לא משנה מה יקרה בחודשים הקרובים, העובדה הידועה היא שבדצמבר 2012 אני אהיה עמוק בתוך מערכת יחסים נפלאה ומאוהבת עד מעל הראש. מאת עופרי כרמלי
פחות מדקהזמן קריאה: דקות
לא משנה מה יקרה בחודשים הקרובים, העובדה הידועה היא שבדצמבר 2012 אני אהיה עמוק בתוך מערכת יחסים נפלאה ומאוהבת עד מעל הראש בגבר חכם, משעשע, טוב-לב, אוהב אדם, גבוה, איכפתי ומבין לליבי. איך אני יודעת? כי יונה אמר לי… טוב לא בדיוק ככה, אבל אני אסביר את זה בקרוב. סקס, ייאוש, ויונה יהב – סיפור בהמשכים. פרק ראשון: יונה ונערה
מאת עופרי כרמלי
בגיל 25, אחרי ארבע שנים של זוגיות מלבבת, הטלתי את עצמי בחזרה אל ג'ונגל הרווקות. למעשה, לקח לי קצת זמן להתחיל להתעניין בג'ונגל שבחוץ, אבל בסופו של דבר זה קרה. כל מה שקרה אחר-כך יובא כאן לפניכם, כי אם כבר לבד, אז שיהיה בתפוצה…
כמו כל ילדה טובה חיפה, גם אני עשיתי את המסלול הרגיל, גן, בי"ס, צבא, טכניון, תובנה מאוחרת שלא כולם הולכים לטכניון… וטיול גדול אחרי התואר. בין לבין הספקתי להכיר את אדם, מי שחשבתי שהוא אהבת חיי, האדם שנועדתי להיות איתו, החצי השני שלי, ועוד כהנה וכהנה מילים מאדירות – ולאבד אותו.
אז גררתי את הסמסטר האחרון של התואר בשיניים, הזמנתי כרטיס טיסה לגן עדן רחוק רחוק מפה, וספרתי את הימים.
בועז נזכר שאישה כמוני עלולה לגדל קריירה ולא רק ילדים
בגן עדן הכרתי את בועז, הוא היה כל מה שתמיד חלמתי עליו גבוה, חכם, שנון, עם החיבוק הדובי הכי עוטף בעולם, מבין ורגיש… קצת יותר מדי רגיש. העברנו כמה שבועות של שכרון חושים יחד, וחזרנו לעיר עם הביצים והגנים הבהאיים, היישר אל קרקע המציאות. במציאות, בועז נזכר שאישה כמוני עלולה לגדל קריירה ולא רק ילדים, ועם דמעות בעיניים הודיע לי שאין מה לעשות, חייבים לחתוך כי הוא כבר מוכן לקשר הרציני של חייו, ומבחינתו איתי זה או חתונה או כלום.
אז נפרדנו. אבל כמו כל שני אנשים שיש ביניהם כימיה טובה, שיחות קולחות, וסקס טוב – חזרנו. ונפרדנו. וחזרנו ונפרדנו וחזרנו ונפרדנו… וחזרנו… ותוסיפו עוד כמה וכמה פעמים כאלו עד שהפסקנו לספור בעצמנו, ועד שאף אחד ממכרנו לא התעניין יותר בסטטוס הנוכחי שלנו. זה היה כמו לעקוב אחר מחירי הדלק, מתעדכן בקביעות, נתון לשינויים של הרגע האחרון, ובכל אופן הסוף ידוע מראש. שנה שלמה גררנו את הסיפור הזה, משכללים את התהליך לכדי אומנות. זה היה מרגש יותר והרסני יותר מסוכן מוסד באיראן. אבל כמו לכל מדינת אויב, ולכל תעלול, גם לזה היה גבול. נסעתי עם חברה לשבוע באיטליה וחזרתי עם תובנה אחת – מה שזה לא יהיה שקורה עם בועז, זה חייב להפסק.
אז התקשרתי ליונה, ואמרתי לו "מר יהב, אתה גבר לעניין, בטח יצא לך ללמוד דבר או שניים בחיים, אני חושבת שהתמכרתי לבחור הזה. שנה של חזרות ופרידות וניסיון להגיע לאיזון של מערכת היחסים רבת הפוטנציאל הזו, הולידו את המסקנה שאמנם אנחנו גורמים אחד לשני הרבה רגעי אושר, אבל בהרבה יותר רגעים אנחנו פשוט רוצים לגלגל זה את זו מהצוק בסטלה מאריס היישר אל התהום. שומדבר טוב כבר לא יצמח מהקשר שלנו, אז איך מעלימים אותו אל תהום הנשייה?"
ויונה אכן גבר לעניין, ראש עיר אחראי ואיכפתי, חשב כמה רגעים ואמר "אני מציע שתכתבי מכתב".
מיד נזעקתי, מה פתאום מכתב? כבר הסדרתי את החוב לארנונה. יש לי הנחת סטודנט (למעשה, זו בדיוק הסיבה שאני עושה תואר שני).
"תירגעי ילדתי, באמת אני רואה שהחוב לארנונה שולם, אגב מה עם חשבון המים? בעצם, עזבי גם את המים בצד לרגע… אני מציע שתכתבי מכתב לעצמך. איפה את רוצה להיות בעוד נניח שנה מהיום, ממש בפרטי פרטים, מה את רוצה שיהיה בחיים שלך ומה את לא רוצה שיהיה שם, תכתבי אותו כאילו את כותבת לעצמך של היום מאת עצמך של עוד שנה. ברור? בכל אופן, אני חייב ללכת לישיבה, הקרואסונים כבר פה וגם חמיצנע… תתקשרי לעדכן, וגם תשלמי את חשבון המים כן?!"
אמר וניתק, נו טוב הוא ראש עיר.
_____________________________________________________________________
כוכביות:
* כל השמות בדויים, אם תעקבו יפה תגלו את העיקרון מאחורי בחירת השמות.
** למען הסר ספק אין לי כל קשר אישי ליונה יהב, למעט העובדה שהוא ראש העיר המגניב של הביצה הצפונית בה מתקיים סיפורנו, הוא כאן על תקן "כוכב אורח". כאמור, תפקידו יתבהר בהמשך.
*** תודה לשתי הא' האהובות שלי, על הסבלנות, התובנות, השנינות, הסושי והררי הטישו, על הפוש ועל הפוש-אפ…