מעבר להאשמות כלפי יו"ר ההתאחדות וליצני החצר שלו, שדרדרו את הכדורגל למקום בו הוא נמצא, האלימות הזו, המשתקפת במראת הכדורגל המקומי, היא לא יותר מבבואה של האלימות שפשתה בחברה הישראלית, בצבא, בכביש, במועדוני הבילוי, בבתי הספר. ולשם שינוי, כדורגל ספרדי

מאת יוסי חלילי

תמונת תצוגה:

"אני פשוט קבצן של כדורגל טוב. אני מטייל בעולם, כובעי בידי, וכשאני מגיע לאצטדיון אני מתחנן: 'רק מהלך יפה אחד, בשם אלוהים'. וכשהכדורגל היפה זוקף את ראשו, אני מודה על הנס שהזדמן בפניי, זאת מבלי שאכפת לי באיזו קבוצה מדובר או איזו מדינה הציעה לי אותו…" (אדוארדו גלאנו)

למרות המשתמע משמו, הטור הזה הוא לא (רק) טור על כדורגל. התשוקה ליופי עומדת במרכזה של כל אמנות וכמו בכדורגל גם במוסיקה אנו מחפשים תמיד את הניצוץ, הריגוש, אותו האלמנט שמחבר אותנו באופן מושלם לרגע אחד טהור. את התשוקה הזו ננסה למצוא כאן, בעזרת סקירה של רגעים נבחרים ממגוון הליגות וההתמודדויות של עונת 2011/12, שיתובלו בקטעי מוסיקה חדשים וישנים. המשחק יוצא לדרך.

שריקת הפתיחה

כשהתחלתי לכתוב את הטור הזה הייתי משוכנע שפעם בשבוע תספיק בהחלט כדי לסקר ולסכם את שלל החוויות מליגות הכדורגל בארץ ובאירופה. אך מסתבר שלדברים בישראל קצב משלהם, ולמרות שעל המגרש הכל קורה לאט בדרך כלל, האירועים (המכוערים, לצערנו) שמחוצה לו לא מפסיקים להופיע בקצב מסחרר. וכשחשבנו שיותר נמוך מתגרת האימים בפתח תקווה לפני כשלושה שבועות לא נוכל לרדת, הגיע בשישי האחרון קרב ה-MMA מווינטר, בסיום משחק העונה של הליגה הלאומית בין הפועל רמת גן להפועל בני לוד. הקטטה ההמונית והמכוערת כללה את מרבית השחקנים ואנשי הצוות משתי הקבוצות, לרבות מאמן בני לוד, סלימאן אזברגה, שנראה כאחרון המתפרעים בתיעוד מצלמות הטלוויזיה, והסתיימה בכמה פצועים ובהגשת כתבי אישום משטרתיים כנגד 14 מהמעורבים – כולם, יש להדגיש שוב, שחקני כדורגל ואנשי צוות "מקצוענים". מאז נשפכו אלפי מילים, תיאורים, תיאוריות ודעות לגבי מה שמתרחש פעם אחר פעם בכדורגל שלנו, אך למעשה נדמה שכבר אין דרך לתאר את מה שקורה כאן לאחרונה ושיותר מזה, דיבורים לא ממש יועילו. כי מעבר להאשמות כלפי יו"ר ההתאחדות וליצני החצר שלו, שדרדרו את הכדורגל למקום בו הוא נמצא, האלימות הזו, המשתקפת במראת הכדורגל המקומי, היא לא יותר מבבואה של האלימות שפשתה בחברה הישראלית, בצבא, בכביש, במועדוני הבילוי, בבתי הספר. אותם כותבים ופרשנים מלומדים שידונו באלימות הגואה יעשו זאת לרוב תוך כדי דיון מתלהם ואלים לא פחות בפאנלים הטלוויזיוניים או בתוכניות הרדיו, שבהן מי שצועק חזק יותר הוא זה שקולו יישמע. וכשרוב העם מתרכז בהערצה עיוורת של פליטי ריאליטי ותרבות הרייטינג רומסת כל חלקה טובה, גם ההצעות של אופורטוניסטים כאלה ואחרים דוגמת שרת הספורט, לימור לבנת, ואנשי כדורגל שונים – נשמעות מגוחכות. אם לא נבין שהכל מתחיל בחינוך, המציאות תמשיך להכות בנו ולזעוק – מוות לערכים.

