Skip to content

דמעות של אהבה

"באפילה" של אניישקה הולנד, שהיה מועמד לאוסקר, הוא סרט קשה, מרגש ונוגע ללב: סיפורו של חסיד אומות העולם, שמציל קבוצה של יהודים מאימת הנאצים >> ציון 9
פחות מדקהזמן קריאה: דקות

"באפילה" של אניישקה הולנד, שהיה מועמד לאוסקר, הוא סרט קשה, מרגש ונוגע ללב: סיפורו של חסיד אומות העולם, שמציל קבוצה של יהודים מאימת הנאצים  >> ציון 9

ביקורת סרט / שי שגב

מחושך לאור

הסרט "באפילה" של אניישקה הולנד, המועמד הפולני שכמעט קטף את אוסקר הסרט הזר, נוצר בהשראת האירועים האמיתיים של עובד הביוב הפולני (ולעתים פורץ), בשם ליאופולד סוחה, שסייע ליהודים בזמן הכיבוש הנאצי של העיר לבוב בפולין (כיום, לבוב נמצאת באוקראינה).

עם תחילת הסרט, נוצר הסדר בין סוחה הפולני ובין היהודים המסתתרים במבוך תעלות הביוב שמתחת לעיר. תריסר אנשים משלמים לו סכום כסף מדי שבוע, תמורת הגנה ומזון. אבל ככל שהזמן עובר, סוחה לומד להכיר את היהודים, ומתחיל לטפל בהם ללא כל תמורה.

אפילו סיפור אמיתי יכול לעקוב אחר המוסכמות המוכרות של תסריט קולנועי, וגם כאן, זהו סיפורו של חסיד אומות העולם, שמתחיל כאדם אנוכי ואופרטוניסט, ולאט לאט הופך לאדם שכולו חמלה.

הבמאית, אניישקה הולנד, נולדה לאם קתולית ולאב יהודי בוורשה ב-1948, שלוש שנים לאחר שהנאצים עזבו את פולין. היא יצרה שני סרטי שואה חשובים: "קציר הזעם" (1985) ו"אירופה אירופה" (1990). היא גם עבדה בהוליווד, ויצרה את הסרטים "סוד הגן הנעלם" ו"הנערה מכיכר וושינגטון", וכן ביימה פרקים בסדרות הטלוויזיה "הסמויה" ו"טרמה".

בלי רחמים

בניגוד ל"רשימת שינדלר" של שפילברג, כאן אין סצנות רחמנות, נוחות או הומור. הולנד אינה מציגה קובץ קטן של יהודים החיים על קידוש השם. הם נלחמים בינם לבין עצמם, מבטאים בגלוי את חוסר האמון בעצמם, ואף מתלוננים על סוחה בפניו – גם כשהוא מביא להם אוכל תוך סיכון חייו.

הולנד אינה מרחמת ונותנת להרגיש את זוועות אכזריות הנאצים מעל ומתחת לאדמה. רואים את הגיהינום שבגטו ומריחים את הסירחון של הביוב. זהו סרט ארוך (143 דקות), אבל הוא נותן לצופה להרגיש חלק מהחוויה: איך לחיות בביוב במשך 14 חודשים בתנאי רעב, קור ושיטפונות, ולדעת שבכל רגע יכול להגיע נציג המשטר הנאצי האכזרי והנקמני, ולטפל בך בדיוק כפי שהוא מטפל בחולדות השוהות בביוב.

"באפילה" הוא סרט קשה מאוד לצפייה. המצלמה של הולנד אינה סלחנית ואנושית מאוד. הצבעים כהים וחסרי חיוּת, נראה כאילו המלחמה שאבה את כל החיים מהעולם. כשהסרט מסתיים, הצופה מרגיש משהו דומה מעט למה שחשות הדמויות כשהן עולות בחזרה מן הביוב – לצאת מהאולם ולנשום הרבה אוויר נקי.

"In Darkness", במאית: אניישקה הולנד, 2011, פולין\גרמניה\קנדה.

עוד בתרבות: אלבומים מומלצים לפסח

וגם: האח הגדול הוא מעבדה לניסויים בבני אדם

error: התוכן באתר מגפון ניוז מוגן
דילוג לתוכן