למעשה הפוליטיקה הולאמה על ידי הפוליטיקאים, והמדינה בלעה אותם אל תוככי רחמה החם. תחת המטריה הגדולה והרחבה הזו שאנו מכנים אותה בשם דמוקרטיה, מתקיימים בתוכנו איים הולכים וגדלים של חוסר בחיים דמוקרטיים. מתוך ספר חדש, "לקראת פרדיגמה חדשה"

מאת נמרוד נוי

כשאנו מתרוממים מעל ערימת החומר הרב שאספנו על המערכת הפוליטית בישראל, עולים ומזדקרים כלפי מעלה, בעוצמה רבה ובבהירות גדולה, ארבעה מטה-ממצאים המכילים בתוכם את תמצית הדברים, ואלו הם:

1. במובן המהותי, למעשה אין מתקיימים בישראל חיים פוליטיים של ממש.
2. היסודות המזינים את התופעה שאנו מכנים בשם 'חולשת המערכת הפוליטית' נושאים אופי תרבותי-חברתי-התנהלותי יותר מאשר הסדרי-מוסדי-חוקתי (קרי, שינוי השיטה).
3. השלכנו את הפוליטיקה לחצר האחורית הנטושה והמוזנחת של חיינו.
4. קיים חסך עצום בחזון פוליטי חדש, בתעוזת הרוח ובמנהיגות מכוננת וראויה.

אשר לאי קיומם של חיים פוליטיים של ממש, אנו מציגים תמונה חמורה הרבה יותר, בה למעשה הפוליטיקה הולאמה על ידי הפוליטיקאים, והמדינה בלעה אותם אל תוככי רחמה החם. שני כשלי יסוד אחראים להיווצרותה של מציאות זו. הראשון שביניהם נגזר מתוקף היותנו שבויים בתפיסה מוטעית, מיסקונספציה, שהתפתחה כאן עם השנים, כי עיסוק בענייני המדינה הוא המעשה הפוליטי לאשורו. הדבר מתבטא בכך שאיננו יודעים להבחין בין 'הגיון המדינה' ל'הגיון הפוליטיקה', בבחינת מה שלמדינה למדינה ומה שלפוליטיקה לפוליטיקה.

אל החגיגה הזאת מצטרף גם יסוד נוסף, והוא ה'מצע הרעיוני'. לא רק שהוא ירד מגדולתו עם תום עידן האידאולוגיות הגדולות בחיינו, ואיבד מזוהרו ומשקלו, אלא הוא איננו יותר מאשר תוכנית עבודה, שמקומה נפקד מן ההגדרות האסטרטגיות של המפלגות. רוצים אנו לומר בכך, שמפלגות בעת הזאת אינן יכולות עוד להתגדר באמצעות  מצעיהן ועליהן להזדהות על פי קודים חדשים ושפה חדשה.

המצע הרעיוני התמזג עם 'הגיון המדינה' ונעלם למעשה מחיינו

מושג המצע הרעיוני בחיינו הצטמצם איפוא לרשימה ארוכה של דברים העומדים על הפרק בשאלות המדינה השונות, המסווגות על פי שתי קטיגוריות העניין המרכזיות שלנו: שלום וביטחון וחברה וכלכלה. בעצם היותו כזה, המצע הרעיוני התמזג עם 'הגיון המדינה' ונעלם למעשה מחיינו.

