יאיר לפיד בכיכר הבימה "באנו הנה היום כדי להגיד לעינב צנגוואקר, לכל משפחות החטופים והחטופות: אתם לא לבד. שבוע אחרי שבוע אמרנו את זה יחד בכיכר החטופים: "אנחנו אתכם, אתם לא לבד." "אנחנו אתכם, אתם לא לבד."  שום דבר לא חשוב כמו החטופים, שום דבר לא דומה לזה, אבל באנו הנה היום כדי להגיד גם לגלי בהרב מיארה: את לא לבד. באנו הנה היום כדי להגיד לרונן בר: אתה לא לבד. באנו הנה היום כדי להגיד לשופט יצחק עמית: אתה לא לבד. באנו הנה היום כדי להגיד אחד לשני, לכל מי שעומד או עומדת לידכם: אתם לא לבד.

בכל פעם שהממשלה תחצה את הקווים האדומים היא תמצא אותנו מולה. אם ממשלת השבעה באוקטובר תחליט לא לציית לפסיקת בית המשפט, היא תהפוך את עצמה באותו יום, באותו רגע, לממשלה עבריינית. אם זה יקרה המדינה כולה צריכה לעצור. המערכת היחידה שאסור לה לעצור, היא מערכת הבטחון. נתנגד לכל סוג של סרבנות, אבל מלבד זה – הכל! המשק צריך לשבות, הכנסת צריכה לשבות, בתי המשפט צריכים לשבות, הרשויות המקומיות צריכות לשבות, לא רק האוניברסיטאות צריכות לשבות, אלא גם בתי הספר. אם אפשר לארגן מרד מיסים, נארגן מרד מיסים. לא נהיה משת"פים של הרס הדמוקרטיה. לא נהיה ניצבים בתיאטרון המטורלל של נתניהו.

אנחנו צריכים להזכיר מכאן לאזרחי ישראל עוד דבר: גונבים אתכם. במובן הכי פשוט של המילה. גונבים את הכסף שלכם. בזמן שהלוחמים הגיבורים שלנו נשלחים שוב לסכן את חייהם בעזה, הממשלה הזו מבצעת את הגניבה הגדולה בתולדות המדינה. תרימו את הראש, תרימו את הקול, תניפו את הדגל, אנחנו עם ישראל ואנחנו ננצח"

יאיר גולן  הערב בכיכר הבימה :״מדינת ישראל הדמוקרטית לא תיפול!, אנחנו מודיעים שאנחנו עוצרים את המדינה. מכאן אין דרך חזרה. זה הכול או לא כלום. אנחנו משבשים. אנחנו משביתים. אנחנו עוצרים – את המשק, את הנמלים, את התחבורה, את בתי הספר, את האקדמיה, את העסקים, את הרחובות. אנחנו עוצרים את המדינה כדי להציל אותה. אני קורא כאן לחבריי גדי איזנקוט, יאיר לפיד ובני גנץ: זה הזמן להקים חזית דמוקרטית אחת – עוצמתית, יציבה, נחושה. ולמפכ”ל המשטרה דני לוי, ששומע אותנו עכשיו, אני אומר:  אתה לא תוכל להסתתר מאחורי פקודות. לא תוכל להגיד שלא ידעת. אם תיתן לשלטון פורע חוק לנצל את הכוח שלך תיזכר כמי שעמד נגד עמו. ההיסטוריה רואה. וההיסטוריה תשפוט״.

רבבות הגיעו הערב לעצרת המרכזית בכיכר החטופים וקראו יחד: קודם כל החטופים. אסור לנו לוותר עליהם עכשיו! החזרה ללחימה עלולה להרוג את החטופים החיים ולהעלים את החללים! המלחמה היחידה שצריכה להתנהל היא בחדרי המו׳׳מ, על השבתם המיידית של כל 59 החטופים בפעימה אחת ומידית.

