אני צריך לאיית לך את זה? שכחת כבר? בניכוי הערבים והחרדים יהיה מצבנו הכלכלי מצויין. אז תנכי אותה בבקשה מהפייסבוק ומהחיים ותראי איך המצב הכלכלי שלנו ישתפר 

מאת זאב פלדינגר

כל העניין התחיל כשאשתי התכתבה בפייסבוק עם חברה, ובמקרה עברתי ליד, והתחלחלתי.

"השתגעת?" – צעקתי – "את עדיין חברה של שרה?"

"אף פעם לא היינו ממש חברות, אתה יודע" – היא ענתה – "רק ככה, מידי פעם, בצ'אט. למה, מה הבעיה?"

"מה הבעיה? את עוד שואלת אותי מה הבעיה?" – הרימותי את קולי עוד יותר – "אני אגיד לך מה הבעיה. זאת הבעיה". ניפנפתי מול פניה את תדפיס העובר ושב שלנו.

"אויש נו, מה הקשר אליה? היא נחמדה, באמת".

לפעמים אני משתגע ממנה. כבר עבר חודש מאז ההסבר של ראש הממשלה כיצד לשפר את המצב הכלכלי, והיא מדברת איתי במין אדישות כזאת.

"אנחנו במינוס! את לא תופסת? תראי אותה! היא עם כיסוי ראש. את לא מבינה את הקשר?"

 "טוב, מה אתה רוצה שאני אעשה?"

 "אני צריך לאיית לך את זה? שכחת כבר? בניכוי הערבים והחרדים יהיה מצבנו הכלכלי מצויין. אז תנכי אותה בבקשה מהפייסבוק ומהחיים".

"אתה מדבר?" – פתאום היא החליטה לתקוף בחזרה – "ומה עם החבר שלך ההוא, זה שאתה רואה איתו כדורגל לפעמים, איך קוראים לו… מוסה?"

"את לא מעודכנת. ניכיתי אותו מיד! מה נראה לך?"

"וזה עזר למצבנו הכלכלי?"

"עזר! בטח עזר. רק סיפרתי על כך לבוס שלי, והוא כבר העלה לי את המשכורת ב-30 שקל בשבוע".

"ומי יעלה לי את המשכורת אם אנכה את שרה?"

"מה את שואלת אותי? מאיפה אני יודע? אני לא כלכלן ולא הייתי אף פעם שר אוצר או ראש ממשלה, אבל ראש הממשלה שלנו בטח יודע על מה הוא מדבר. תנכי אותה, ותראי איך המינוס שלנו יימחק".

"בסדר, אבל בעוד שבועיים יש בר מצווה לבן שלה ואנחנו מוזמנים. אני אני אנכה אותה אחר כך".

"עכשיו! ואת עוד שואלת אותי מה הקשר? זה כדי שלא נצטרך לתת צ'ק. אם היית עושה את זה מיד כשראש הממשלה המליץ לעשות כך, עוד לפני שקיבלנו את ההזמנה, אז היתה נמנעת האי נעימות של לא להגיע. תנכי אותה מיד, למרות שהם יחשבו שאנחנו עושים את זה כדי שלא נצטרך לתת צ'ק".

"בסדר, שכנעת אותי. הנה, אני מוחקת אותה מרשימת החברים שלי. לדעתך המינוס שלנו כבר נמחק, או שייקח עוד כמה דקות או מה?"

"הא הא. מצחיק מאוד. מדובר בכלכלת ביתנו. אנחנו צריכים כל הזמן לחשוב בכובד ראש כיצד לשפר אותה. כלומר לבדוק היכן יש ערבים וחרדים בחיינו שנוכל לנכות".

"מה עם השליח של הסופרמרקט? אני לא יודעת איך קוראים לו, אבל יש לו מבטא. חייבים לנכות אותו".

"כל הכבוד לך. התחלת להפעיל את הראש. לדעתי חייבים להפסיק בכלל לקנות שם בגלל שהם מעסיקים ערבים".

"יגידו שאנחנו גזענים".

"אין לי שום דבר נגד ערבים, אני רק רוצה לנכות אותם"

 "אני לא גזעני. מה פתאום? אבל יש לי משפחה שאני צריך לחשוב עליה. אין לי שום דבר נגד ערבים, אני רק רוצה לנכות אותם".

 "ואיך יהיה לנו אוכל? אני לא מכירה סופרמרקט או מכולת אחת בכל העיר שלא מעסיקים ערבים".

"לא מעניין אותי!" – צרחתי. תמיד היא מוצאת בעיות בכל דבר – "נסתדר! מצדי נעבור לגור בכפר, נגדל חיטה ונטחן לחם בעצמנו. את יודעת איזה חיסכון זה?"

"נצטרך גם להפסיק לשתות נס קפה, או לגדל פרה" – היא העירה – "כי כל החלב שראיתי שמוכרים בכל מקום הוא בהכשר של הרבנות, ואני רק מנחשת שלפחות חלק מהרבנים שם חרדים".

"יופי של חשיבה. אני ממש שמח שסוף סוף תפסת את העניין".

"ועד כמה שידוע לי יש עובדים ערבים גם בחברות חשמל, גז מים. ננכה אותם?"

"כן! נאסוף מי גשמים בחבית בחוץ, נשתמש באור נרות, ונדליק מדורה קטנה בחוץ. תשמעי… עלינו על משהו. רק עכשיו אני מתחיל להבין את הגאוניות של ראש ממשלתנו. נגור בכפר, בלי חשבונות חשמל, מים, גז וכו'. מצבנו הכלכלי באמת יהיה מצויין".

"אבל אתה לא חשבת עד הסוף. מה עם הוצאות הארנונה? לא משנה באיזה עיר או כפר נגור, תמיד תמצא שם לפחות איזה שניים-שלושה פועלי ניקיון ערבים, ואיזה רבנות של הכפר או המועצה. נאלץ לעבור לגור ברחוב".

חייכתי אליה. לא כולם התברכו באישה שהיא חכמה כמעט כמוהם.

ובלי לבזבז הרבה זמן עשינו כך, ואני ממליץ זאת לכולם. תנכו את הערבים והחרדים, תגורו ברחוב, ותראו איך מצבכם הכלכלי ישתפר פלאים ויהיה ממש ממש טוב.

כמעט כמו של ראש הממשלה.