בעת עיכול הפחמימות מופרש ממעי החיה הורמון דומה לשלנו ומעורר את הלבלב להפריש אינסולין 

שושי שמר-בלוך 

חוקרים מבי"ס לרפואה בניו יורק חקרו לטאה רעילה מסוג גילה, שהיא בעל חיים מוגן באריזונה. אורכה כ-60 ס"מ, והיא חיה את רוב חייה מתחת לפני הקרקע, למעט גיחות נדירות החוצה, למשל, לאחר סופות ברקים. ללטאה זו חילוף חומרים איטי במיוחד, המאפשר לה להסתפק בארוחות בתדירות של אחת לכמה חודשים. בעת עיכול הפחמימות מופרש ממעי החיה הורמון דומה לזה שלנו ומעורר את תאי הלבלב להפריש אינסולין. להורמון זה ניתן השם פפטיד דמוי גלוקגון מס' 1 (GLP-1). אך בעוד שההורמון האנושי מתפרק ונעלם תוך דקות, הרי שבגופה של הלטאה האיטית הוא יציב למשך שעות. הורמון כזה חיפשו החוקרים במשך זמן רב, במטרה להשתמש בו לטיפול בסוכרת מסוג 2, זו המתפתחת בגיל מבוגר (בניגוד לסוכרת נעורים).

סוכרת מסוג 2 היא מחלה הקשורה להשמנה, ומספר החולים בה בעולם היום מוערך ב-250 מיליון, עם צפי של למעלה מחצי מיליארד חולים ב-2030. התרופות הקיימות לטיפול בה מאכזבות, לטענת הפייננשל טיימס, המדווח על הפיתוח החדש.

תעשיית התרופות מנסה לייצר תרופה על בסיס ההורמון הלטאי, אך עוד רבה הדרך. באחרונה הודיע דייויד סולומון, נשיא חברת התרופות הדנית זילנד פארמה, כי ניסויים קליניים בבני אדם בתרופה Lixisenatide הניבו תוצאות מעודדות. הסתבר גם שהתרופה הניסיונית גורמת גם להפחתת תיאבון, וייתכן שבכוחה אף לסייע בהרזייה.