שורדת השבי דורון שטיינברכר בכיכר החטופים:״הייתי פה. הייתי פה בחלומות שלי בשבי. הייתי פה באישון לילה, שבוע וחצי אחרי שחזרתי, באתי לראות. הייתי פה, בכיכר. ידענו שיש כיכר, ידענו שיש מקום בו כל שבת נמצאים אנשים. שיש איזשהו מקבץ אנשים, שיודעים שיש חטופים, שלא המשיכו את כל חייהם הלאה. שהם עוצרים לרגע. זה נותן לך כח. הרבה כח. ואפילו, לרגעים זה משכיח את הפחד שישכחו אותך.

ביום חמישי ה- 30.11.23 אמרו לי שאני הולכת הביתה, אבל אחרי כמה שעות אמרו לי שאני לא הולכת בשעות הקרובות, אלא שזה קורה מחר האחד בדצמבר, לא ישנתי כל הלילה מההתרגשות שאני חוזרת הביתה. לצערי הרב, הבוקר נפתח ברעשי פיצוצים ואיתם גם ההבנה שלי ש- אני לא חוזרת הביתה. אתה קם לפיצוצים, וזאת ההודעה, ״אתה לא חוזר הביתה״, ואין לך מושג מתי תחזור. ביום שלישי האחרון, 18.3, לא קמתי לפיצוצים, קמתי להודעות וואטאספ, חלק מאחלים מזל טוב כי זה יום הולדתי וחלק כאלו שמעדכנים במה קרה הלילה, חזרו להילחם. חטופים לא חוזרים.

ב-7.10 נחטפתי ממיטתי תחת יריות משכונת הדור הצעיר בכפר עזה. נכנסו אלי לחדר, ירו, ירו מלא, חטפו אותי מהמיטה שלי, כל הסדין שלי מחורר. זה נס שנשארתי בחיים, זה נס שחזרתי, זה נס שחזרתי בחיים. המקום בו גדלתי, שתמיד היה בו צחוק, שמחה ומוזיקה, המקום הזה עומד כמו גל-עד. נרצחו שם רבים מחבריי, עמית ואמילי חזרו, אלון ויותם נהרגו בשבי מאש כוחותינו, וגלי וזיוי עדיין חטופים.

פוגשים אותי עכשיו ושואלים אותי אם אני בסדר,

אני עונה שכן עם חיוך כזה קטן והטיית ראש..

אבל אני לא בסדר..

אני באה לפה, כי זה הדבר הנכון, כי הציבור חייב להבין שזה הדבר היחיד שחשוב, כי זה לא יכול לרדת מהכותרת, כי המשפחות והחברים לא יכולים להיות לבד. וכי אני הבטחתי לעצמי, לשאול כל פעם מה צריך לעשות, שזאת המשימה החשובה ביותר, ושאני שם. עושה מה שצריך. נוסעת למי שצריך, מדברת, פועלת. לא מוותרת.  יש בי פחדים וכאבים, אבל לא אלו שאתם חושבים. יש בי פחד, שהם לא יחזרו הבייתה. יש בי פחד למשפחות שלמות, יש בי כאב למשפחות שלמות. יש בי פחד לחטופים ששם, יש בי כאב לחטופים ששם. יש בי כעס למי שחושב שזה בסדר לחזור להילחם. איפה אתם? איך אתם לא מקשיבים לנו? איך??  גם שם, יש המון פחדים. יש את הפחד שישכחו הפחד שילמדו לחיות לצד הלחימה, הפחד שילמדו לחיות לצד זה שאנחנו לא פה, שיש חטופים. שזה יהיה נורמלי. ההתמודדות עם הפחד, גם פה וגם שם. היא שיש אנשים, שיש אתכם!! שיש ציבור ישראלי, שלא משאיר לבד. ואתם מדהימים, קשובים, ואמפתיים.  אבל, זה לא מספיק. החוויה שם אחרי כל כך הרבה זמן, היא שוויתרו עלייך. וזה כאב שלא ניתן להסביר במילים. ואני לא פוליטית, ובדיוק כמו שאמר אלי שרעבי, זה לא שמאל או ימין. זה ישר. ועדיין, יש בי כעס וזעם, וכאב ופחד. אנחנו לא יכולים לוותר עליהם. פשוט לא. ואנחנו אומרים שאנו – החטופים שחזרו, לא יכולים להתחיל את תהליך השיקום שלנו עד שכולם פה. אבל, גם המדינה לא יכולה להתחיל את השיקום שלה. החברה, הקהילות, המשפחות השכולות, החיילים, האזרחים, הפצועים בגוף ובנפש. כולם, החברה הישראלית, הכואבת והשבורה, לא תתחיל את דרכה החדשה, את השיקום, את הבנייה, עד שלא כל החטופים, החיים והחללים יהיו פה.  חלמתי על לעמוד פה ולצעוק. ״תחזירו את כולם הבייתה, עכשיו!״ ולא, אני לא רוצה להגשים את החלום. לא הייתי אמורה להגשים אותו. כולם, פשוט חייבים להיות פה עכשיו. כולם, בפעימה אחת. עכשיו!״

