נניח שאמש, ממש במקרה, הזדמנת למתחם ביאליק קצת לפני השקיעה. עוד מרחוק הבחנת באיזו התרחשות, נשים צועקות, נסערות, מניפות שלטים. התקרבת לראות על מה המהומה, מה, לא תתקרב?
פחות מדקהזמן קריאה: דקות
"יש פה ערב לכבוד המשורר האנס יצחק לאור" מזהה אחת המפגינות את מבטך הסקרן. מישהי דוחפת לך פלייר ליד. הכל משכנע מאוד ובעיקר הלהט בעיניים של הנשים הללו, האש העולה מגרונן בשעה שהן זועקות את כאבן. בין הנשים אתה מזהה את אשכר אלדן כהן המתלוננת הראשונה נגד לאור שלטענתה אנס אותה לפני למעלה מעשרים שנה. מתפתחת ביניכם שיחה ואתה כבר בצד שלה, שלהן, לגמרי.
- ירון לונדון. בערב של יצחק לאור. צילום: ציפי מנשה
אין עשן בלי אש אתה מזכיר לעצמך, ובכלל, תאוריות קונספירציה תמיד שעשעו אותך. אתה תוהה בינך לבין עצמך האם יכול להיות שבפנים יהיה מעניין באותה המידה ומחליט לקנות כרטיס. אתה לא ממש מכיר את פועלו של לאור אבל אתה יודע שהוא משורר נחשב, סופר מוערך, איש שמאל, וכן, יש גם את הפרשייה ההיא. כמה משעמם כבר יכול ערב כזה להיות?!
רשימת המוזמנים מכובדת מאין כמותה.משוררות צעירות ומבטיחות (חגית סבג, הילה להב, סיגל בן יאיר) לצד ותיקות ומוכרות (חדווה הרכבי, הלית ישורון והסופרת רות אלמוג) עולות וקוראות משיריו ואתה תוהה אם מדובר במשורר לא מספיק מעניין או שמא בבחירות לא מספיק טובות.
גם קטעי הפרוזה שהוקראו על ידי ירון לונדון ומשה איבגי הנהדרים לא מצליחים לעורר שום התרגשות, לא בך ולא בסובבים אותך.אחר כך ידברו גם סיגל נאור פרלמן, פרופ' עוזי שביט, עודד וולקשטיין וענת מטר, שוב יקריאו משיריו, ושוב אתה תוהה לעצמך מה לא בסדר, מה אינך מבין. מסביבך אתה מבחין שאתה לא המשועמם היחיד.
כשמנחת הערב, טלי לטוביצקי מזמינה את יצחק לאור לדברי סיכום אתה שומע מישהי לוחשת "איך דברי סיום, מה עם דודו אלהרר?" ואכן, שחור על גבי הזמנה רשום שדודו אלהרר יפליא בקולו. כן, ההוא שהשווה את שרון להיטלר ושביקש להוציא להורג את יוסי ביילין ושרק בשבוע שעבר נשא תפילה מאלוהים מעל גבי עמוד הפייסבוק שלו שזה ישלח את השמאלנים אל טרבלינקה ואושוויץ ויתן להם מנת גז הגונה. לא מוזר קצת, אתה חושב לעצמך, בכל זאת לאור הוא שמאל ממש. אחד מאלה שאלהרר מבקש קצת גז עבורם. מה הולך פה? אולי זה מסתדר עם הכעס והאכזבה מהשמאל הישראלי שבעוד רגע ידבר עליהם לאור, אולי אלה שהפנו לו עורף לדבריו ולא יצאו להגן עליו ועל זכות החפות שלו, אולי מגיע להם איזה סיבוב באושוויץ.
דודו אלהרר לא ישיר הערב, אתה יכול לנשום לרווחה. לא ברור אם מדובר באי הבנה או אולי באיזה הרהורי חרטה של הרגע האחרון, לא חשוב של מי מהצדדים.
אבל אז מגיע הנאום הארוך ארוך של יצחק לאור ואתה חושב לעצמך שאולי בכל זאת לא הטרחת את עצמך לשווא. לאור, כבעל נסיון בעניינים האלה מדבר על הפער שביין החוויה שבתוך האולם לבין האופן שבו תמסר הלאה. הפער גדול בעיקר בתודעתו שלו. בעין אובייקטיבית, אתה מהרהר לעצמך, לא בטוח איזה מבין הארועים, זה שבפנים או ההפגנה בחוץ, מעניין או חשוב יותר.
- פרופ' עוזי שביט בערב של לאור. צילום: ציפי מנשה
אחר כך לאור מדבר על אכזבותיו מהשמאל, מחברים שהפנו לו עורף, על קהל הקוראים שניסה ליצור לעצמו ( "איש השמאל המעמיק, חובב השירה, אוהב האדם" ) וכשל. לאור מזכיר שוב ושוב את העוול הגדול שנעשה לו ולמשפחתו, את השנתיים הנוראיות הללו ואתה מזדקף מעט בכיסא, לא יכול שלא לגלות עניין באדם הזה שלפתע להיטותו ואמונתו שעלילת דם נקשרה נגדו נראית לא פחות משכנעת מאלה של הנשים מחוץ לאולם. חשבון ישן נסגר עם פרופ' חנן חבר (לאור שוכח את שם התואר) שמכונה על ידי לאור קצב שירה בעל אצבעות שמנות.
