצאה של סך ההישגים הצבאיים – כי אם לא פחות מכך ההישגים הערכיים, המעשים המוסריים והמחירים האמיצים והכואבים שהמדינה מוכנה לשלם עבור בניה ובנותיה. המדינה קילקלה ושברה, ועליה, ועל העומד בראשה חובת התיקון. ככה זה עובד.

וזה מוכרח לקרות למען יראו ויידעו וירגישו ויאמינו כל אזרחי המדינה הזאת, שהברית בינם לבין ארצם היא ברית של אמת. ברית ללא תנאי. ברית שאין לה מחיר. כי מרגע שבו המדינה קובעת תג מחיר ותנאים לקיום הברית בינה לבין אזרחיה, בל יתפלא איש אם גם האזרחים יתחילו לקבוע תג מחיר לקורבן שהם מוכנים להקריב עבור ארצם; ולמחיר שהם מוכנים לשלם באופן אישי עבור שלומה, בטחונה וקיומה. ככה גם הדבר הזה עובד.

הברית הזאת היא הבסיס לקיומה של כל מדינה. ומדינת היהודים במיוחד. ומרגע שהברית הזו הופרה – המדינה עצמה מצויה בסכנה. לא בסכנת הפסד לאוייב, כי אם בסכנת קיום פנימית. בסכנת התפוררות של כל יסודותיה, של האתוס שלה, וגם של הסיבה המהותית לקיומה. כן, עד כדי כך.  זה כובד משקלו של העניין. אל תעז לרגע להתבלבל.

הגיע הזמן, ראש הממשלה, להפסיק להתייחס לחטופים ולמשפחותיהם כאל ניצבים בסרט המלחמה המטורף הזה שכולנו משתתפים ומדממים בו. הם לא דמויות משנה בסרט הזה – הם הגיבורים הראשיים בו. ואת זה חשים וצורחים – ומתחננים ממש באוזנך – מיליונים של ישראלים ויהודים כבר ארבע מאות יום. אתה רוצה ניצחון, ראש הממשלה? גם אני. כולנו, למעשה. אבל נדמה שהגיע הזמן שתבין – מהו ניצחון באמת; וגם מה המחיר שכרוך בהשגתו״.