משפחת צ'אושסקו הישראלית חיה בבועה מנותקת מהעם ומהמציאות. בזמן שהמדינה עדיין מצויה במלחמה, בעוד אזרחיה מתמודדים עם כאב השבי וחרדות היום-יום, המשפחה הראשונה של ישראל מתמסרת לחיים של פאר והתנהלות חסרת אחריות.

הניתוק הרגשי המדהים הזה, ההתרחקות מכל תחושת אחריות ציבורית – כל אלו מאפיינים התנהגות נרקיסיסטית של אנשים שחושבים רק על עצמם. הציבור בישראל רואה את הגועל, נחשף לשקרים ולהנדסת התודעה, וכך, לא במפתיע, יותר ויותר עדויות וסודות מהמעון הרשמי מתחילים לזלוג החוצה, מתוך גועל ותחושת חוסר צדק של אנשי לשכה ואבטחה שנאלצו לשתוק זמן רב.

עדויות מבפנים

המקור שלי, עמי דרור, ששירת בעבר ביחידת האבטחה של ראש הממשלה, מספר לי על התרחשויות שאינן מגיעות לכותרות הראשיות. מה שמתחולל מאחורי הקלעים רחוק מלהיות סיפורי אגדה.

לפני כחודשיים, ראש הממשלה ורעייתו הגיעו לנקודת רתיחה במערכת היחסים שלהם – עד כדי כך שהאירוע החריג הטריד גם את אנשי הביטחון המלווים אותם. אמנם לא הייתה אלימות פיזית, אך האווירה הייתה טעונה עד כדי כך שהצוות הפסיכיאטרי נדרש להתערב. בלחץ המאבטחים, הוחלט להרחיק את הרעיה מהמעון, והיא הוטסה לחו"ל – תחת השפעת תרופות שהבטיחו טיסה שקטה.

מאז שהגיעה למיאמי, עברה תהליך שיקום גופני ונפשי, במימון משפחת פאליק. עטופה במותרות – שמלות, תכשיטים, תיקים – היא ניסתה להתאושש, אך הפרנויה נותרה. בינתיים, בלשכתו של ראש הממשלה, התמונה שלה הוחזרה למדף, וריח החופש החל לנשב במסדרונות. לאחר עשרות שנים של מחויבות, נדמה כי ראש הממשלה גילה מחדש את טעמם של חיי הרווקות.

חלומות שמתנפצים

כשהגיעה ההזמנה לבית הלבן, הרעיה קיוותה לשוב לתפקיד המוכר – להצטלם לצדו של הנשיא האמריקאי ולחוות מחדש את אור הזרקורים. לשם כך היא עברה סדרת הכנות אינטנסיבית – הזרקות, טיפולים קוסמטיים, רכישת בגדים יוקרתיים, והטסת צוות איפור אישי מישראל. אך אז הגיעה מכת המחץ: ד"ר מרים אדלסון, התורמת המרכזית, הבהירה למארגנים שהיא אינה רצויה. גם רעיית הנשיא הוסיפה את סירובה.

המכה הייתה קשה. במקום הופעה נוצצת, היא נותרה מבודדת במיאמי, מצלמת תמונות זוהר עם הספר והמאפרת. אפילו מומחי הפוטושופ לא הצליחו להסתיר את ההשפלה.
                                                                                     לל"ק. בינה מלוכותית

העם במלחמה – המשפחה בפאר

ובזמן שהעם בישראל חווה כאב, טראומה וסבל – ראש הממשלה מתענג על חייו החדשים. בסוויטות מפוארות, מוקף ברופאים פרטיים, שפים אישיים ואבטחה בלתי נגמרת, הוא משאיר את הציבור להתמודד לבד עם השבר.

האם הרעיה תשוב? קשה לדעת. ייתכן שתישאר מעבר לים, נמנעת מחשיפה למבוכה מחודשת. בינתיים, ראש הממשלה נהנה מהשקט, מבטיח לעצמו עתיד ללא הפרעות.

אבל ישראל אינה יכולה להרשות לעצמה להתנהל כך. בזמן שהמדינה מתמודדת עם המשברים הכבדים ביותר בתולדותיה, אי אפשר להמשיך לאבטח נהנתנות חסרת מעצורים. אי אפשר להצדיק התנהלות כה מנותקת מהמציאות.

הגיע הזמן לשים לזה סוף

אני קורא למאבטחים – תתפטרו! אי אפשר להמשיך להגן על מי שגורמים להרס המדינה. אני קורא לטייסים – אל תשתפו פעולה עם טיסות הראוותנות! אני קורא לכל אזרח ואזרחית – הגיע הזמן לומר די. הגיע הזמן לשים לזה סוף.