לאור מסיים בשיר נפלא מספרו החדש ספר העדר (שלכבודו ולכבוד צאת הספר אל בשר הלשון – על יצירתו של יצחק לאור, נערך הערב), שיר שנכתב לבנו האהוב שלדבריו נמנע מלהגיע לארוע בגלל המהומה שמסביב. ( …ועוד מעט יקחו אותך לפולניה, למסע מחנות, שתהיה אחד מכולם, אבל לא תוכל לשער יותר ממה שכבר למדת, אב מושפל לעיני בנו, בשביל זה לא צריך מסע מחנות, די להשאר פה.. ). ויכולת להישאר עם הטעם של השיר הנפלא הזה שראוי לקרוא את כולו שוב ושוב לולא בחר לאור שוב להתייחס, רגע לפני הקראתו ל"חבורת המנוולות שמחוץ לאולם" ולהבטיח לנוכחים באולם, שעוד ימצא את הדרך לנקום בכל אחת ואחת מן הבנות הללו.
נדמה היה שאפילו חברו הטוב, בני ציפר, כמו כל הנוכחים באולם, זז בחוסר נוחות במקומו.
שי
9 במאי 2012 @ 14:40
"משוררות צעירות ומבטיחות (חגית סבג, הילה להב, סיגל בן יאיר) לצד ותיקות ומוכרות (חדווה הרכבי, הלית ישורון והסופרת רות אלמוג) עולות וקוראות משיריו ואתה תוהה אם מדובר במשורר לא מספיק מעניין או שמא בבחירות לא מספיק טובות"
שי
8 במאי 2012 @ 8:39
בלי התייחסות לשירה, רק התייחסות (מעליבה) לרשימת המקריאים שלאור בחר שיבואו ויכבדו אותו.
אני לא יודע מה קרה לפני 20-25 שנה, אבל לפי הסיפורים אני לא מאמין להם. אבל נעזוב את זה בצד. שנתיים ויותר, על לאור נעשה ציד מכשפות, ללא כל סיבה – רק בגלל שאיזו מישהי החליטה שמה שקרה לה עם לאור לפני שני עשורים ויותר, היה אונס. שוב, אני לא מאמין לזה, אבל גם אם את חושבת ככה, אין לך זכות להרוס את חייו של אדם. אין לך! וכל העדר שהיה בחוץ וצעק באלימות ובגסות – הוא בא לשם כי הוא חושב באמת ובתמים שלאור הוא אנס? לא, הוא הגיע לשם כדי לספק את היצר הפמיניסטי-רדיקלי שלו, ותו לא. חבורת צבועים. אולי מה שלאור אמר על 'שינקום בכל אחת ואחת מהמנוולות בחוץ' היה קצת קיצוני, וגם אני נעתי קצת בחוסר נוחות לשמע הדברים, אבל אני בהחלט מסוגל להבין אותו.
טל
9 במאי 2012 @ 0:49
גם אם אני נמנה על אלה שחושבים שיש פשעים גרועים מהטחת עלבון עדיין הייתי שמח לו יכולת להצביע על ההתייחסות המעליבה לאורחיו של לאור.
חיה
7 במאי 2012 @ 22:43
הרשימה מרגיזה, מפני שהכותב משרבט רשמים ללא כל עניין בשירה וללא כל עניין בשום נושא חשוב אחר.
טל
9 במאי 2012 @ 0:47
חיה, מדובר בפרספקטיבה אישית שלי שייכולת למצוא בה עניין או לא. אין מדובר בביקורת שירה או ביקורת על הפרוזה של לאור על אף שציינתי שהקטעים והשירים שנבחרו ע"י אורחיו של לאור לא עוררו בי עניין למעט השיר שלאור בחר לסיים בו את הערב.
יגאל סרנה
5 במאי 2012 @ 21:53
מצוין.
מיא שם-אור
5 במאי 2012 @ 22:00
תודה יגאל. בשמי ובשמו של טל.
רונה
5 במאי 2012 @ 21:42
תתביישו. מי זה טל גולדשטיין הזה ולמה שולחים לאירוע כזה בכלל מישהו לכסות אותו?
ליברל
5 במאי 2012 @ 21:46
"למה בכלל שולחים מישהו לכסות את זה" – כמה טיפוסי לפמיניסטיות הרדיקליות, לנסות להשתיק כל קול שלא מתאים לאג'נדה שלהן. פשיסטיות עלובות נפש.
פנינה
6 במאי 2012 @ 1:35
לו אונס היה הופך נשים לפמיניסטיות רדיקליות היה העולם מתמלא בנשים פמיניסטיות. ואז אולי היה אפשר לשנות את העולם. ואיזו אג'נדה כבר יכולה להיות לנשים שצועקות את כאבן, אם לא שקולן ישמע. מה קרה, האנסת וגם השתקת? לא עוד.
ליברל
7 במאי 2012 @ 22:10
אני לא ראיתי נשים שלוחמות להשמיע את קולן. אני רואה כאן נשים שלוחמות להשתיק קולות של אחרים. והן בטח בטוחות גם שהן שיא הדמוקרטיה והנאורות.
מיא שם-אור
5 במאי 2012 @ 22:02
יש דבר כזה שנקרא החלטות מערכת. אנחנו לא רואים סיבה לשום בושה
טל
5 במאי 2012 @ 22:02
מי אני בכלל לא רלוונטי לעניין. השאלה אם הארוע ראוי לסיקור הייתה לגיטימית יותר לו היה לאור מורשע. לאור הדברים, כפי שהם ידועים, אין בכלל ספק שהארוע ראוי להיות מדווח. יותר מכך, נראה לי שהמוחות נגד לאור קיבלו התייחסות נאותה בחלקים שונים של הסיקור.
מיא שם-אור
5 במאי 2012 @ 22:07
ואני אוסיף שטל הוא בחירה שלי כעורכת חיה רעה שמוכיח את עצמו כבחירה נכונה.
מיא שם-אור
5 במאי 2012 @ 22:03
יש דבר כזה שנקרא החלטות מערכת. אנחנו לא רואים סיבה לשום בושה
להגיב