Skip to content

משרד הרווחה: כ-375 אלף ילדים בסיכון נשחקים בין דוח לדוח

כשיש בממשלות ישראל לדורותיהן בעיה, מייד ממנים ועדה. הוועדה היא מעין פלסטר לפצע מסובך. כך קרה גם ב-2004, כאשר מונתה ועדת שמיר. זו בדקה את מצבם של הילדים בסיכון במשך שנתיים. בינתיים חלקם סיימו תיכון. רק בנובמבר 2007 פורסמה תכנית על ידי משרד הרווחה למניעת מצבי סיכון של ילדים ונוער. ילדי ישראל כבר סיימו צבא. […]
פחות מדקהזמן קריאה: דקות

כשיש בממשלות ישראל לדורותיהן בעיה, מייד ממנים ועדה, מעין פלסטר לפצע מסובך. כך קרה ב-2004, כאשר מונתה ועדת שמיר. זו בדקה את מצבם של ילדים בסיכון במשך שנתיים. בינתיים חלקם סיימו תיכון. רק בנובמבר 2007 פורסמה תכנית על ידי משרד הרווחה למניעת מצבי סיכון של ילדים ונוער. ילדי ישראל כבר סיימו צבא. כך זה נמשך עד עד היום

מאת מלכה שחם דוראון

כשלוש מאות ושבעים אלף ילדי ובני נוער נמצאים בארץ במצב סיכון. כלומר, יש בארץ ילדים רבים שסובלים. חלקם לא מצליחים בלימודים, לאחרים יש בעיות בחברה וגם בעיות רגשיות. כך עולה מדו"ח מבקר המדינה האחרון על משרד הרווחה. חלק נכבד מהילדים הללו הזקוקים לעזרה מיידית ולא מקבלים מענה. הם צומחים למול עינינו ועוברים הלאה לעולם המבוגרים.

בדו"ח הזה לא מצוין במפורש באילו רשויות מקומיות מדובר, אך נכתב כי בחודש מאי 2011, בעת כתיבתו, טופלו רק שליש מהילדים במדינת ישראל.

כשקוראים את הדו"ח היטב, מבינים כי הוא מיועד לפקידים, לא לאזרחים. השפה המשפטית גבוהה. העברית מצוחצחת, אך המצב בשטח  ירוד ביותר. המספרים קשים. משרד הרווחה לא נותן תשובות לילדים שנמצאים בגיל הכי משמעותי בחייהם. לו היו מקבלים את מה שמגיע להם, אולי החברה הישראלית הייתה נראית אחרת.

קובץ:ChildrenatriskLogo.pngכשיש בממשלות ישראל לדורותיהן בעיה, מייד ממנים ועדה. הוועדה היא מעין פלסטר לפצע מסובך. שלא ידמם לנו הרבה. מכנים את הפלסטר: "ועדת היגוי". יש לה הגה ביד אבל היא נוסעת לאט. כך קרה גם בשנת 2004. ועדת שמיר בדקה את מצבם של הילדים בסיכון במשך שנתיים. בינתיים חלקם סיימו תיכון. רק בנובמבר 2007 פורסמה תכנית על ידי משרד הרווחה למניעת מצבי סיכון של ילדים ונוער. ילדי ישראל כבר סיימו צבא.

בעקבות המסקנות, הממשלה אישרה תקציב ביצוע של שבעים וחמישה מיליון שקלים. בשנת 2011 בדק משרד מבקר המדינה מה קורה ברשויות המקומיות. איך נערכו ואיך ישמו את התכנית. מה עשו בפועל עם הכסף? התברר כי יישום התכנית הממשלתית התחיל ברשויות המקומיות רק בשנת 2010, הרבה יותר משלוש שנים מאז צצה הבעיה. הילדים שלנו הספיקו כבר להתחתן ואולי גם להתגרש.

דו"ח המבקר מסביר מדוע. אולי כי "ועדת ההיגוי הארצית לא הגדירה יעדים כמותיים למדידת תוצאות התכנית." או כי המשרדים לא היו ערוכים. או כי "עלויות ההפעלה בפועל לא היו עדכניות" או כי מאגר של 230 תכניות עדיין לא הושלם. או כי לא התקבלה תמונה מלאה ברשויות המקומיות על  מאה חמישים ושישה אלף ילדים ובני נוער בסיכון. ועוד המון סיבות. וכל הסיבות הללו באות כדי להסביר לפקידים הבכירים למה הם תקועים עם התכנית ולמה הילדים בסיכון ממשיכים להיות בסיכון.

בינתיים הפקידים מגיעים יום יום לעבודה, אך ממשיכים לגדול סביבנו ילדים שכואב להם. ילדים שלא מקבלים מה שילד צריך לקבל כדי לצמוח ולהתפתח. במשרדי הממשלה מקבלים מדי שנה דו"ח מבקר עב כרס. השאלה היא מי קורא את הדו"ח?  הלו, מי שומע שם למעלה? מי מקשיב?

המועצה לשלום הילד
המועצהלשלום הילד

וזה ממש לא משנה לילדים בסיכון אם אין תשתיות פיזיות ואין גיוס כוח אדם מקצועי והמכרז פורסם רק ב-2011 וטופסי הדיווח אינם מקודדים. כי יש פער עצום בין התכנון לביצוע. כי מישהו שם לא מזיז שום דבר. אולי כי יש פקק תקוע או סתימת עורקים, במעבר בין משרדי הממשלה לרשויות. ואולי זה משהו הרבה יותר גרוע כמו תקיעות מחשבתית.

מדינת ישראל הקציבה כעת לילדים הללו מאה חמישים וחמישה מיליון שקלים. בשבילי זה נראה ממש המון כסף ואפשר לשפר עם הכסף הזה עולמות של הרבה ילדים. השאלה הגדולה כאן היא מי במשרד הרווחה יעשה מעשה. יבצע את השינוי. כי אם לא, יהיה לנו ממש אותו פרק בדו"ח המבקר הבא.

error: התוכן באתר מגפון ניוז מוגן
דילוג לתוכן