אני צופֵר, משמע אני ישראלי

אני אף פעם לא מצפצף. אלא אם כן מדובר במקרים קיצוניים של פיקוח נפש. או שאני ממש ממהר. או שסתם בא לי לבדוק אם הצופר עובד. מאת זאב פלדינגר

אני צופֵר, משמע אני ישראלי

אני אף פעם לא מצפצף. אלא אם כן מדובר במקרים קיצוניים של פיקוח נפש. או שאני ממש ממהר. או שסתם בא לי לבדוק אם הצופר עובד. מאת זאב פלדינגר

יום עצמאות שמחאני אף פעם לא מצפצף. אלא אם כן מדובר במקרים קיצוניים של פיקוח נפש. או שאני ממש ממהר. או שסתם בא לי לבדוק אם הצופר עובד

מאת זאב פלדינגר

לכבוד 64 שנות עצמאותנו אפשר כבר לשאול: מיהו ישראלי? ואפשר כמובן לענות: מי שהוא אזרח מדינת ישראל. אך תשובה זאת לא ממש עונה לשאלה, מהיותה מתחכמת, על כן אציין את אחד הדברים שהפכו לחלק מההווי והמנטליות וסימני הזיהוי של הישראלי, שבגללו אני נמצא כרגע במקום שבו אני נמצא ושאותו היטיב לתאר שופט במשפט שדן במקרה שיתואר בפסקה הבאה.

אישה מבוגרת, בת 96 (פי 1.5 מגילה של מדינתנו הצעירה!), חצתה את הכביש לאיטה, נעזרת בהליכון, והנהג שעצר לפני מעבר החצייה צפר חזק כל כך, שהיא הפכה מכבידת שמיעה לחרשת, למרות שלא השתמשה באותו רגע במכשיר השמיעה שלה. היא ניסתה לתבוע את אותו נהג, אבל השופט אמר שזכותו של הנהג לצפור כאוות נפשו, בגלל שהוא מיהר. בנוסף לכך הטיל השופט על הזקנה לשלם 1,234.56 שקל פיצויים לנהג, בגין עוגמת נפש, משום שבגללה הוא הפסיד את הפרסומות שבאו לפני ההתחלה של סרט הקולנוע שנסע לראות. השופט חיזק את טענתו בכך שהשימוש בצופר המכונית הוא אחד הדברים המייחדים את כבישי ארצנו והפך כבר לחלק מהחזון הציוני. אני צופֵר – משמע אני ישראלי.

למה מה קרה?
למה מה קרה? (צילמה: שרית פרקול)

אמנם נכון הדבר שלא רק ידם של נהגי ארצנו קלה על הצופר. כותב שורות אלו, למשל, שהה לפני מספר חודשים במדינת פלורידה שבארצות הברית למשך שלושה שבועות, ואכן שמעתי גם שמעתי שם צופרי מכוניות, פעמיים, אבל פעם אחת היתה מין צפירה חביבה כזאת שנעשתה בטעות, ובפעם השנייה, שבה הנהג צפר בצורה ממש ארוכה ועצבנית, אז אחרי שכל הנהגים מסביב הביטו בו בפליאה, הוא צעק להם במבטא ישראלי: "איי אם אין אה הרי! וויי ווט הפנד?" (אני ממהר! למה מה קרה?), והוסיף עוד כמה קללות בערבית וביידיש…

שלא תבינו אותי לא נכון. אני חושב שהצפירות האלו הן תופעה שלילית ביותר ואני מתנגד לה בכל תוקף, ונמנה עם הבודדים בארץ שידם אינה קלה על הצופר. אני אף פעם לא מצפצף. אלא אם כן מדובר במקרים קיצוניים של פיקוח נפש. או שאני ממש ממהר. ולפעמים גם כשאני קצת ממהר. או מתי שסתם בא לי לבדוק אם הצופר עובד.

למשל אתמול בבוקר. ממש לא רציתי לצפור, אבל לפניי עמד רכב ברמזור אדום, ורציתי לוודא שהוא לא יחלום כשהצבע יתחלף, אז צפרתי פעם אחת באי רצון. אחר כך עוד פעם, למקרה שהוא לא שמע את הצפירה הראשונה, ועוד מספר פעמים ליתר ביטחון. אחר כך הרמזור התחלף לצהוב, אז מובן שצפרתי צפירה ארוכה שיתחיל כבר לנסוע, ואחרי שהרמזור התחלף סוף סוף לירוק, והרכב התחיל לנסוע, אז צפצפתי עוד מספר פעמים לאות תודה.

