Skip to content

להיכנס לנעליהן

במהלך שבוע חול המועד ולקראת יריד הנעלים שופוני שמתקיים במהלך סוף השבוע, תיעדתי מה נשים באמת נועלות. כתבה על נעליים ועל הנשים שנועלות אותן
פחות מדקהזמן קריאה: דקות

זו הייתה התנסות ראשונה שלי בצילום אופנת רחוב. הסתובבתי ברחבי תל אביב-יפו במשך ארבעה ימים עם מצלמה תלויה על הצוואר אך מוכנה לשליפה מהירה. התאמנתי באיתור נשים ונעליים, נעליים ונשים.

חששתי שמכיוון שזוהי תקופת חופש ותחילת העונה החמה אמצא רק כפכפים, נעלי נוחות או סתם פגעי אופנה. הסתבר לי שלא הייתי צריכה להתאמץ יותר מדי כדי לאתר נשים שנעלו נעליים יפות, מקוריות ואופנתיות.

רגל על רגל, בבית קפה על חוף הים בתל אביב. צילום: מירה-בל גזית
רגל על רגל, בבית קפה על חוף הים בתל אביב. צילום: מירה-בל גזית

החלטות לחוד ומימוש לחוד. לא היה לי קל לפנות אל הנשים הראשונות והרגשתי שלא בנוח. אולם אחרי כל צילום התחזקה הרגשתי הטובה מהפרויקט שלקחתי על עצמי וגם תגובות הנשים והשיחות שנוצרו כתוצאה מהאינטראקציה עודדו וחיזקו אותי.

נעל בלרינה שחורה עם דוגמה שמשתלבת יפה עם הנוף האורבני. צילום: מירה-בל גזית
נעל בלרינה שחורה עם דוגמה שמשתלבת יפה עם הנוף האורבני. צילום: מירה-בל גזית

מלכתחילה תכננתי להתמקד ברגליים ובנעליים ולהכניס רק אותן לפריים. תוך כדי צילום הבנתי שהחלטה זו מחויבת המציאות, שכן למעט אחת כולן התנו את הצילום בכך שלא אכניס לפריים יותר מאשר רגליים ונעליים.

את יכולה לצלם את הנעליים, אבל אל תזכירי את שמי.
אני לא יודעת מה שמך. לא אמרת לי ואנחנו לא מכירות.
צודקת. ועדיף שזה יישאר ככה…

רוב הנשים שפניתי אליהן הופתעו מהבקשה, הסכימו, אך הדגישו בפניי כי הן אינן פוטוגניות. הקפדתי להראות להן את תוצר הצילום, ככל שניתן דרך המסך הקטן של המצלמה. כמעט כולן הופתעו מהפער בין תחושתן המוקדמת לבין התוצאה. ולא, אני לא קוסמת, צילמתי אותן כמו שהן, אחד על אחד. התגובה הזו חזרה על עצמה באופן סדרתי והדגישה את הניתוק, שלהן ואולי של כולנו, בין הדימוי העצמי לבין המציאות. הסתבר לי, ש(גם) רגליים ונעליים הן עקב אכילס של נשים.

משועממת. עוד לא החליטה לאן היא הולכת. צילום: מירה-בל גזית
משועממת. עוד לא החליטה לאן היא הולכת. צילום: מירה-בל גזית

תגובה נוספת שחזרה על עצמה בקרב הנשים שבחרתי לצלם את נעליהן היתה הפחתה בערך הנעל או בערך המחמאה.

אלו? קניתי אותן בשוק בנתניה
אני הולכת איתן כבר כמה עונות
סתם בחרתי בבוקר משהו מהארון
קניתי אותן בסוף עונה
הן לא כאלה יפות כמו שאת חושבת

מעבר לכך שהתגובות האלו לא נותנות תחושה טובה למחמיאה, כלומר לי, הרי שהן מעידות על כך שקשה לנו, הנשים, להכיר במחמאה כשהיא כבר ניתנת ולקבל אותה. אנו מאמינות שאנו לא ראויות למחמאה ומנסות לשכנע את נותנת המחמאה כי טעתה.

