לאחר התפטרותו של יואב גלנט (ד') מהכנסת, הוא הדגיש את מחויבותו לליכוד ושהוא עתיד לשוב, אך לא במפתיע, הוא בחר להשתמש בטרמינולוגיה צבאית: "הגיע הזמן לקיים הערכת מצב ולבחור כיוון פעולה חדש כדי לממש את המטרות ולהוביל". גלנט אמנם ציין שדרכו היא דרך הליכוד, אך קשה להתעלם מהשינוי שעבר המפלגה תחת הנהגת נתניהו. הליכוד כיום פחות דומה למפלגת ימין ממלכתית ויותר מזכיר סיעות משיחיות, עם דגש על פולחן אישיות ומעט מאוד מקום לדעות שונות.

הבעיה המרכזית כיום היא חוק ההשתמטות. לא בטוח שהמזימות המתרקמות בלשכות שר הביטחון והפוליטיקאים החרדים יצליחו לזכות ברוב קואליציוני. אבל ברור שהאצבע של גלנט הייתה מטיבה עם האופוזיציה. מה שנראה כצעד אישי ולא מתוך דאגה לטובת המדינה. לגלנט אסור לשתוק. כעת, כאשר הוא לא נמצא בתפקיד הציבורי, הוא חייב לספר את האמת. עליו לחשוף מי לא תפקד, מי סיכל תוכניות, ומי רימה את הציבור ואת העולם – כי אם הוא ישתוק עכשיו, הוא הופך לשותף מלא לכל הרפש והכישלונות.

הוא אמנם פוטר ממשרת שר הביטחון על ידי נתניהו מסיבות שונות, הוא "קיבל אחריות" על חלקו במחדל, דרש הקמת ועדה חקירה ממלכתית, תוך שהוא מעריך שלא יצא ממנה נקי. הוא גם דרש להקים שלטון חלופי לחמאס בעזה בשיתוף עם גורמים ברשות הפלסטינית. כבר מינואר אשתקד היה לו קול ברור וצלול למשפחות החטופים – אך הסיבה העיקרית להתפטרותו הייתה התנגדותו העיקשת לקדם את בלוף הגיוס. הוא לא הסכים לשתף פעולה עם המדיניות שהובלה על ידי נתניהו ושותפיו, ומכאן גם הודעתו אמש – "לכן הודחתי", הוא אמר, וצדק. לאנשים כמוהו – שלא מוכנים להתכופף תחת הלחצים הפוליטיים – אין מקום בליכוד של היום. בממשלת נתניהו, חברי הליכוד נדרשים לצייתנות מוחלטת ולסגידה לדמות הצאר.

אחריותו הציבורית כיום היא לא רק לשתוק ולהיעלם – אלא לדבר, לחשוף ולהגיד את האמת. הוא חייב לספר מה קרה בימיה הראשונים של המלחמה, מי לא תפקד, מי סיכל עסקה אחרי עסקה, ומי רימה את ארה"ב פעם אחר פעם. "כִּי שֶׁקֶט, הוּא רֶפֶשׁ, הַפְּקַר דָּם וְנֶפֶשׁ" – כך כתב זאב ז'בוטינסקי בשיר בית"ר, והמשמעות ברורה: אם גלנט לא יחשוף את כל מה שקרה, הוא שותף מלא בהפקרת הדם והנפש.

הוא בחר לפרוש לטובת טובתו האישית – ואם לא היה פורש, הליכוד היה מפריש אותו. במצב כזה, הוא לא היה יכול להתמודד בבחירות הבאות. זהו לא רק כישלון פוליטי, אלא גם כישלון מוסרי במקום להאבק בכנסת נגד חוק "השתמטות" ולהאבק בממשלת הביזיון.

לסיכום

האם יואב גלנט פרש למען טובת המדינה, או שמא לטובת טובתו האישית בלבד? המילים שלו, ההצהרות על הערכת מצב ומימוש מטרות, לא מסתירות את העובדה שהוא בחר בצעד פוליטי שמשרת את עצמו. יש לו את האחריות לחשוף את מה שקרה, לחשוף את מי שלא תפקד, ואת מי שגרם למחדלים ולרמאויות. ההיסטוריה תזכור את כל הפרטים – עכשיו הזמן לחשוף אותם