אבל באופן כללי, כאמור, אני ממש נגד. החלטתי שנמאס לי, ואני אתחיל לטפל בבעיה בהזדמנות הראשונה, וזאת היתה הבוקר, כשהאטתי את רכבי, על מנת לחנות באחד הרחובות במרכז תל אביב. הרכב מאחוריי החל לצפור בחוסר סבלנות, ובצדק מבחינתו, משום שבגללי הוא היה חייב להאט עד כדי כך שנאלץ לנסוע במהירות שהיא רק מעט מעל המהירות המותרת. שמחתי על ההזדמנות שנקרתה לי לחנך מישהו, עצרתי את רכבי על המקום, יצאתי ממנו וכיוונתי פעמיי אל הרכב המצפצף, בכוונה להסביר לו שזו לא הדרך, שזה לא יעזור, ושזה סתם רעש מעצבן ומציק לכל מי שבסביבה.

כשהנהג של הרכב שמאחורי ראה אותי, הוא גם יצא מרכבו וחיכה לי. "למה אתה מצפצף?" – פניתי אליו. הוא לא ענה לי, רק הכניס את ידו לכיסו. המשכתי עם ההסבר -"זה לא יע…"- משום מה הרגשתי לפתע מחנק בגרוני. אולי בגלל שהבחנתי שאותו אדם שלף עצם חד. ההמשך קצת מעורפל אצלי.

יש לי עוד מה להגיד בנושא, אך כואבים לי כרגע החתכים ביד ובזרוע מההקלדה, אז אאלץ לסיים בקרוב. גם ככה עכשיו כבר ערב, ועוד מעט אמורה להגיע אחות בית החולים להחליף לי את התחבושות בכל הגוף.
מוקדם יותר שמעתי רופא אחד אומר לרופא אחר שברגע שפצעיי יחלימו ואשתחרר מכאן, יעבירו אותי לבית משוגעים. "נו, בטח!" – ענה לו הרופא השני – "שמעת מה הוא עשה? הוא ניסה לדבר עם מישהו בגלל שההוא צפר ברחוב…"

5 Comments

  1. עדית
    27 באפריל 2012 @ 9:41

    צפירת עידוד……….. ארוכה. עולה ויורדת. ומרגיעה. צחקתי…

  2. חמודיתה
    26 באפריל 2012 @ 13:28

    גדול !!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!1

    חחחח

    🙂

  3. ג'נין וולף
    26 באפריל 2012 @ 11:45

    כנראה לא היית במצרים. שם לא עוברים טסט או עולים על הכביש אם הצופר לא עובד.
    לא צריך בלמים, המכונית לפניך כבר תעצור אותך.

  4. ענת
    26 באפריל 2012 @ 10:32

    גדול, אהבתי!

  5. דן
    25 באפריל 2012 @ 18:40

    אני תמיד צופר כי כאן על הכביש זה תמיד פיקוח נפש

יום עצמאות שמחאני אף פעם לא מצפצף. אלא אם כן מדובר במקרים קיצוניים של פיקוח נפש. או שאני ממש ממהר. או שסתם בא לי לבדוק אם הצופר עובד

מאת זאב פלדינגר

לכבוד 64 שנות עצמאותנו אפשר כבר לשאול: מיהו ישראלי? ואפשר כמובן לענות: מי שהוא אזרח מדינת ישראל. אך תשובה זאת לא ממש עונה לשאלה, מהיותה מתחכמת, על כן אציין את אחד הדברים שהפכו לחלק מההווי והמנטליות וסימני הזיהוי של הישראלי, שבגללו אני נמצא כרגע במקום שבו אני נמצא ושאותו היטיב לתאר שופט במשפט שדן במקרה שיתואר בפסקה הבאה.

אישה מבוגרת, בת 96 (פי 1.5 מגילה של מדינתנו הצעירה!), חצתה את הכביש לאיטה, נעזרת בהליכון, והנהג שעצר לפני מעבר החצייה צפר חזק כל כך, שהיא הפכה מכבידת שמיעה לחרשת, למרות שלא השתמשה באותו רגע במכשיר השמיעה שלה. היא ניסתה לתבוע את אותו נהג, אבל השופט אמר שזכותו של הנהג לצפור כאוות נפשו, בגלל שהוא מיהר. בנוסף לכך הטיל השופט על הזקנה לשלם 1,234.56 שקל פיצויים לנהג, בגין עוגמת נפש, משום שבגללה הוא הפסיד את הפרסומות שבאו לפני ההתחלה של סרט הקולנוע שנסע לראות. השופט חיזק את טענתו בכך שהשימוש בצופר המכונית הוא אחד הדברים המייחדים את כבישי ארצנו והפך כבר לחלק מהחזון הציוני. אני צופֵר – משמע אני ישראלי.

