בהצהרה לתקשורת הדגישו בני משפחות החטופים והשבים את הצורך הדחוף בהמשך הפעילות להשבת כול החטופים.

ניסן קלדרון, אחיו של שורד השבי עופר קלדרון: ״עופר בבית. מצבו הגופני סביר. אבל הדרך לשיקום עוד ארוכה. אני ושאר המשפחה המורחבת מאושרים, אבל השימחה לא שלמה. עופר פה. אבל עוד 79 אחים ואחיות שלנו עדיין נשארו מאחור. ועלינו כמישפחה כעם להלחם על השבתם. החיים לשיקום והחללים לקבורה ראויה. אני פונה למקבלי ההחלטות אל תעצרו תמשיכו בהקדם את המתווה. המשפחות סובלות כבר 489 ימים אל תתנו להם להמתין שבוע לרשימה, זה הורג. התכנסו לשולחן המשא ומתן ותעניקו לעם ישראל את החמצן לו הוא זקוק. עופר שלנו פה והוא מדבר הרבה על הצורך הדחוף בהשבת החטופים, ואף מבטיח להצטרף למאבק ברגע שיוכל. המחשבה על הילדים החזיקה אותו בחיים. חשוב לי לומר – אל תתנו לתמונות לבלבל אתכם. אמנם זה נראה כלפי חוץ שעופר חזר הביתה, אבל המציאות הרבה יותר מורכבת. השיקום שלו – פיזי ונפשי – עדיין בראשיתו, והוא תהליך ארוך ומאתגר. החיוך בתמונות מספר רק חלק קטן מהסיפור – מאחורי הקלעים יש התמודדות יומיומית קשה. ולכן, לצד השמחה על שובו, אנחנו זוכרים שגם החזרה היא מסע בפני עצמו. בשבת זכיתם לראות קמצוץ מעופר אחי. הוא אחי והוא הכי מצחיק. אל תחכו שאהובים שלכם ייעלמו מחייכם תגידו להם שאתם אוהבים אותם. צאו למענם האחים שלנו בכל דרך בכיכר החטופים בצומת בבגין בכל מקום עד החטוף האחרון״.

מיטל וייס, בתם של אילן וייס ז״ל ושורדת השבי שירי וייס. אחותה של שורדת השבי נוגה וייס:  ״אני עומדת כאן היום, בחוסר ודאות, בציפייה אינסופית – ועם ההבנה הברורה שאין לנו את הפריבילגיה לחכות יותר. אני מברכת כל אחד ואחת שחזרו. אני מכירה יותר מידי מקרוב את התחושה של איחוד של משפחה אחרי תקופה של תופת, כל חיבוק כזה הוא עולם ומלואו. אבל נהיה שלמים – רק כשהאחרון ישוב. אבא שלי, יחד עם כל החטופים – חייב לחזור. כי לא משאירים אף אחד מאחור. לא בחיים, ולא במוות. אמא שלי ואחותי חזרו אחרי 50 ימים בשבי, הן שרדו בגבורה, אבל המשפחה שלנו לא תוכל להשתקם עד שאבא שלי ישוב ויזכה לקבורה ראויה. אסור לנו להתמהמה. כל רגע שחולף הוא סכנה – לא רק לחיים של החטופים שנותרו, אלא גם לכבודם של החללים שלנו. אנחנו חיים בפחד מהיום שבו יהיה מאוחר מדי. כל רגע שחולף מגביר את החשש הכי כבד שלנו  – שהחללים שנרצחו ייעלמו, שגופותיהם לא יימצאו לעולם, שלא נוכל לתת להם את הקבורה הראויה להם. אסור לנו לתת לזה לקרות. אנחנו לא נוותר, לא נפסיק – עד שהאחרון יחזור הביתה״.

יעלה דוד, אחותו של אביתר דוד:  ״בימים האלה, לראשונה, אני יכולה סוף סוף להצליח לראות בבירור את המפגש שלי עם אביתר בבית החולים. אנחנו נמצאים בחלון הזדמנויות שלא היה כאן מתחילת המלחמה, שמצד אחד שלו אנחנו רואים את התקווה, ואת חזרתם המרגשת של החטופים, ומהצד השני חלון שעלול להיסגר ולהכריע את גורלם של החטופים. השבועות האחרונים מעורבים בהמון תחושות. לצד השמחה וההתרגשות האדירה, אני מפחדת אפילו יותר על חייו של אביתר. אין דבר כזה הומניטרי אחרי כל כך הרבה ימים בשבי. בבקשה, אל תתנו לו להישכח מאחור.  הוא חייב לחזור לחיים של ילד בן 24.  אני קוראת לצוות המו"מ לפעול עוד היום להשלמת פרטי כלל שלבי העסקה והבטחת השבתם של כל החטופים הביתה. הגורל של החיים של אביתר ושל הגברים החיים שנשארים מאחור נמצא בידיים שלכם. זה חייב לקרות בעסקה הזאת, ואם לא, יישאר כאן כתם שחור ענק בהיסטוריה של המדינה שלנו. עלינו, כמדינה ועם, להעמיד בראש סדר העדיפויות את הצלת חיי החטופים. המשך העסקה יכול להיות ההבדל בין חיים למוות עבור יקירנו.  אסור להוריד רגל מהגז, ולהפך- צריך ללחוץ עליו אפילו יותר חזק, זה לא נגמר עד שאחרון החטופים בבית״.