אילנה גריצ'ווסקי, בת זוגו של מתן צנגאוקר: "אני כאן, אישה שחזרה מהשבי. אני יודעת איך הגיהנום הזה מרגיש. אני יודעת מה עובר עליהם שם עכשיו – ואתם שותקים. אתם לא יכולים להפקיר אותם לעוד יום אחד. לא יכולים להמשיך לשחק בפוליטיקה קטנה וצינית, כאילו החיים שלהם הם עוד סעיף בסדר היום שלכם, תעשו עסקה, עכשיו. עסקה כוללת, בלי להשאיר אף אחד מאחור".


מירב טל, זוגתו של יאיר יעקב ז"ל: "אסור להשאיר בידי חמאס אפילו חטוף אחד. לא בשביל זה הקמנו מדינה. לא בשביל זה הלוחמים, הפצועים, המשפחות השכולות, כולנו – הקרבנו כל כך הרבה כדי לפרק את ארגון המחבלים הזה. עסקה חלקית היא לא ניצחון חלקי – היא תבוסה ערכית ומוסרית מוחלטת. שתשאיר את החברה הישראלית עם פצע מדמם שיגמור אותה מבפנים. אם אף אחד לא יודע איפה יא-יא שלנו קבור, תארו לכם מה יקרה עוד כמה שבועות, חודשים או שנים. עלולים להיות כאן עשרות רון ארדים – אין מזה תקומה".

שרון אלוני קוניו, אשתו של דוד קוניו: "עכשיו, לפני החורף הקרוב, החטופים חייבים לחזור מיד לטיפול רפואי מציל חיים. החולשה הפיזית והנפשית שלהם לא תאפשר להם לשרוד את החורף הקרוב. בבקשה, אל תפקירו את דוד שלי שוב. אל תשאירו אף אחד מאחור. אל תהפכו אותי לאלמנה ואת הבנות שלנו ליתומות".

רז בן עמי, אשתו של אוהד בן עמי: "החורף כאן, קר ושם קר עוד יותר. כשהתנאים בעזה עדיין היו כביכול נסבלים, לקח זמן רב עד שקיבלנו שמיכות וביגוד חם. הקור, בשילוב יותר משנה של סיוט, במנהרות, תחת ההפצצות קשה מנשוא. המחקרים הרפואיים מצביעים שבקור הזה, ללא שכבות ההגנה גוף האדם לא יכול לשרוד. עלינו להזכיר לכל העוסקים במשא ומתן שאי אפשר להתמהמה. כל יום שם הוא עוד יום אחד יותר מדי, 438 ימים ולילות הם גיהנום אין סופי".

לנה טרופנוב, אמו של סשה טרופנוב: "כשהייתי בשבי לא היה לי ספק שאני יוצאת משם, הייתי בטוחה שמדינת ישראל תעשה הכל כדי להוציא אותנו. כשיצאתי משם הבנתי כמה הייתי נאיבית. אז בשביל התחושה שהמדינה שלנו עומדת מאחורינו ותעשה הכל בשבילנו בלי לחשוב על המחיר, בשביל שהתחושה תישאר לילדים ולנכדים שלנו, צריך לשחרר את כולם".
