Skip to content

האם ראוי להגן על ערכים חברתיים בעזרת מידה מגונה כמו רכילות?

בעקבות הפרשה המיוחסת ל"בחדרי חרדים": חברה שנוטה להאמין לסיפורי רכילות היא פוטנציאל שקורץ לאנשים רעים. מאת אבינועם בן זאב
פחות מדקהזמן קריאה: דקות

 בעקבות הפרשה המיוחסת ל"בחדרי חרדים": חברה שחרדה כל כך לערכיה, ולכן נוטה יותר מחברות אחרות להאמין לסיפורי רכילות, כולל לסיפורים מצוצים מהאצבע ולסיפורים סחטניים, היא פוטנציאל שקורץ תמיד לאנשים רעים

מאת אבינועם בן זאב

מצאתי באחד הפורומים באתר "בחדרי חרדים" את הסיפור הבא: "תלמידות אחת הכיתות בסמינר חרדי ויוקרתי בבני ברק מוטרדות בשבועות האחרונים מ'בצורת חתונות'. בעוד שעשרות שידוכים מוצלחים נרשמו בכיתות המקבילות, בכיתה המדוברת לא התארסה אף לא בת אחת מאז תחילת שנת הלימודים".

רכילות
חוששים מרכילות יותר מאשר חוששים מרשויות החוק (צילום: David Castillo Dominici / FreeDigitalPhotos.net)

הסיפור התמים הזה, שמיד נרחיב בו, יכול להבהיר לנו במידה מסוימת מדוע החברה החרדית, ולא רק היא, משמשת כר פורה למעשי סחיטה שמיוחסים לכאורה ל"בחדרי חרדים". הנפגעים הם החרדים עצמם, ואין ספק בכלל שהקהילה החרדית דוחה בתיעוב מעשים כאלה, ועדיין נראה שיש בקהילה הזאת מאפיינים שמאפשרים מעשי פשע כאלה נגדה.

הסיבה לכך נעוצה בתפקידה המשמעותי ביותר של הרכילות בקהילות ערכיות. מה זה אומר?

יש ברכילות שמחה לאיד

אני חוזר אל כיתת הרווקות. אני מוכן לאפיין את הסיפור הזה כרכילותי בגלל שלושה מאפיינים לפחות.

קודם כל, הוא מתפרסם ללא הוכחות שהוא אמיתי. ייתכן שהוא אמיתי, כפי שכותבת פספוסה, אחת המגיבות בפורום – "אני לא יודעת אם לזאת הכוונה אבל נראה לי שאני יודעת במה מדובר ואם זה זה אז מדובר באמת לחלוטין". וייתכן שאין כאן שמץ של אמת. סיפורי רכילות מתחזים תמיד לסיפורים אמיתיים. הם מסופרים כאילו הם בדוקים ומבוססים.

מאפיין נוסף הוא האופי הפוגעני של הסיפור. הבנות מוצגות בו באופן שלילי, כפי שנראה גם בהמשך. סוד קסמה של הרכילות הוא העובדה שהיא פוגעת במרוכלים. יש בה שמחה לאיד, עניין מענג בפני עצמו, ויש בה, בנדיבות רבה, הנאה מחדירה אל פרטיותם של האחרים.

המאפיין האחרון הוא המעניין מכולם. רכילות היא בדרך כלל סיפורים עם מסרים ערכיים. למה תענוג לספר על בגידות? כי בגידה נחשבת לרעה, וכך הלאה. הסיפור הנוכחי מעלה בעיה ערכית. "מדובר בתלמידות בנות 19… הבנות כבר הספיקו לצאת לשידוכים במטרה להקים משפחה, אלא שהתוצאות העגומות עד כה גרמו להן לערוך חשבון נפש". מתברר, כך מסופר, שהן פגעו בזמנו באחת מבנות הכיתה, ועכשיו הן נענשות על כך ועליהן לעשות תיקון.

