איך אפשר ללמד את הילדים האלה בצורה אפקטיבית ולאפשר להם לממש את יכולותיהם, איך עושים זאת בפועל בישראל וכמה זה עולה? מאת נוי כרמל
פחות מדקהזמן קריאה: דקות
ילדים עם הפרעת קשב מתקשים לשמור על קשב ממושך בשיטה של למידה חדגונית. איך אפשר ללמד את הילדים האלה בצורה אפקטיבית ולאפשר להם לממש את יכולותיהם, איך עושים זאת בפועל בישראל וכמה זה עולה? כתבה חמישית ואחרונה בסדרה על ריטלין ומערכת החינוך
מאת נוי כרמל
“אני לא מאמינה שיש היום יותר ילדים עם הפרעות מפעם. היום פשוט אין לזה מקום בתוך הכיתה. היום מובילים אותם לשבת בתוך התיכונים האלה, של לשבת שמונה שעות, זה לא מתאים לכולם. המצב הזה של חוסר הצלחה לאורך זמן יוצר הרבה תסכולים… כשאני הייתי ילדה לא כיוונו רק לתעודת בגרות. היה בית ספר מקצועי, ומי שלא הסתדר עם הבגרות יכל ללמוד שם מקצוע. היום אין את זה. הילדים כל היום יושבים על התחת. מי יכול לעשות את זה? אני לא הייתי מסוגלת”.
את הדברים אומרת ליאת ארד. כאשר בנה היה תלמיד יסודי, הוא נטל ריטלין. בכתבה החמישית והאחרונה בסדרה “ריטלין ומערכת החינוך – רומן בהמשכים” ניגע בנושא של דרכי לימוד ולמידה. רופאים, הורים ואנשי חינוך שרואיינו לצורך סדרת הכתבות, כולם הסכימו שמתן ריטלין אינו טיפול שעומד בפני עצמו, ושילד עם בעיות קשב וריכוז צריך שילמדו אותו איך ללמוד. אך האם הפתרון הוא פשוט מתן שיעורי עזר, או שאולי יש פה בעיה עם שיטת הלימוד עצמה?
“ילדים עם הפרעת קשב בהחלט צריכים להתמודד עם הבעיה הזו שמערכת החינוך עובדת על ערוץ די חדגוני של איך שמעבירים את הלמידה. זה מקשה עליהם לשמור על קשב ממושך, כי הם צריכים כל הזמן לשמור על איזשהו גירוי מנטלי כדי לשמור על קשב” – אומרת שירי חזן, שעוסקת באימון הורים לילדים בעלי בעיות קשב וריכוז.
כל החומרים מוקלטים, כדי שהמתקשים בקריאה יוכלו להקשיב
כדי לבחון את נושא זה, ולבדוק שיטות הוראה נוספות, דיברנו עם מיכל סגל, מנהלת עמותת מרום, עמותה לקידום וחיזוק לקויי למידה, שמפעילה פרויקטים מבי"ס יסודי ועד בוגרים. במרכזה של העמותה בית ספר תיכון שמיועד ללקויי למידה ולומדים בו 60 תלמידים. “הבסיס של ההתייחסות שלנו הוא קודם שילד עם הפרעות קשב וקשיי למידה הוא ילד כמו כל ילד אחר, ומבחינתנו, מבחינה לימודית הוא זקוק לדרכי הוראה, להתאמות בלמידה, על מנת שהוא באמת יוכל לממש את היכולות שלו. אבל החומר הנלמד הוא אותו חומר והמטרה היא אותה מטרה, שזה בחינת הבגרות. אנחנו כן מאמינים שהילדים האלה יכולים לעשות מה שעושה כל תלמיד אחר", אומרת מיכל סגל.