הכשל השני, שביסוד אי קיומם של חיים פוליטיים של ממש, נובע משליטתם חסרת הגבולות והרסן של הפוליטיקאים הנבחרים שלנו במערכת הפוליטית. עד כדי כך הדבר הוא חמור, שנאלצנו להדגיש, כי במצב עניינים זה, תחת המטריה הגדולה והרחבה הזו שאנו מכנים אותה בשם דמוקרטיה, מתקיימים בתוכנו איים הולכים וגדלים של חוסר בחיים דמוקרטיים. הפוליטיקאים נכסו לעצמם את הפוליטיקה, ולדידם – הם והפוליטיקה חד היא. זוהי רדוקציה סופית כמעט של החיים הפוליטיים במדינה. זו מציאות בה אין מקום לאיש מלבד הפוליטיקאים הנבחרים. ומי שלא יודע אזכיר לו, כי אנחנו הפעילים במפלגות, וגם הציבור הגדול, איננו יותר מאשר קהל שבוי, המתומרן ומתופלל על ידי הפוליטיקאים, שכל תפקידנו להוות 'פלטפורמה של חמורים' עליהם הם רוכבים בדרכם לכנסת ולממשלה.

אשר ליסודות התרבותיים-חברתיים-התנהלותיים בחיינו, מצטיירת כאן תמונה שהיא סיפור אדיר, אשר לנו מאוד מאוד חשוב להדגישו. וזאת משום, שכולנו מזהים את ההפסדים העצומים הנגרמים לנו בגין חולשתה של המערכת הפוליטית, כולנו רואים את המראות ושומעים את הקולות, אך מעטים בקרבנו מבינים מאין כל זאת בא. ואם אנו רוצים לקום מחר בבוקר ולעשות מעשה איכותי ומשמעותי כלשהו, עלינו לדעת מאין להתחיל. ככך, אנו סבורים, שהמהלך לשינוי השיטה במדינה בעת הזאת איננו התשובה הנכונה. יותר מכך, רב החשש כי שינוי השיטה בעת הזאת רק יחמיר את המצב עוד יותר. זהו מהלך עוקף פוליטיקה, המתעלם מחולייה של זו. צר לנו לומר כאן, כי מי שמוביל את המהלך הזה היא אותה קבוצה שלטת במדינה – המורכבת מפוליטיקאים, תקשורת, ואליטות-תומכות-ממסד – שאיננה מוכנה לקבל על עצמה את האחריות למצב הקשה שנוצר בגין מעשיה ומחדליה. אנו מזהים במהלך זה ניסיון לשמר את הכוח והתגמולים שבידי קבוצה זו, ואין בו התמודדות של אמת עם הדברים.

מצודה של שמרנות וארכאיות בלב החברה הישראלית

אשר להשלכת הפוליטיקה לחצר האחורית של חיינו, גם כאן התמונה המצטיירת היא עגומה ובלתי מחמיאה. עד כדי כך הדברים נראים לא טוב, שנאלצנו להתנסח ולומר, כי המערכת הפוליטית בישראל, על סמלה, בניין הכנסת, משולה למצודה של שמרנות וארכאיות בלב החברה הישראלית, המפזרת פורענות לכל עבר ומייצרת למדינה ולחברה בה הפסדים עצומים. בפינה אחרת אף התבטאנו, כי המקום היחידי בו אנו מרשים לעצמנו לחשוב ולהתנהג כ'מטומטמים' הוא המערכת הפוליטית. זיהינו תופעה בה המערכת הפוליטית נהפכה לשמורת טבע של ילדותנו האישית והלאומית, ומתקיימת בה רמה גבוהה של אינפנטיליות ואנרכיה.

שני דברים בולטים במיוחד. הראשון ביניהם הוא היעדרה המוחלט של תשתית מתודולוגית מחשבתית-עיונית-הגותית ומקצועית כלשהי, שעל בסיסה נוכל לפתח מצע פרשני שיסייע לנו בבניית התובנות המושכלות שלנו על חיינו הציבוריים וייתן בידינו כלים להתמודד באופן ראוי ואיכותי עם הדברים המעסיקים אותנו כאן היום ועכשיו. הדבר השני הוא קיומו של חור שחור בחיינו הפוליטיים, המתאפיין בהיעדרות מוחלטת של יסודות חוכמת הארגון והניהול בזירת חיינו זו, והתעלמות מחשיבותו ומרכזיותו של ערך ההתנהלות בדורנו.

