דו"ח המבקר ירמי עמיר / הצגת בכורה

★★★★★

אני לא בטוח שדוסטוייבסקי היה אוהב את מה שעוללו בתיאטרון גשר לרומן הפסיכולוגי שלו. במקום הצגה כבדה וקודרת, כצפוי בתיאטרון שמרני, קיבלנו חוויה צבעונית וסוחפת, שעובדת על כל החושים, עם עושר בימתי וגם להיטים של הביטלס, ליאונרד כהן וסיימון וגרפונקל, שאמורים להעניק  משמעות חדשה לעלילה.

אז נכון, שמרוב אפקטים ומופעי קברט שמככבים בעלילה, הרגש העמוק הולך לפעמים לאיבוד. מרוב גימיקים ומשחקי תאורה, אנחנו נחשפים יותר לבימוי המוחצן של אלכסנדר מולוצ'ניק ופחות לסיפור של דוסטוייבסקי. לא נורא. בתור פיצוי אנחנו מקבלים תיאטרון חי ובועט, שבוחן באופן מקורי את תהומות נפשו של הגיבור הרוצח רסקולניקוב.

"החטא ועונשו" היא הצגה נועזת ופרועה, שמנערת את העלילה הסבוכה של דוסטוייבסקי ומעלה שאלות קיומיות על חוק וצדק, על טבע האדם ועל הרוע האנושי. ההצגה מנערת גם את האבק מעל השמרנות של התיאטרון הישראלי (נכון, אני עושה הכללה), שלא אוהב להעיז, אלא מעדיף ללכת על בטוח. תיאטרון "גשר" לא הולך על בטוח ויש לזה מחיר.

הבימוי, כבר כתבתי, יצירתי וחדשני, ולא נעדר גימיקים. אני לא מנסה לחפש הגיון בכל סצינה של הבמאי. תיאטרון טוב הלא זקוק להיגיון. הוא זקוק לתשוקה. מה שחשוב שהשחקנים טעונים בהרבה תשוקה. הם נהנים על הבמה ואוהבים את מה שהם עושים.

משחק טוב של כל הצוות ובעיקר של אבי אזולאי המרגש בתפקיד רסקולניקוב המתחבק והמתלבט, לנה פרייפלד בתפקיד אחותו המוסרית, נטע רוט בתפקיד הזונה הטובה והמקסימה וגלעד קלטר בתפקיד החוקר והמספר, שמנגיש את הסיפור לקהל הרחב.

"החטא ועונשו "בגשר היא הצגה שמצליחה לגעת לא רק בנפשו המיוסרת של הגיבור, אלא גם בפחדים, בתשוקות ובדילמות המוסריות של כל אחד ואחת מאיתנו. זה הכוח של דוסטוייבסקי וזה הקסם של ההצגה. אני ממליץ.