לאחר שמדינה שלמה צפתה היום בתמונות הקשות במהלך החזרתם של אלי, אוהד ואור לאחר ששרדו 491 ימים בגיהינום החמאס, המוני אנשים הגיעו לעצרת המרכזת בכיכר החטופים בקריאה להבטחה מידית להשבתם של כל 76 החטופים שעדיין מוחזקים בשבי.

פרופ׳ חגי לוין, ראש מערך הבריאות של מטה המשפחות: “כמי שמלווה כרופא מקרוב את מצבם הרפואי של החטופים 491 ימים, אני חש בבהילות עצומה להצילם, בטרם יהיה מאוחר מדי.

היציאה של החטופים מחושך לאור מנכיחה את הסיכונים האיומים מפניהם הזהרנו. כולם בסכנת מוות. זאת עובדה מצמררת המבוססת על נתונים שאספנו. אני חושש מאוד שיש חטופים במצב רפואי גרוע יותר.  כרופא, אני חש את השעון המתקתק והדחיפות להצילם. כל מקבלי ההחלטות חייבים לחוש את הדחיפות. החטופים עלולים שלא לשרוד בשבי. לצערנו חלק מהחטופים לא שרדו. למען בריאות החטופים, המשפחות והציבור בישראל אנו חייבים, חייבים להחזיר את כולם – עכשיו! משיחות עם שורדי שבי למדתי שאין שיקום מלא עד שיוחזרו כולם. אין להם זמן״.

שורדת השבי שרון אלוני קוניו, אשתו של דוד קוניו ״קהל יקר. תודה שאתם כאן איתי. איתנו. באחד מהימים הכי קשים שחוויתי באופן אישי מאז השבעה באוקטובר. הבוקר, למראה התמונות של השבים, קרסתי. לא יכולתי לעמוד על הרגליים. ראיתי שחור.

פניהם של השבים מהשבי, גופם הכחוש, מבטם הכבוי, עדות חיה לזוועות שעברו. היום, אין יותר צורך במילים מהונדסות, אין יותר מקום להסברים מעודנים. התמונות שראינו זועקות בעצמן. אני עומדת כאן כשורדת וכאשתו של שורד לעתיד. בתקווה. אני כבר לא יודעת אם אזכה לתואר הזה.  זו התוצאה כאשר שוכחים את העיקרון המקודש – NEVER AGAIN לעולם לא עוד.

מדינת ישראל יודעת להגיד את המילים NEVER AGAIN לאומות העולם. ראש הממשלה מזכיר את זה בכל נאום שלו בארה"ב, שם הוא נמצא גם היום. אבל מה המשמעות של NEVER AGAIN אם כאן בארץ שלנו, מרחק שעה נסיעה מתל-אביב, מפקירים יהודים למות בתנאי אושוויץ?

‏Never Again, לעולם לא עוד – זו לא סיסמה ריקה. זו התחייבות. זו חובה. זו דרישה מאיתנו, מכל אזרח ואזרחית, מכל מנהיג ומנהיגה, שלעולם לא נאפשר עוד שגורלנו יהיה בידי אחרים.

‏Never Again, לעולם לא נשלים עם מציאות שבה ישראלים נחטפים, כלואים, מעונים ומוחזרים אלינו שבורים. ורצוצים מהשבי. ראינו בעינינו את המחיר של העיכוב בהחזרתם. שמענו את הסיפורים. הרגשנו את הכאב. והיום אני אומרת – דיייייייי!

נבחרי הציבור שלנו חייבים להפנים, ויפה שעה אחת קודם: אם שלב ב' יסוכל, דוד שלי, אהבת חיי, אביהן של בנותיי אמה ויולי, רק בנות 4 ומחזיקות בתואר המפוקפק שורדות שבי בעצמם, עלול לחזור אלינו בארון. אתם נבחרי הציבור, שמתבטאים בכלי התקשורת ואומרים שלא יהיה שלב ב', איך אתם מעזים?

‏Never Again פירושו: לא עוד יהודים שמופיעים אלינו מהחשיכה כשלדי אדם.

‏Never Again פירושו: לא עוד יהודים שזועקים לעזרה ונדחים בתירוצים רופסים.

‏Never Again פירושו: לא עוד סיכולי עסקאות שמובילים אותנו לקבור את החטופים במקום לחבק אותם.

‏Never Again פירושו: לא עוד אחים שלנו שנותרים מאחור בגלל שיקולים פוליטיים.

‏Never Again פירושו: שילדות בנות 4 שנחטפו מהמיטות שלהן בפיג'מה, לא ישאלו בבכי כל ערב איפה אבא, ולאמא לא תהיה תשובה. אנחנו כאן כדי להבטיח שמדינת ישראל לא תשכח את מחויבותה לביטחון אזרחיה. שנזכור, שנדע, שנפעל. כי אם יש דבר אחד שלמדנו – לא נוכל לשקם את המדינה מבלי שדוד וכל החטופים ישובו אלינו. בחיים! ולא כשלדי אדם.

