אולי מה שקשה היה לשכנע עם שלם לחצות בנתיב הזה, שלפני רגע היה ים. הייתם בוטחים במים שלא יבגדו בכם? בשביעי של פסח מציין עם ישראל את קריעת ים סוף. מדוע הוא כל כך מובחן במסורת היהודית, ומה אנחנו יכולים ללמוד ממנו? 

מאת משה לוי

משום מה הפך  המושג "קריעת ים סוף" למושג המציין קושי רב, לפחות בימים בהם דיברו עברית ולא "זה מה זה קשה כאילו" בשפה שלנו. בשביעי של פסח נקרע הים ובני ישראל הלכו בו. קשה לראות באירוע הזה איזה דבר מסובך או מורכב, יותר מאשר בריאת העולם כולו או מכת הצפרדע למשל חצי שנה קודם לכן. אלוהים הרי הוא כל יכול, ומה זה כבר לבקוע ים לשניים בשביל מי שיכול לעשות הכל? אפילו לי אמרו בצבא "אין לא יכול, יש לא רוצה", וגם אני אמרתי זאת לפקודיי. ובאמת, באותם רגעים הלכנו 30 קילומטר בתוך המים כאילו היו יבשה.

אז מה היה קשה בקריעת ים סוף? 

אולי מה שקשה היה לשכנע עם שלם לחצות בנתיב הזה, שלפני רגע היה ים. הייתם בוטחים במים שלא יבגדו בכם? הרי אתם כבר יודעים לברוח מהים הנסוג בצונאמי, מפני שאחריו המים ישטפו את החופים. אולי, לא כמו בסרט "נסיך מצרים", זה לא נראה כמו ללכת במצפה תת ימי, אלא דווקא כמו לצעוד על מזח בים סוער ולבטוח באבן שלא תכשיל. זוכרים את רפול, האיש העשוי ללא חת, ז״ל? 

אולי הכי קשה זה להאמין שאפשר להתגבר על הסוף? הרי ים סוף מציין את כל הסופיות בחיים שלנו, ואנו מחפשים את מעיין הנעורים בתכשירי אנטי אייג׳ינג במקום לחיות כל רגע בחיים כאילו הוא אין סופי. הרי ביום שנחיה אלף שנה נאבד כל ערך לחיים. תקראו את "ביום שהמוסיקה מתה" ותבינו.  

ואולי הקושי להתערב במציאות ולקרוע את הים נובע מן העם למענו נעשה הנס. הרי מדובר בעם עבדים, עובד עבודה זרה, קנטרן, קשה עורף ומורד, כפי שיתברר מיד לאחר היציאה מן הים, ולולא ברית אבותיו וזכותם ההיסטורית לא היה יוצא ממצרים. לקרוע את הים היה לראות אל מעבר להווה, אל העבר והעתיד, אל אבות ואימהות ואל אחרית הימים, בה נהיה סוף סוף ראויים לאמון שנתן בנו האלוהים. תחשבו על הריב האחרון שלכם עם בני זוגכם, האם נזכרתם באהבה שלכם תחת החופה, אולי בתקוות שלכם להזדקן ביחד? או שמא הייתם מוכנים להטביע את הכל בהווה הקשה?

היו הרבה סיבות למה קשה ואי אפשר, אבל "קשה יש רק בלחם". הסוף נבקע לשניים והאין סוף התגלה, ואז כבר לא קשה, כשמביטים רחוק, אחורה וקדימה.