Skip to content

איך לחץ חברתי יכול לגרום לנו זכרונות שגויים?

פרופ' ידין דודאי ועמיתיו החוקרים מצאו שבעת יצירת זיכרון שגוי מתעוררת במוח פעילות בהיפוקמפוס ובאמיגדלה. לאמיגדלה, אזור הרגש של המוח, יש חשיבות באינטראקציה חברתית. מאת רחלי לנגפורד
פחות מדקהזמן קריאה: דקות

פרופ' ידין דודאי ועמיתיו החוקרים מצאו שבעת יצירת זיכרון שגוי מתעוררת במוח פעילות בהיפוקמפוס ובאמיגדלה. לאמיגדלה, אזור הרגש של המוח, יש חשיבות באינטראקציה חברתית

מאת רחלי לנגפורד

לחץ חברתי גורם לנו לבחור לימודים או עבודה מסוימים, לנהוג במהירות, ואפילו לבחור בני זוג מסוימים. לחץ חברתי מתבסס על הצורך האנושי שמתוכנת בנו – להיות שייך לחברה. מחקר מספטמבר 2011 מצא שכאשר אנו נמצאים בחברה בזמן ניצחון או רווח, פועלים במוח אזורי הנאה (אזור הסטריאטום), שאינם פועלים כאשר אנו מנצחים או זוכים בלוטו בהיותנו לבד.

זוג מדפדף באלבום
מה אנחנו באמת זוכרים? (צילום: photostock / FreeDigitalPhotos.net)

כלומר, החברתיות טבועה במוח. מחקר מיוני 2011 מדגים כיצד לחץ חברתי משפיע על מה שאנו זוכרים. מסתבר שזיכרון אנושי אינו דומה לזיכרון של מחשב. כלומר, הוא לא תמיד צודק. אמנם, כאשר אנו חווים משהו, הוא מאוחסן במוחנו ונשלף בעת הצורך. פרופ' ידין דודאי גילה שניתן להתערב במהלך שליפת הזיכרון, לשנות אותו ולאחסנו מחדש. כלומר, ניתן "לערוך" זכרונות קיימים.

עוד נמצא שהמוח יכול גם לייצר זכרונות על אודות דברים שלא היו ולא נבראו. מחקרים רבים כבר הראו שניתן לגרום לאדם להאמין שמשהו קרה לו, ולשחזר את כל פרטי האירוע שלא התרחש, לכאורה מתוך הזיכרון האמיתי שלו. תופעה זו נקראת יצירת זכרונות שגויים.

דודאי חקר גם את התופעה הידועה הזו של זכרונות שגויים. ביוני שעבר הוא פרסם את ממצאיו בדבר קשר מעניין בין לחץ חברתי לבין יצירת זכרונות שגויים.

על מנת להדגים את יצירתם של זכרונות שגויים, נתנו לנבדקי מחקר ארבעה מקרים שהתרחשו בילדותם. שלושה מתוך המקרים האלה התרחשו באמת (כפי שסיפרו אמהותיהם או בני משפחתם) ומקרה אחד הומצא. המקרה הקלאסי שהומצא הוא הליכה לאיבוד בתוך קניון גדול. לנבדקים לא אמרו שאחד מהסיפורים בדוי, אלא אמרו שאלו אפיזודות שהמשפחה סיפרה שהתרחשו, וביקשו מהנבדקים עצמם לנסות להיזכר בעוד פרטים מההתרחשויות.

מסתבר שגם עבור האירוע הבדוי של הליכה לאיבוד בקניון הנבדקים סיפקו פרטים, כגון איך חשו בתור ילד שאבד, מי מצא אותם, איפה זה היה וכן הלאה. כשנשאלו עד כמה הם בטוחים בזיכרון הזה, הדירוג היה 8 מתוך 10, כלומר – הם היו מאד בטוחים שזה אכן קרה.

המחקר של פרופ' דודאי, שפורסם בכתב העת Science, מגלה דפוס ייחודי של פעילות מוחית שמתרחש בזמן שהמוח יוצר זיכרון שגוי.

מבחן זיכרון על מה שראו בסרטון

נבדקי המחקר ישבו בקבוצה וצפו בסרטון תיעודי. שלושה ימים לאחר מכן הם הגיעו למעבדה ונבחנו בנפרד במבחן זיכרון על מה שראו בסרטון. על כל תשובה שהם ענו הם גם נשאלו עד כמה הם בטוחים בתשובתם.

בשלב הבא נבחנו שוב הנבדקים על זכרונם לגבי המתרחש בסרטון בעת שמוחם נסרק (fMRI). בזמן שהם שקלו את תשובותיהם, הציגו להם החוקרים גם את התשובות של יתר הנבדקים שצפו איתם בסרט, יחד עם תמונתו של כל נבדק. בתוך התשובות האלה שתלו החוקרים כמה תשובות לא נכונות בעליל.

נמצא שהנבדקים נטו להתחקות אחר התשובות המושתלות הלא נכונות שלכאורה אומצו על ידי שאר צופי הסרט, ב 70% מהמקרים. כלומר, הם נטו לענות תשובות לא נכונות  אודות אירועים שלא התרחשו בסרטון או שהתרחשו באופן שונה, רק מפני שאמרו להם שזה מה שהאחרים לכאורה זכרו.

האם הם זכרו את התשובה הנכונה שענו במבחן הזיכרון הראשון, ואימצו את התשובות הלא נכונות רק כדי להידמות לשאר הקבוצה, או שמא הזיכרון הנכון נמחק להם לגמרי?