אני קוראת לראש הממשלה, תתעורר!!! הם מתים שם!!! התמונה שראינו היום תזכר לדיראון עולם. אני לא מוכנה שדוד יחזור אליי בשקית. חייבים להחזיר אותו היום לפני שיהיה מאוחר מידי.

ומילה אחרונה אני רוצה לפנות ברשותכם ישירות לדוד. דוד אהוב שלי, אהבת חיי, אני יודעת שקשה לך. אבל אתה הבנאדם הכי חזק שהכרתי כל חיי. אני אוהבת אותך. אמה ויולי, הילדות המדהימות שלנו, לא מפסיקות לדבר עליך. אתה נוכח בכל רגע ביום. הן מחכות לך, לחבק אותך, לעטוף אותך בהמון המון אהבה. תהיה חזק עוד קצת אהבת חיי. אין לי ספק שתחזור בקרוב. רק עוד קצת. תדמיין אותנו, את החיבוק שניתן לך, תרגיש אותנו. אנחנו מרגישות אותך. כל הזמן״.

מכבית מאייר, דודתם של גלי וזיו:  ״עוד לא נמצאו המילים לתאר מה מרגישות משפחות הפעימה השנייה.  איך מרגישים גלי וזיוי ויתר החטופים? אנשים שהוחלט שהם לא במצב הומניטרי. אנשים שרואים את שותפי – הגורל שלהם יוצאים לחופשי והם נותרים שם, בגיהנום מאחור. משפחות שחוששות להפוך שקופות, מפחדות שיומנו לא יגיע, אין לנו תאריך – ישנה רק אפלה וחוסר ודאות. משפחות שמפחדות שהכוח הציבורי יתעייף, וייחלש.  גורלם של מי שנותר מאחור, על כף המאזניים. אני פונה לנשיא ארצות הברית – דונאלד טראמפ, ראש ממשלת ישראל- בנימין נתניהו, השר רון דרמר והשליח המיוחד סטיב וויטקוף – המראות הבוקר רק מעידים על כך שכל החטופים במצב הומניטרי. המשיכו לגלות מנהיגות ואומץ, המשיכו כבר מחר את שלב ב׳ בקצב מואץ. ותצילו את כולם מגיהינום. את החיים לריפוי ואת החללים לקבורה״.

משה אור, אחיו של אבינתן אור: ״אם למישהו היה ספק עד כמה דחוף להחזיר את כולם. אם מישהו דמיין שהחטופים יוכלו לחכות, אם מישהו חלם שיש משימות חשובות יותר מהשבת כל החטופים. היום קיבלנו זעקת השכמה. סתירת לחי מצלצלת לכל אותם דחיינים ואני מקווה שתתעוררו על החיים שלכם, ודחוף!   החטופים סובלים! החטופים גוססים! החטופים חייבים לחזור הביתה ומייד! אין להם זמן! אני רוצה לראות כאן ועכשיו את אחי. ואתה  אבינתן, עכשיו אני רוצה לדבר ישירות אליך- אתה או כל חטוף אחר אל כולכם אני מדבר עכשיו. אתם נמצאים עכשיו במקום שבו הזמן עוצר מלכת. בטח הזמן לא עובר לכם. אני רוצה שתדע שכולנו כאן איתך, חושבים עליך, נאבקים עבורך בכל יום. אין אבן שלא הפכנו. אין פעילות שלא עשינו. דברים שאולי תחשוב שהם מדומיינים. לא אנוח ולא אשקוט עד שאחזיר אותך אלינו. אתה לא לבד – אתה איתנו, בלב של כולנו, ואנחנו נמשיך להילחם עד אותו הרגע שבו תשתחרר. עד אז, תחזיק חזק. מחכים לך״.

חגית חן, אמו של איתי חן:  ״השבוע ציינו יום הולדת לאיתי, במקום חגיגות יום הולדת היום אני עומדת בכיכר החטופים, כבר 491 ימים ומרגישה חנוקה וחסרת אונים. התמונות  של שלושת החטופים שחזרו היום מרחיבות וקורעות לי את הלב בו זמנית. כל שבוע אנחנו מחכים לשמות וכל יום שומעים שבכירים בממשלת ישראל מתנגדים לשלב השני שבלעדיו 64 חטופים לא ישתחררו. כמה זמן עוד הם יצטרכו לחכות? איך אמא יכולה להתמודד עם מופע האימה הזה כשהבן שלה שם? אני פוחדת שלעולם לא נשחרר את איתי. שיהיו לנו עשרות רון ארדים בגלל סיבות פוליטיות.  אני זועקת מעל במה זו למקבלי ההחלטות: די!!! אני מצפה ממך, ראש הממשלה, לצאת בהצהרה חד משמעית שאתה מתכוון להמשיך לשלב השני של העסקה ולהחזיר את כולם!!!״

