חברה שלי בדיוק התחילה לצאת עם מישהו, וכמו כל חברה טובה היתה להוטה לשדך לי את אחד החברים של החבר החדש שלה. טעות. מאת עופרי כרמלי
פחות מדקהזמן קריאה: דקות
חברה שלי בדיוק התחילה לצאת עם מישהו, וכמו כל חברה טובה שהרגע נכנסה למערכת יחסים, היא היתה להוטה לשדך לי את אחד החברים של החבר החדש שלה. טעות. סקס, ייאוש ויונה יהב, פרק 4
>>> הפרק הקודם: אשה בורחת ממצורע
היו לי עוד כמה ימים להעביר עד שסוף-סוף תגיע תשובה מהעירייה, ככה זה ברשויות בתקופה שבין החגים. כלומר, בין ראש השנה ליום העצמאות. אז ניצלתי סופ"ש פנוי ונסעתי לחברה במרכז, להתאוורר קצת.
אומרים שהחיים בתל-אביב אחרים, הרווקות נוצצת יותר, והבדידות… נו טוב, היא בדיוק אותה בדידות, אבל קל יותר לדחוק אותה הצידה בין שפע האטרקציות. חברה שלי בדיוק התחילה לצאת עם מישהו, וכמו כל חברה טובה שהרגע נכנסה למערכת יחסים, היא היתה להוטה לשדך לי את אחד החברים של החבר החדש שלה. טעות.
מכירים את האנשים שחושבים, היא רווקה, הוא רווק, היא נושמת, הוא נושם, היא צינית יהירה עם לשון חדה, הוא סיים כיתה א' בהתכתבות וישב תקופה קצרה במעצר – בינגו! זה בטוח יעבוד!!! לא מכירים? אז אני כן, חברה שלי, למשל. אבל אני בעיר הגדולה וחיים פעם אחת, שומדבר לא ימנע ממני לבלות את הערב בנעימים, אפילו לא העובדה שלדייט שאסף אותי יש קעקוע בחיבור שבין האגודל לכף היד עם ראשי תיבות ברוסית וחרב.
זו רק מזכרת מתקופות טובות יותר, לפני שהוא הידרדר לסמים
מפחיד? מה פתאום! זו רק מזכרת מתקופות טובות יותר. כלומר, לפני שהוא הידרדר לסמים. בכל אופן, יצאנו. אני, המפחיד, חברה שלי וחבר שלה (דווקא חומד של בחור, רק ראה יותר מדי צבי הנינג'ה, אחרת אי אפשר להסביר למה הוא מוצא חברים בביבים).
התיישבנו בפאב אפלולי וניסינו לגלגל שיחה. זה היה קל בערך כמו לדחוף עגלה עם גלגלים מרובעים בעלייה של פרויד, ובכל-זאת, התאמצנו. לשמחתי, כמה דקות אחר כך התיישבו שלושה בחורים חמודים בשולחן הסמוך, זה נתן לי הזדמנות לנגב את הזיעה, ללגום מהיין ולהישיר מבט היישר אל תוך עיניו של אחד מהם.
בחיי, בכל שנותיי על הכוכב הזה עד לרגע ההוא, לא הבנתי עד הסוף את העניין עם "לעשות עיניים", זה תמיד הביך אותי או את הצד השני ומעולם לא הוכח כאמצעי תקשורת בין-מגדרי יעיל. עד היום אני לא יודעת מה גרם לזה לעבוד דווקא בלילה ההוא, אבל אני חושדת שחוסר האונים שזעק מעיניי עורר בו את הדחף להציל עלמת-חן במצוקה. בכל אופן, כמה מבטים שואלים ותנועות-ידיים-בלתי-ברורות אחר-כך הוא הצטרף לשולחן שלנו. זה לא היה מוזר בכלל… נדמה לי שלמפחיד יצא עשן מהאוזניים ועיניו רשפו אש (באמת היה חסר דרקון בסיפור הזה, לא?).
"נראה שעלמת-החן כאן תצטרך למצוא טרמפ אחר הביתה"
חברה שלי התבוננה לסירוגין בי, בדרקון, ובמצטרף החדש, אבל היא ממש לא הבחורה שתאבד עשתונות בסיטואציה בלתי סבירה בעליל. מיד היא פתחה בחקירה צולבת: "מי אתה?" דור. "בן כמה אתה?" 24. "צעיר מדי בשבילה. מה אתה עושה?" סטודנט. "טוב, אני מקווה שאתה בחור הגון, שיש לך אוטו ושלא שתית יותר מדי, כי נראה שעלמת-החן כאן תצטרך למצוא טרמפ אחר הביתה". הדרקון נחר נחירת אש קטנה ובלע קצת עשן מרוב השתוממות, אבל סך הכל, העניינים היו תחת שליטה. טוב שיש חברות טובות.
כמה דקות אחר-כך השולחן התרוקן מיושביו, דור ואני נותרנו לבדנו, ניצוצות באוויר, ברק בעיניים, ולשון מושחזת היטב (שגם יודעת להתרכך כשצריך). אולי בכל זאת מעז יצא מתוק?
מקץ שעתיים, כשהגיע החשבון, כבר הייתי לגמרי מוכנה להתאהב ולשכוח מכל המקרה הטרגי של ג' מהאתר. הנה, יונה בכל זאת צדק, רק כתבתי לי מכתב מהעתיד, וכבר האביר שלי הגיע וחילץ אותי מהדרקון עם הקעקוע.
יכולתי לשמוע את הלבבות מתנפצים בבת אחת על הרצפה
קמנו מהשולחן עם חיוכים דביליים ולבבות קטנים בעיניים. אבל כשקמנו, מבעד לענני הצמר גפן הוורודים, פתאום שמתי לב שהוא נמוך ממני כמעט בראש. ראיתי את העננים מאפירים, יכולתי לשמוע את הלבבות מתנפצים בבת אחת על הרצפה, והרגשתי איך החיוך נמחק. תגידו מה שתגידו, אבל אני לא בר רפאלי והוא לא ציון ברוך. או במילים אחרות – אני לא מספיק ג'ירפה ואין לי מספיק ביטחון עצמי בשביל לצאת עם נמוכים.
וול, לפחות הוא החזיר אותי הביתה בשלום.
המשך: אין כמו אתר הכרויות כדי להיווכח שבאמת יש אלף כמוך, ואלף כמוהם