ביחד, על ספסל ציבורי. צילום: מירה-בל גזית
ביחד, על ספסל ציבורי. צילום: מירה-בל גזית

מעטות היו הנשים שקיבלו את המחמאה כפי שהיא, היו גאות בנעליהן ואף השוויצו בהן. הן נהנו לספר בחיוך היכן רכשו את הנעליים. מסתבר שמאחורי רכישות טובות יש סיפורים מעניינים. כשהשוויתי בין הצילומים שמתי לב שגם תנוחתן שידרה ביטחון עצמי ומעט 'שוויץ'. כמו שצריך.

פדיקור כבר עשית? לק וכפכף בצבעים החמים של הקיץ. צילום: מירה-בל גזית
פדיקור כבר עשית? לק וכפכף בצבעים החמים של הקיץ. צילום: מירה-בל גזית
ועוד נעליים ברחובות העיר הגדולה. צילום: מירה-בל גזית
ועוד נעליים ברחובות העיר הגדולה. צילום: מירה-בל גזית
לא נפסיק לצעוד. נעליים בעיר הגדולה. צילום: מירה-בל גזית
לא נפסיק לצעוד. נעליים בעיר הגדולה. צילום: מירה-בל גזית
איזה כיף! בדיוק התחדשתי בבנטון. צילום: מירה-בל גזית
איזה כיף! בדיוק התחדשתי בבנטון. צילום: מירה-בל גזית

בביקורי ביריד הנעליים שופוני פגשתי באחד הדוכנים אשה חייכנית, מיוחדת וצבעונית. בקשת הרשות לצלם את נעליה פתחה פתח לשיחה קולחת. התכשיטים והבגדים שלה הלמו היטב את דמותה. רחל, ישראלית שגרה בסאו פאולו שבברזיל ו"אספנית נעליים" כהגדרתה, נמצאת בישראל לביקור מולדת. ליריד הנעליים שופוני הגיעה בפעם השנייה והתלהבה מאוד מהמגוון ההולך וגדל של מעצבי נעליים ישראלים ומהרמה הגבוהה של חומרי הגלם, העיצוב והגימור.

רחל רוקדת בדוכן The Shoe Story, יריד הנעליים שופוני. צילום: מירה-בל גזית
רחל רוקדת בדוכן The Shoe Story, יריד הנעליים שופוני. צילום: מירה-בל גזית

יריד הנעליים שופוני אפשר הצצה לקולקציית הקיץ החדשה של קבוצה גדולה של מעצבים, או יותר נכון של מעצבות, וותיקות וחדשות. שוחחתי במקום עם נשים רבות – מסתכלות מהצד ("אני באתי עם החברה") אבל גם מודדות וקונות – ששמחו על "שפע הנעליים, ההתעניינות, כמות המבקרים והאווירה" בהאנגר 2. היריד היווה עבורן זריקת עידוד לקניית נעליים ולביקור נוסף בחנויות המעצבות. רובן הודו, שאין להן זמן והן אף לא נהנות להסתובב שעות לצורך קניית נעליים. וכמובן אי אפשר בלי הפולניה התורנית במבטא צרפתי כבד, שקיטרה: "מה זה עשרה שקלים כניסה, אה? אתם צריכים להגיד תודה שאנחנו בכלל מסתכלים על נעליים שלכם."

לאחר סיבוב בין הדוכנים התרשמתי שהקיץ הזה יהיה צבעוני, מגוון ומעניין. נוכל למצוא נעליים וסנדלים בצבעי פסטל לצד נעליים וסנדלים בצבעים עזים. גם לטרנד המנומר, שליווה אותנו בחורף, יהיה ייצוג הולם.

הצצה אל יריד הנעליים שופוני. צילום: מירה-בל גזית
הצצה אל יריד הנעליים שופוני. צילום: מירה-בל גזית

* * *

2 Comments

  1. מירה-בל גזית
    15 באפריל 2012 @ 22:40

    שמחה שאהבת, ותודה רבה 🙂

  2. גילי גולנדר
    15 באפריל 2012 @ 22:31

    מקסים! אחלה כתבה

error: התוכן באתר מגפון ניוז מוגן
דילוג לתוכן