איילת גולדין, אחותו של סרן הדר גולדין:  ״אני קוראת לכם המנהיגים שלנו. המתיימרים להנהיג! הדר תובע מכם! ההיסטוריה נכתבת עכשיו! האם הנהגתם? או שאתם במו ידיכם משמידים אותנו! דם אחיכם זועק אליכם מן האדמה. מן המנהרות. – איפה אתם?? כי התשובה היא אחת! התשובה המוסרית, היהודית, המוסלמית, זו מצווה קדושה ובסיס לחברה ערכית – להשיב את כולם קודם כל ולפני הכל. מטרת העל היחידה. אתם הקוראים לעצמכם מנהיגים – הנהיגו!!! הנהיגו דרך שבא נהיה גאים בכם. פסח לפנינו, החג היהודי – שלח את עמי! פדיון שבויים! השבת החיים והחללים לקבורה – הבסיס ליהדות ולישראליות ערכית.  הגיעה העת להתייצב להשיב את כולם. ואז לשקם. להיות שוב ישראלים גאים, עד אז אנחנו חפויי ראש״.

רונן ואורנה נאוטרה, הוריו של סרן עומר נאוטרה: ״מאז השביעי באוקטובר אנחנו רתומים לפעילות בזירה האמריקאית, לגיוס הממשל למען החזרת החטופים. הרוב הגדול, רואה את הדחיפות שבהחזרת כל החטופים, אבל לראש הממשלה סדרי עדיפות אחרים. דווקא השבוע הוא פיטר את ראש השב"כ בטענה שאיבד את האמון בו – אבל המציאות היא שרוב העם איבד את האמון בממשלה הזאת, לא מאמין בצדקת דרכה. ואת העם אי אפשר לפטר! כי העם הטוב הזה, מאס בפוליטיקה של ימין ושמאל, ורוצה מנהיגות של 'ישר'. של חקר הכשלון וההפקרה, של קבלת אחריות ופינוי הדרך למנהיגות חדשה ומלכדת. העם מצפה ממקבלי ההחלטות להפגין מעט מן האומץ, של הלוחמים ולהשיב בפעימה אחת את כל החטופים הנותרים. את החיים ואת החללים, עד החטוף האחרון. דחוף! לפני הכל, מייד ועכשיו!״

עמית נמרודי, אחותו של תמיר נמרודי: ״אני ילדה בת 15! אני לא מבינה בפוליטיקה, אני בסך הכל רוצה את אח שלי בבית! אני רוצה לחזור להיות ילדה. מאז השביעי לעשירי אין לנו טיפת מידע על תמיר, מלבד סרטוני החטיפה הקשים, בהם הוא נחטף על רגליו, יחף ללא המשקפיים שלו.