לדבריה, "אלה ילדים שמגיעים אלינו מהכיתות הרגילות, לפחות 90 אחוז מהם. והם די שרדו את החטיבה. אז קודם כל הם יושבים בכיתה קטנה שבה באמת יש התייחסות אליהם. זה בא לידי ביטוי בזה, שמורה יושב מול כיתה של עשרה ועדיין עובד בכמה רמות. כדי שהוא יוכל להתאים באמת לצרכים של הילד. זה בא לידי ביטוי בזה שאנחנו כותבים את חומרי הלמידה, לפחות במקצועות רבי המלל. כל החומרים מוקלטים, כדי שאלה שמתקשים בקריאה יוכלו להקשיב. הלמידה אצלנו בבית הספר היא עם לוחות חכמים, כדי שנוכל להשתמש בכמה שיותר אמצעים ויזואליים בהעברת החומר".
סגל אומרת שבעמותה הם מאוד מאמינים בתקשורת בין המערכת לילד. "מאחר שמהתקשורת הזו אנחנו למדים הרבה דברים. אנחנו למדים מהם מה עובד ומה לא עובד, מה מתאים לילד ומה לא מתאים לילד, איפה מפריע לו. אני לא אומרת לך שהכל דבש אצלנו. בעיות המוטיבציה קיימות, אבל זה משהו שהוא ברור לנו. פטפטת יש. אבל אנחנו לא מתמודדים, למשל, עם בעיות של אלימות. יש למידה, יש עשייה, יש תוצאות. כמובן, יש את כל ההתאמות בהיבחנות. כל תלמיד נבחן לפי המלצות האבחון שלו”.
-יש תלמידים שמשתמשים בריטלין בבית הספר?
"כן. יש כאלו שמגיעים אלינו אחרי שכבר בחטיבה הם עם הריטלין, וזה עשה להם טוב והם רואים את ההבדל, והם ממשיכים. די ברור להם שאין להם סיבה להפסיק כביכול, מנקודת מבטם, כי זה באמת עשה להם שינוי לטובה. יש כאלה שמגיעים אחרי נסיונות שלא צלחו. הילדים שמגיעים אלינו ללא ריטלין, בין אם זה היה והופסק, או לא היה בכלל, ובעצם מגיעים לריטלין. קודם כל אנחנו לא מחייבים ריטלין, אנחנו גם לא ממליצים על ריטלין אף פעם. הדבר היחיד שאנחנו עושים זה, עם כל ההתאמות של הילד, ואם כל זה שאנחנו רואים שקשה לו, שהוא מוסח מאד, ואנחנו מוציאים אותו ללמידה פרטנית, וכל השמיניות באוויר שאנחנו מנסים לעשות, לילד מאד מאד קשה לנסות להתרכז – רק אז נפנה להורים ונבקש שיבררו את האופציה הזו. הורה שיתנגד לנו ויגיד שהוא לא מעוניין, זו זכותו. יש ילדים שמתנגדים, אז אנחנו מסבירים להם. הילדים האלה שאני מספרת לך עליהם זה ילדים שהם אומללים. זה משהו שגם להם בסופו של דבר מאד מפריע, כי חברתית זה מקשה עליהם, לימודית זה מקשה עליהם, הם מתחילים מפסיקים, הם אינטנסיביים, הם לא עומדים ביעדים שהם מציבים לעצמם. זה לא משהו שאנחנו מחייבים".
"כמובן, כמו כל תרופה אחרת. יש ילדים שזה עושה להם נפלא, הופך אותם לרגועים כתוצאה מזה למשיגים. פתאום הם רואים תוצאות, הם רואים שהם יכולים"
לדבריה, אין להם הנחייה גורפת לגבי ריטלין, כן ריטלין, לא ריטלין. "אנחנו באים בגישה שזה נקודתי וצריך לבדוק את המוכנות הרגשית נפשית של הילד. ואת ההתאמה של זה, כמובן, כמו כל תרופה אחרת. יש ילדים שזה עושה להם נפלא, הופך אותם לרגועים כתוצאה מזה למשיגים. פתאום הם רואים תוצאות, הם רואים שהם יכולים. כל מה שדיברו עליהם כל השנים, על הפוטנציאל שלהם, פתאום מתגלה להם, ואז הם גם מתחילים להאמין בעצמם קצת יותר. יש ילדים שיש לזה תוצאות נפלאות, ויש כאלה שלא, ואז הם גם באמת לא לוקחים ריטלין".