ובעקבות האירוע האחרון והאירועים בכלל, הרוחות כמובן, סוערות. בעלי הפועל רמת גן, ניר ארקין,  הודיע מיידית על סיום תפקידו בתום העונה ועזיבה של כל מה שקשור לתחום הכדורגל בישראל בעקבות הגועל והבושה שחש לדבריו. גם בית הדין הלולייני של ההתאחדות, שקבע הורדת נקודות למכבי פ"ת בעקבות אירועי המושבה ואז התהפך והחליט לדחות את העונש לעונה הבאה, קיים דיון חירום ששוב הפך את ההחלטה והחזיר את הורדת הנקודות, בעיקר כדי להכשיר את השטח לעונש הצפוי למתפרעות האחרונות. מעבר לכך, בהחלטה נדירה ששמורה רק למצבי חירום ומלחמה, בוטל מחזור המשחקים בשתי הליגות הבכירות במטרה לזעזע את המעורבים בענף ולבלום את ההתדרדרות. היו"ר אבי לוזון אף כינס מסיבת עיתונאים מיוחדת, בה למרבה הפלא לא הגיש את התפטרותו, אלא דווקא שיבח את הישגיו השונים במהלך כהונתו וסיפר על הצעדים שינקוט לשם מיגור האלימות. בין השאר התבשרנו על הקמת ועדה (!) בראשות נשיא מכבי חיפה, יעקב שחר, ועל שינוי במבנה של בתי הדין. מעט מדי, ואולי גם מאוחר מדי. ויובהר – אבי לוזון הוא ממש לא היו"ר הכי גרוע שידע הכדורגל הישראלי. וכן, יש גם כמה הישגים במשמרת שלו שלא ניתן להתעלם מהם. מצד שני, היהירות, השפה, ההתנהלות, ובעיקר הריח הרע שנודף משיטת ה"יד רוחצת יד" שם בהתאחדות, הביאו לכך שכלל ציבור אוהדי הכדורגל כאן לא מאמין לו אפילו לרגע. וכשהכדורגל נמצא בפשיטת רגל, במלוא מובן המילה, צריך ראש הממשלה שלו לקום ולומר – אני הולך.

מחצית

ובכל זאת – קצת כדורגל, ולא סתם, אלא מן המשובחים של אירופה. מתחילים, איך לא, בקלאסיקו הספרדי שהכריע את גורל האליפות בליגה הטובה בעולם וקידש באותיות לבנה את האלופה החדשה – ריאל מדריד. לאחר מספר שנים של הגמוניה קטאלונית הגיעו הבלאנקוס לברנבאו, ולמרות התפאורה הנפלאה של אוהדי בארסה עשו בדיוק מה שהם צריכים בכדי לעצור את המכונה של גווארדיולה. ז'וזה מוריניו הוכיח שוב שהוא המאמן הטקטי הגדול בעולם, ובעזרת סגירות ותיאום נהדר בהגנה הצליח לשתק כמעט לחלוטין את אינייסטה, צ'אבי ומסי, שהפסיד במאץ'-אפ התמידי לרונאלדו, כובש שער הניצחון למדריד. המערך המשונה של גווארדיולה והחולשה הכללית של שחקניו לא ממש עזרו לברצלונה, שטענות כלפיה לאחר הפסד שני רצוף (אחרי ההפסד לצ'לסי בליגת האלופות) כבר החלו לצוף. הלו, קצת כבוד לאחת הקבוצות הגדולות בתולדות הכדורגל אי פעם. גם להם מותר להפסיד לפעמים. ועדיין, גם פפ יודע שכל תוצאה מלבד ניצחון בגומלין מול צ'לסי תהפוך את העונה הזו למשהו שלא ירצו לזכור בברצלונה ותגרום לעתיד שלו להיראות קצת אחרת.

ובאנגליה העניינים מגיעים לנקודת רתיחה בדיוק בזמן. אחרי אחד המשחקים המטורפים של השנים האחרונות, אותו סיימו מנצ'סטר יונייטד ואברטון בתוצאה 4:4, כולם מחכים לדרבי בשבוע הבא שייקבע את זהות האלופה. אוהדי היונייטד כבר חשבו שהעניין סגור אחרי בליץ של האדומים שקבע 2:4 אחרי 70 דקות, אבל החברים מאברטון לא הרימו ידיים והשוו את התוצאה עם שני שערים בשלוש דקות לקראת סיום המשחק. הסיטי מצידה עמדה בלחץ כשניצחה בחוץ את וולבס, וכרגע, שלושה מחזורים לסיום, עומד הפער בין המובילות על שלוש נקודות בלבד, כשלתכולים של מאנצ'יני הפרש שערים טוב יותר. ניצחון בדרבי בשבוע הבא, וכולם ישירו שיר הלל לצד התכול של העיר.

זמן פציעות

למכירה, בהזדמנות, מאיש עסקים ממולח, קבוצה פלוס סמל פלוס אוהדים (קצת מופרעים), מתחם אימונים, מעט כבוד ועתיד לא ברור במחיר מופקע. להתקשר לאלי. לא בשבת.

• הטור השבועי "הכדור הוא הכל" מתפרסם במקור באתר קול הקמפוס