ככל שהקהילה ערכית יותר וקטנה יותר, כך הרכילות מתפקדת בה
ככלי של טהרה וכך היא שולטת בה יותר

 בגלל שלושת אלה, רכילות הפכה להיות מכשיר יעיל לתיקונים חברתיים ואישיים. זה מה שקורה בחברה החרדית, זה מה שקרה בזמנו בחברה הקיבוצית, וכך גם לגבי חברות שונות ברחבי העולם. ככל שהקהילה ערכית יותר וקטנה יותר, כך הרכילות מתפקדת בה ככלי של טהרה וכך היא שולטת בה יותר.

אלא שהרכילות היא מידה מגונה בפני עצמה. האם ראוי להגן על הערכים החברתיים בעזרת מידה מגונה?

רכילות אינה חייבת לתפוס אותך על חם כדי להעניש אותך 

בעשורים האחרונים חל מהפך מדעי בגישה אל הרכילות. מאחת המידות המגונות ביותר, כזאת שמסוגלת למוטט את החברה, הרכילות נחשבת היום על ידי חוקרים רבים כגורם חשוב ללכידות ולהישרדות החברתית. היא עוזרת לאכוף את הערכים, החוקים והנורמות של החברה. יש על כך ממצאים לא מבוטלים.

רכילות היא רשות אכיפה לא פורמלית לצד רשויות אכיפה פורמליות, כמו משטרה ובתי המשפט. הצורך החברתי ברכילות היא היעילות והזריזות שלה. עד שהמשטרה מצליחה לדעת מה קורה, ועד שבית המשפט גוזר את הדין, עניין שלוקח לפעמים שנים, הרכילות מאתרת כבר חשודים, מגבשת כתבי אישום, מרשיעה ומענישה, עניין של ימים ספורים וייתכן אף של שעות בודדות. היא משלימה בכך את הרשויות האיטיות מדי.

התרומה החברתית הכי גדולה של הרכילות מבוססת על החשש ממנה. חוששים ממנה יותר מאשר חוששים ממשטרה ומבתי משפט, דווקא מפני שהיא אינה מקפידה על ביסוס העובדות. התפישה הפסיכולוגית הרווחת כלפי רשויות האכיפה הפורמליות היא ש"לי זה לא יקרה", או במילים אחרות – "אותי לא יתפסו". התפישה כלפי רכילות שונה: רכילות אינה חייבת לתפוס אותך על חם כדי להעניש אותך, בנוסף לכך שאמצעי הראדאר שלה מצויים בכל מקום ובכל זמן. קשה מאוד, עד בלתי אפשרי, שלא לחשוש ממנה.

ועדיין, השאלה היא האם מכשיר פוגעני יכול לעשות טוב לחברה?

פוטנציאל שקורץ לאנשים רעים

הסחיטה המיוחסת למנהליו של האתר "בחדרי חרדים" מהווה תשובה ברורה, פסקנית ובלתי משתמעת לשתי פנים: רע מוביל לרע. אין בו טוב. הוא לא יכול לסייע לנו להיות חברה טובה יותר,  אלא רק להיות חברה רעה יותר.

חברה שכל כך חרדה לערכים שלה, ולכן נוטה יותר מחברות אחרות להאמין לסיפורי רכילות, כולל לסיפורים מצוצים מהאצבע וגם לסיפורים סחטניים, היא פוטנציאל שקורץ תמיד לאנשים רעים.

רכילות היא תמיד חרב פיפיות. כמו שהיא יכולה ללכד את החברה סביב ערכיה, כך היא יכולה גם להרוס את החברה. כמו שהיא בעד החברה, כך היא גם אנטי חברתית. ברגע אחד היא יכולה להיות כזאת, או כזאת. אי אפשר לחזק חברה על ידי חרב פיפיות. מה שהיה בעבר, אינו מלמד בהכרח על העתיד.

error: התוכן באתר מגפון ניוז מוגן
דילוג לתוכן