ניסן קלדרון, אחיו של שורד השבי עופר קלדרון:  ״אל תתנו לתמונות של עופר לבלבל אתכם, עופר לא ראה אור יום 484 יום, לא נשם אוויר נקי, זה לא כזה ורוד, וראינו את זה היום, הדרך שלנו עוד ארוכה, שיקום לא פשוט לפנינו, אבל אנחנו ביחד. הסיפורים של עופר מזעזעים והחוויות שעבר, הם קשות לשמיעה והוא חוזר ומדגיש את הבהילות של להוציא מהתופת את כל מי שנשאר מאחור. השמחה שלנו לא שלמה ללא השלמת חובת ממשלת ישראל להשבת כל החטופים. החיים לשיקום והחללים לקבורה ראויה. התמונות שראינו היום הן תמונות ששייכות להיסטוריה, לא לישראל 2025, כל דקה שהם שם רק מחמירה את מצבם ואסור לנו להמשיך בקצב האיטי והבלתי נסבל הזה.

ממשלת ישראל, איפה אתם??? קואליציה ואופוזיציה כאחד, אם נשאר בכם גרם אחד של אנושיות, תעמדו על רגליים האחוריות ותבעטו בכל הכוח ותעצרו את התופת. השואה קורית עכשיו! שלושה שורדי שואה חוזרו אלינו ממחנה השמדה היום. יש לנו עוד 76 אנשים להציל, אל תמשיכו באדישות שנחה עליכם. זה הזמן להגיע למתווה בפעימה אחת כוללת, ללא עיכובים נוספים, ללא רשימות, עם תאריך שחרור לחטוף האחרון״.

שורדת השבי קרינה ארייב, ששוחררה לפני כשבועיים משבי החמאס, העבירה מסר מצולם שהוקרן בעצרת  ״שלום לכולם, למי שלא מכיר אותי – אני קרינה ארייב ואני בת 20, ועד לפני ממש כמה ימים עדיין הייתי חטופה בעזה. אבל היום אני יושבת פה מולכם, ועדיין זה מרגיש לי כמו חלום, אני שרדתי, ואני לא יכולה להמשיך, כאילו כלום לא קרה, שרדתי בשביל לזכור, שרדתי בשביל לספר.  ובמיוחד בשביל להשמיע, את הקול של החברות שלי שהיו איתי ביום הארור הזה ואני אעשה כל מה שאני יכולה בשביל לספר כל מה שאני יודעת. הימים שם היו סיוט, באמת היו פעמים שאמרתי לעצמי – זהו, את לא תצאי משם יותר, אבל אז ראיתי אתכם, וראיתי את כל העצרות ואת האנשים שיצאו לרחובות בשבילנו.  נחשפתי לתמיכה הענקית שלכם ולמאבק וזה מה שהציל אותי, זה מה שהחזיק אותי ונתן לי את התקווה להמשיך ולהילחם באמונה גדולה שאני עוד אחזור הביתה. ולכן אני פה, ואני רוצה לומר לכם שאסור לנו לעצור, זה עדיין לא נגמר. יש שם עוד חטופים שצריכים לחזור הביתה ואנחנו חייבים לעשות הכל בשביל שכולם יחזרו, אנחנו הקול שלהם, אנחנו התקווה שלהם. אני מחויבת להחזיר אותם גם הביתה. אני לא שוכחת לרגע את ההקרבה של חיילי צה״ל, ואני יודעת שהיום אני כאן בזכותם, בזכות אלה שנלחמו כדי להציל אותנו ובזכות אלה שהקריבו את החיים שלהם כדי להגן עלינו ועל העם שלנו, יש חיילים שלא חזרו מהקרב הזה, שהקריבו את החיים שלהם כדי שאנחנו נשב כאן היום ואני מודה להם ולמשפחות שלהם מכל הלב. אין לי מילים שיכולות לנחם, אבל אני רוצה שתדעו שאני וכל העם לעולם לא נשכח אותם.  אני רוצה לומר תודה לכל מי שתמך במשפחה שלי בכל דרך אפשרית – במילים, במעשים, במחשבות – זה לא מובן מאליו.  אני רוצה גם לומר תודה לכל משפחות החטופים, שלמרות הכאב הבלתי נתפס, והדעות השונות, הפכתם להיות משפחה אחת גדולה, ואור גדול שהאיר גם את כל העם.  אל תשכחו את האחדות הזאת, אל תאבדו אותה, זה מה שהציל אותנו וזה מה שיחזיר את כולם הביתה. וגם אחרי שבעזרת השם האחרון יחזור, אל תשכחו את זה. אני רוצה להודות לך הנשיא טראמפ – בזכותך העסקה הזו התאפשרה, כעת אנחנו צריכים מנהיגות חזקה שתעזור לנו לעבור משלב א׳ לשלב ב׳, ואני באמת מאמינה שיש בכוחך ובנחישותך לגרום לזה להצליח – ועם ישראל חי!״