למה מה קרה?
למה מה קרה? (צילמה: שרית פרקול)

אמנם נכון הדבר שלא רק ידם של נהגי ארצנו קלה על הצופר. כותב שורות אלו, למשל, שהה לפני מספר חודשים במדינת פלורידה שבארצות הברית למשך שלושה שבועות, ואכן שמעתי גם שמעתי שם צופרי מכוניות, פעמיים, אבל פעם אחת היתה מין צפירה חביבה כזאת שנעשתה בטעות, ובפעם השנייה, שבה הנהג צפר בצורה ממש ארוכה ועצבנית, אז אחרי שכל הנהגים מסביב הביטו בו בפליאה, הוא צעק להם במבטא ישראלי: "איי אם אין אה הרי! וויי ווט הפנד?" (אני ממהר! למה מה קרה?), והוסיף עוד כמה קללות בערבית וביידיש…

שלא תבינו אותי לא נכון. אני חושב שהצפירות האלו הן תופעה שלילית ביותר ואני מתנגד לה בכל תוקף, ונמנה עם הבודדים בארץ שידם אינה קלה על הצופר. אני אף פעם לא מצפצף. אלא אם כן מדובר במקרים קיצוניים של פיקוח נפש. או שאני ממש ממהר. ולפעמים גם כשאני קצת ממהר. או מתי שסתם בא לי לבדוק אם הצופר עובד.

למשל אתמול בבוקר. ממש לא רציתי לצפור, אבל לפניי עמד רכב ברמזור אדום, ורציתי לוודא שהוא לא יחלום כשהצבע יתחלף, אז צפרתי פעם אחת באי רצון. אחר כך עוד פעם, למקרה שהוא לא שמע את הצפירה הראשונה, ועוד מספר פעמים ליתר ביטחון. אחר כך הרמזור התחלף לצהוב, אז מובן שצפרתי צפירה ארוכה שיתחיל כבר לנסוע, ואחרי שהרמזור התחלף סוף סוף לירוק, והרכב התחיל לנסוע, אז צפצפתי עוד מספר פעמים לאות תודה.

אבל באופן כללי, כאמור, אני ממש נגד. החלטתי שנמאס לי, ואני אתחיל לטפל בבעיה בהזדמנות הראשונה, וזאת היתה הבוקר, כשהאטתי את רכבי, על מנת לחנות באחד הרחובות במרכז תל אביב. הרכב מאחוריי החל לצפור בחוסר סבלנות, ובצדק מבחינתו, משום שבגללי הוא היה חייב להאט עד כדי כך שנאלץ לנסוע במהירות שהיא רק מעט מעל המהירות המותרת. שמחתי על ההזדמנות שנקרתה לי לחנך מישהו, עצרתי את רכבי על המקום, יצאתי ממנו וכיוונתי פעמיי אל הרכב המצפצף, בכוונה להסביר לו שזו לא הדרך, שזה לא יעזור, ושזה סתם רעש מעצבן ומציק לכל מי שבסביבה.

כשהנהג של הרכב שמאחורי ראה אותי, הוא גם יצא מרכבו וחיכה לי. "למה אתה מצפצף?" – פניתי אליו. הוא לא ענה לי, רק הכניס את ידו לכיסו. המשכתי עם ההסבר -"זה לא יע…"- משום מה הרגשתי לפתע מחנק בגרוני. אולי בגלל שהבחנתי שאותו אדם שלף עצם חד. ההמשך קצת מעורפל אצלי.

יש לי עוד מה להגיד בנושא, אך כואבים לי כרגע החתכים ביד ובזרוע מההקלדה, אז אאלץ לסיים בקרוב. גם ככה עכשיו כבר ערב, ועוד מעט אמורה להגיע אחות בית החולים להחליף לי את התחבושות בכל הגוף.
מוקדם יותר שמעתי רופא אחד אומר לרופא אחר שברגע שפצעיי יחלימו ואשתחרר מכאן, יעבירו אותי לבית משוגעים. "נו, בטח!" – ענה לו הרופא השני – "שמעת מה הוא עשה? הוא ניסה לדבר עם מישהו בגלל שההוא צפר ברחוב…"

5 Comments

  1. עדית
    27 באפריל 2012 @ 9:41

    צפירת עידוד……….. ארוכה. עולה ויורדת. ומרגיעה. צחקתי…

  2. חמודיתה
    26 באפריל 2012 @ 13:28

    גדול !!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!1

    חחחח

    🙂

  3. ג'נין וולף
    26 באפריל 2012 @ 11:45

    כנראה לא היית במצרים. שם לא עוברים טסט או עולים על הכביש אם הצופר לא עובד.
    לא צריך בלמים, המכונית לפניך כבר תעצור אותך.

  4. ענת
    26 באפריל 2012 @ 10:32

    גדול, אהבתי!

  5. דן
    25 באפריל 2012 @ 18:40

    אני תמיד צופר כי כאן על הכביש זה תמיד פיקוח נפש

כתבות אחרונות באתר

error: התוכן באתר מגפון ניוז מוגן
דילוג לתוכן