-את יודעת להגיד כמה תלמידים בבית הספר שלכם משתמשים בריטלין?
“אני חושבת שגג 30% מתלמידי בית הספר”.
-זה בית ספר פרטי?
“זה בית ספר שבבעלות העמותה. הוא פרטי בזה שכן יש שכר לימוד. הוא לא פרטי של מישהו. זו עמותה, מלכ”ר, ללא מטרות רווח, אבל לצערי שוב מערכת החינוך מצד אחד מכירה בנו ומפקחת עלינו, אנחנו מה שנקרה – מוכר שאינו רשמי, אבל היא מתגמלת אותנו פחות”.
-אז כמה עולה לתלמיד ללמוד בבית הספר?
"זה נורא תלוי בסטטוס התלמיד, אם הוא מגיע מוועדת השמה או לא. זה יכול לנוע בין 900 שקל בחודש ל-2,500 שקל בחודש. תלוי אם אתה מגיע דרך הרשות, או שאתה מרים ידיים מכולם ומגיע כאדם בודד, שאין לו שום תמיכה, ואז כביכול הכל על גבך. אבל אני שמחה לומר שלפחות שליש מהתלמידם הם על מלגות לימודים. העמותה מגייסת כספים בשביל זה. יש לנו תורמים שתורמים מלגות לימודים. באמת כדי לאפשר לא רק לחתך סוציו-אקונומי בינוני ומעלה”.
כפי שהצגנו בכתבות הקודמות, היום הורה לילד עם בעיות קשב וריכוז נאלץ להוציא כספים רבים כדי לדאוג שבנו יזכה לתנאי למידה טובים. האופציה השנייה, כמובן, היא לא להוציא כסף ולהסתפק במה שיש, שזה לעתים קרובות מעט מאד.
לקראת סוף הראיון נשאלת סגל על ההישגים בבית הספר, באופן מפתיע, ואולי בעצם לא כל כך מפתיע, היא מספרת שבית הספר, למרות שכל תלמידיו הם בעלי לקויות למידה, נמצא על הממוצע הארצי של נתוני הזכאים לתעודת בגרות מלאה, ולעתים קרובות אף עובר אותו.
"המערכת הרגילה בנויה על תוצאות ולא על תהליך, ואלה ילדים של תהליך"
סגל מדגישה לאורך כל הראיון את הצורך בתהליך. “אני חושבת שהרבה מהדברים נופלים על זה שהמערכת הרגילה מאד בנויה על תוצאות ולא על תהליך, ואלה ילדים של תהליך. חד משמעית. עם תהליך נכון יהיו תוצאות. לא יהיה תהליך לא יהיו תוצאות", אומרת סגל. "רואים את זה גם במערכת הרגילה. אם היום לא שמים דגש על שגיאות כתיב, ולא שמים דגש על איך דף נראה ומה כותבים בו, זה תהליך, אז גם ההישגים יורדים. על אחת כמה וכמה כשמדברים על ילדים עם קשיים”.
* * *
יכול מאד להיות שבאמירה הזו של סגל, שצריך לעבור מחשיבה של תוצאות לחשיבה של תהליך, אמירה שמגלמת בתוכה תפישה שונה של הילד ושל החינוך, ישנו יסוד שאפשר לחדש בעזרתו את מערכת החינוך כולה. אולי בעזרת תפישה זו אפשר להתעלות על ההגדרה החוזרת של מערכת החינוך כ”מפעל לציונים” ולהופכה באופן קצת יותר ממשי למערכת חינוך, כזו שתשלב בתוכה באמת מגוון של תלמידים, “נורמטיביים” יותר ופחות, ותצמיח בני אדם.