הפוליטיקאים שבמפלגות אפילו אינם מוכנים להתייחס אליהן כאל ארגונים, שעליהם לפעול על פי אמות מידה מקובלות. ההסדרים הקיימים בתוכן הם עלובים ביותר, ואין כל סיכוי שמערכת, המתנהלת באופן כל כך בלתי סדיר ובלתי איכותי, תפיק תוצאות טובות כלשהן.

כאן ברצוננו לחזור ולהדגיש כי במציאות זו גם הערכים והאידאולוגיות שאנו מרבים לנפנף בהם אינם יותר מאשר "כאילו" ערכים ו"כאילו" אידאולוגיות. בהיעדר תהליכי עבודה וקבלת החלטות איכותיים גם הדיון בשאלות אלו יוצא נפגע.

חברה שחסרה עד מאוד את הגדולה ואת תעוזת הרוח

אשר לחזון ומנהיגות, הלכנו בעניין זה רחוק בניסיון להבין את הדברים. הצבענו על חולשת הדור כתופעה מעצבת, המייצרת חברה שמתאפיינת ביכולות טכניות ובשיקול דעת מקומי ואד-הוקי, אך חסרה עד מאוד את הגדולה ואת תעוזת הרוח. חברה שאינה מפרגנת ואף בזה לעיסוק בדברים אלה ולעוסקים בהם. זיהינו בתוכנו אליטה שלטת, שהתעלמה במשך שנים ארוכות מאחריותה לחברה הישראלית, שפרשה רשת סבוכה של קשרים אישיים לאינטרסים מיוחדים ושל קבוצות חלוקה שונות, שאינם מותירים מקום לאיש מלבדם ומייצרים בתוכנו מגמות של שקיעה והדרדרות.

ברור לנו שבמציאות זו, הזובחת לפרדיגמה הקיימת והמצטיינת בעשיית עוד מאותו הדבר ובשמירה על הקיים, קשה עד מאוד להצמיח מנהיגות ולנהל שיח איכותי בכל נושאי העניין שלנו, כולל ביצירת חזון פוליטי חדש למדינת ישראל. התייחסנו למודל המנהיגות הירוד הקיים בדורנו, וציירנו מציאות עגומה, בה נבחרינו אינם יודעים אפילו להתמודד עם אתגרים אסטרטגיים ברמת המערכת הפוליטית ועם שאלות היסוד והאמת שלה. הם אינם קוראים נכונה את המצב, אינם מזהים את עוצמת חומרתו ואינם מתרוממים לגודל העשייה והאחריות הנדרשות. ככך, שאלנו את עצמו, מי תוקע לידינו שהם יצליחו לפתע להשיט את הספינה הזאת הנקראת מדינת ישראל אל עבר חוף מבטחים. מדינת ישראל זקוקה כיום למנהיגות מכוננת שתתמודד עם שאלות היסוד והאמת שלנו – ואת זאת לא רואים באופק.

לקריאת הספר לקראת פרדיגמה חדשה

_______________________________________________________________________

נמרוד נוי עוסק בפיתוח עסקי ובייעוץ ארגוני ואסטרטגי, הוא בוגר הטכניון בחיפה בהנדסת תעשייה וניהול, ובוגר לימודי עיתונאות באוניברסיטת תל אביב. נמרוד עבד בתעשייה המתקדמת בארץ, היה פעיל במועצה הציונית בישראל, והשתתף במשך מספר שנים בפורום האסטרטגי שלה בראשותו של פרופסור יחזקאל דרור. הספר "לקראת פרדיגמה חדשה" מציג תפיסה חדשה לחיים פוליטיים במדינה. הוא ניסיון לפענח את צופן חולשתה של המערכת הפוליטית בישראל, הוא מניח תשתית למחשבה סדורה ומושכלת באשר לחיינו הפוליטיים, והוא מתווה עקרונות, עיקרים וקווים מנחים מעצבי מדיניות לפרדיגמה חדשה של חיים פוליטיים במדינת ישראל.