כשתכננתי כתבה לקראת יום העצמאות ה-64 של המדינה, דמיינתי את התוצר הסופי כיצירתי, נועז וחדשני. אז דמיינתי. במהלך סיור בחנויות גברה עלי הספונטניות ובהחלטה של רגע בחרתי להציג הלבשה תחתונה נשית כחול לבן. לשמחתי, נמצאו עוד שתי שותפות נוספות לפרויקט בהתראה קצרה. לא המצאנו את הגלגל: יש להניח שכבר חשבו קודם על שילוב של הלבשה תחתונה כחול לבן עם חגיגות יום העצמאות. אם מקדישים לעניין כמה דקות של מחשבה, זה אפילו די מתבקש. לתפארת מדינת ישראל.

כיסויים לחזה מלווים אותנו, הנשים, מאז ימי פומפיי העליזים של המאה הראשונה לספירה. הם עברו גלגולים שונים ומשונים במהלך השנים. בתקופות מסוימות שיוו לחזה מראה גדול יותר, בולט יותר, זקוף יותר. בתקופות אחרות – הצניעו והסתירו אותו.

במאות השש-עשרה עד התשע-עשרה שלטו המחוכים ביד רמה ובזרוע נטויה. 'ביד רמה' הרי זה ברור: המחוכים נועדו להצר את גוף האשה ולפסלו בגזרת שעון חול, לתמוך את החזה, לדחוק אותו למעלה ולהבליטו. 'בזרוע נטויה' – משום שנדרש כוח רב על מנת לחנוט את האשה בתוך המחוך. זכורה לי במיוחד סצנה מתוך הסרט "חלף עם הרוח" בה מפצירה סקרלט או'הרה בפריסי המשרתת למשוך בעוצמה, ככל יכולתה, את הסרטים הקושרים את המחוך, עד לנקודה בה מתקשה סקרלט לנוע ולנשום. העיקר שהצליחה לחזור להיקף המותניים הצר שהיה לה בנערותה.

גזרת חזיה מודרנית, פחות או יותר כפי שאנו מכירות אותה היום, נרשמה כפטנט בשנת 1914 על-ידי נערה אמריקאית בת 19 בשם מרי פלפס-ג'ייקובס. פלפס-ג'ייקובס קשרה שתי מטפחות זו לזו והוסיפה להן סרטים לצורך קשירה מאחור. היא עיטרה את המטפחות בעזרת שאריות הסרטים והחזיה המודרנית הראשונה נוצרה. כישורי המכירה של פלפס-ג'ייקובס לא היו מוצלחים, בלשון המעטה.

משהתברר לפלפס-ג'ייקובס כי הפטנט שיצרה ופיתחה אינו מעשיר אותה כפי שקיוותה, שמחה למכור את הזכויות עליו לאחים וורנר (Warner Brothers Corset Company) תמורת 1,500 דולרים בלבד. בשנת 1935 הציגה החברה חזיות מותאמות לפי מידת היקף החזה, היקף השדיים וקאפ (A,B,C,D) והשאר היסטוריה.

לצערנו, בר רפאלי, הפרזנטורית של המותג פסיונטה (Passionata), לא היתה זמינה לדגמן עבור מדור האופנה של מגפון. בטח שלא בהתראה קצרה כל כך. לפיכך תיאלצו להסתפק באירינה.

//

תודה מיוחדת ליולה זובריצקי שצילמה ולאירינה שדיגמנה כחול לבן.

//