לצורך כך זומנו הנבדקים שוב למעבדה, להיבחן פעם נוספת על זכרונם לגבי הסרטון, כל אחד בנפרד. לפני שביצעו שוב את המבחן נאמר להם שהתשובות של האחרים שהוצגו להם בזמן סריקת המוח לא היו באמת תשובותיהם של האחרים, אלא בחירות אקראיות של מחשב.

לאור זאת, חלק מהנבדקים אכן חזרו לתשובותיהם המקוריות, מה שמצביע על כך שאירועי הסרטון לא השתנו בזכרונם, אלא הם רק ניסו להתאים את עצמם חברתית כאשר הם הושוו לתשובות האחרים. אבל – כמעט חצי מהתשובות של נבדקים עדיין נותרו לא נכונות, לאחר סריקת המוח, לעומת התשובות המקוריות שלהם במבחן הזיכרון הראשון. למרות זאת – הנבדקים היו בטוחים בנכונות זכרונם.

תוצאות אלו מראות שהזיכרון עצמו של אירועי הסרטון הושפע מהתשובות המושתלות בזמן סריקת המוח. כלומר, החוקרים בעצם הצליחו לשתול לנבדקים זיכרון שגוי ולגרום להם להיות בטוחים שהוא נכון.

ומה קרה במוח בזמן שכל זה התרחש?

דודאי ועמיתיו החוקרים מצאו שבזמן יצירת זיכרון שגוי מתעוררת במוח פעילות סינכרונית בהיפוקמפוס ובאמיגדלה. ההיפוקמפוס הוא האזור המוחי שאחראי על אחסון זכרונות ושליפתם  וביצירת זכרונות לטווח ארוך. האמיגדלה, אזור הרגש של המוח, היא בעלת תפקיד חשוב באינטראקציות חברתיות.

החוקרים משערים שהאמיגדלה משחקת תפקיד בגישור בין תהליכים חברתיים ותהליכי זיכרון, בכך שהיא זו שמחתימה את ה"בול" על אישור הזיכרון ואחסונו לטווח ארוך.

כולנו מכירים את העובדה שככל שאירוע רגשי יותר (לטוב או לרע), הוא נחקק עמוק יותר בזכרוננו, ולפרטי פרטים. זהו החותם הרגשי של האמיגדלה – רגש מעצים את הזיכרון. זוהי גם הדרך בה לחץ חברתי משפיע על הזיכרון. לחץ חברתי הוא גורם רגשי חזק בבני אדם, יצורים חברתיים שנוטים ללכת עם הזרם ולא כנגד מוסכמות. לכן, ייתכן שלחץ חברתי פועל על האמיגדלה וגורם לה "לשכנע" את המוח להחליף בין זיכרון חזק אמיתי לבין אחד שגוי, לטובת הסכמה עם החברה.

זו גם הסיבה שזכרונות שגויים מתרחשים לרוב סביב אירועים הקשורים ברגש, כמו הליכה לאיבוד בקניון גדול בתור ילד קטן.

איך זה שאנחנו כל כך בטוחים בזיכרון עבר?

בית הספר לרפואה באוניברסיטת דיוק מצא בנובמבר 2007 את התשובה לשאלה הגדולה – איך זה שאנחנו כל כך בטוחים בזיכרון עבר, אפילו שהוא שגוי ולא התרחש מעולם?

בעת יצירת זכרונות שגויים אנו נוטים יותר לזכור את תמצית האירוע ופחות פרטים,
מה שמקל עלינו להרגיש בטוחים בנכונות הזיכרון

כאשר המוח שולף מידע מהזיכרון, המידע הזה מעובד בו-זמנית בשני אזורים מוחיים, שכל אחד מהם מתמחה בהיבט שונה של האירוע שבו נזכרים. אזור אחד נקרא MTL- medial temporal lobe, הוא נמצא בבסיס המוח ומתמחה בפרטים שהרכיבו את האירוע. האזור השני הינו FPN- frontal parietal network, שאחראי על עיבוד התמצית – המהות של האירוע. החוקרים מצאו שמה שנותן את לנו את התחושה האם זיכרון הוא אמיתי או שגוי הוא האזור שדרכו אנו ניגשים לשליפת הזיכרון. נמצא שכאשר אנו בטוחים בזיכרון של אירוע שאכן התרחש, פועל ביתר שאת אזור ה- MTL- שכאמור זוכר את מפרט התרחשויות האירוע – מי האנשים שהיו שם? מה היו הרגשות, הטעמים, הריחות? כך הוא מעניק לנו תחושה מוחשית של האירוע בזכרוננו.

מצד שני, אצל נבדקים שהראו ביטחון רב בזיכרון שגוי אודות אירוע שלא קרה, נמצאה פעילות מוגברת באזור ה-FPN. כלומר, בעת יצירת זכרונות שגויים אנו נוטים יותר לזכור את תמצית האירוע ופחות זוכרים את הפרטים, מה שמקל עלינו להרגיש בטוחים בנכונות הזיכרון.

העובדה שגם מה שהיה וחלף עלול להשתנות בזיכרון או להיות מומצא מחדש מעלה שאלות מהותיות – האם המציאות בה אנו חיים היא אובייקטיבית או סובייקטיבית? האם מי שאנו היום עלול להיות תוצאה של זכרונות שגויים שנדמה לנו שהתרחשו והשפיעו על חיינו?

צילום: photostock / FreeDigitalPhotos.net

error: התוכן באתר מגפון ניוז מוגן
דילוג לתוכן