רון וניק נהרגו על ידי הפצצות צה״ל, הלחימה בעזה מסכנת את החטופים. אני רוצה עכשיו לפנות לממשלה: תעצרו את הלחימה ותמשיכו את העסקה. למה אתם עוד מחכים?! שלא יהיה לכם יותר את מי להחזיר? תחזירו את כולם בפעימה אחת. את החיים לשיקום ואת הנרצחים לקבורה. החיים של החטופים בידיים שלכם, הזמן אוזל, אין לחטופים זמן. ראינו חטופים חוזרים. יש לכם את הכוח לעשות את זה. אז בבקשה תעשו את זה כבר. תחתמו על שלב ב ותחזירו לי את אח שלי. תחזירו לי את החיים שלי ועכשיו!״

גאיה גלבוע דלאל, אחותו של גיא גלבוע דלאל:  ״לפני כמה שבועות קיבלנו אות חיים אכזרי, גיא ואביתר חברי ילדות שנחטפו יחד עברו טרור פסיכולוגי מזעזע, הם חשבו שהגיע תורם להשתחרר, לחזור הביתה, אבל לא.  הוציאו אותם מהמנהרה אחרי חודשים רבים שלא ראו אור יום כדי לצפות בחברים שלהם משתחררים, והם, נשארים שם. צופים על החופש שנלקח מהם בין רגע. ובחזרה למנהרה צרה, נמוכה ממולכדת, לרעב, להתעללות.  מחטופים שחזרו אנחנו יודעים שהמצב הנפשי והפיזי שלהם מאוד ירוד וקשה ודבר כזה יכול לטלטל אותם עד לא להצליח להמשיך לשרוד את השבי.  כל שנייה שעוברת היא קריטית, הימים ממשיכים להיספר, גיא לא בבית, ואני מפחדת. יש לי רק בקשה אחת – אל תתנו לי לגדול בלי אח גדול״.

רבקה ורוחמה בוחבוט, אשתו ואמו של אלקנה בוחבוט: ״היום יום ההולדת שלך ובשם כל המשפחה אני רוצה לומר לך – אתה לא לבד, אתה חזק ושורד ותחזיק מעמד. אני רוצה לאחל לך ולנו נס עכשיו, שנחבק אותך ולא נעזוב. ראם דוד הקטן שלנו לא מפסיק לדבר עליך. הוא חולם על היום שבו יוכל לרוץ שוב לזרועותייך. זה לא נתפס שאנחנו ביום ה- 533 לחטיפה שלך וקמנו לבוקר שחור של חזרה ללחימה, ועם העדויות של השבים אנחנו מבינים יותר מתמיד את הסכנות של המלחמה עבור החטופים. ולכן, ביום הזה אני רוצה לפנות לממשלת ישראל, לכל מקבלי ההחלטות, לראש הממשלה – אל תשכחו את החטופים שלנו. אנחנו דורשים שתעשו הכל כדי להחזיר אותם אלינו, לפני כל דבר אחר שאתם עושים – עכשיו.

יום הולדת שמח, אהוב שלי. מחכה ליום ההולדת השני שלך, יום החזרה שלך אלינו הביתה״.

נעם עידן בן עזרא, אחותו של צחי עידן ז״ל:  ״אני צחי עידן, בשבעה באוקטובר פרצו אלי הביתה מחבלי חמאס ונחטפתי לעזה. אפשר היה להציל אותי בהמשך הפסקת האש הראשונה, אבל הוחלט לחזור ללחימה. כאשר השובים שלי הבינו שצה"ל מתקרב, הם רצחו אותי ונסוגו. הלחץ הצבאי הרג אותי ועלול להרוג את החטופים שנותרו מאחור. למשפחתי חבריי ועמי, זו בקשתי וצוואתי: אני ננטשתי מושפל ומפוחד, וחזרתי ללא רוח חיים, אבל ישנם במנהרות אחים שלי שעדיין חיים, אל תרשו לזה לקרות גם להם. אל תעצרו, המשיכו במאבק להשיב את החטוף האחרון. אין לנו ארץ אחרת. ואחרת – אין לנו ארץ. אני נעם, אחותו של צחי. אני כאן הערב, כי צחי לא. אני קוראת מכאן לממשלה ולעומד בראשה: יש רק דבר אחד חשוב ברגעים אלה! תחזרו למשא ומתן וצאו משם רק עם הסכם והתחייבות מדינית לסיום המלחמה שמשיבה הביתה 59 אחים ואחיות שלנו בפעימה אחת״.