מאת פזית אלעזר
האביב נדחק בין חרכיה
והריח שנשבר
כה עדין
כה אכזר
מתדפק אל שעריה
מתפשק בנחיריה
ולרגע
גם אם קט
אין בעולמה
מחר.
* * *
קטנים קטנים
היא מעגלת
כמו נחש
היא מתפתלת
והם בה גדלים
העיגולים
והתשוקה
בו מצמיתה
והיא שומרת את נפשה
לא לעגל מין עיגולים
שיתעצמו בו
מדי גדולים
* * *
מתעתע
בי
טוען
אדרנלין
לא ממומש
פועם
פרוע
מרוגש
ואני
כל כולי
תוהה
אם
על בעליו
להכנע
לגחמותיו.
* * *
אלביש מילותי
במנעד דקיק
שקוף מה
וריח קדמון
של יער ואדמה
ישמש להן כסות
לכסות מחלצות
ערוותן
מאד
ברכות
* * *
אני נכרכת מחדש
אחריך בכריכה רכה
אתה יכול לדפדף
מהסוף להתחלה
ולגלות אותי חסרה
סימני פיסוק
או ניקוד מיותר
אתה יודע
שאפשר
* * *
זויתית ודוקרת
היא יודעת להיות
חדה בקצוותיה
לא מעגלת פינות
גם לא שוגה
בשרעפים בטלים
או מילות אבהבים
נדושות.
הצבעים הכחולים
חסרים
והיא עד גדותיה
אדומים וכתומים
שצובעים בה
מרווחים
אחרים.
- מתוך דף הפייסבוק מילים מקולפות