גדלתי בקרית חיים, חיפה. לבית הספר הלכנו אחי ואני לבושים בתלבושת אחידה. אמא תפרה לנו טרנינג בצבע ירוק כהה שהתאים לחולצה הירוקה בהירה.

בתחילה נהניתי לעלעל ולבחון את פריטי הלבוש הצבעוניים שבחוברות ה"בורדה" הצבעוניות הרבות שהיו בבית. מהר מאוד קוּדמתי לתפקיד מוציאת הגזרה. הייתי מאתרת את המידה והגזרה הרלבנטיות, מעתיקה את קווי הגזרה אל נייר הפרגמנט, גוזרת, מניחה על הבד, מסמנת עם גיר וגוזרת את הבד תוך כדי השארת שוליים. עם סיום חלקי הייתי מעבירה את הבד, עם סימוני הסיכות או התפירה הראשונית הגסה, לידיה המיומנות של התופרת הראשית – אמא שלי. כמעט כל הבגדים שלבשתי אז היו תוצרת בית. פשוטים ופונקציונליים, אבל שלי.

לילי (לאה), סבתא שלי ז"ל, שנפטרה בשנה שעברה, נולדה באימפריה האוסטרו-הונגרית. היא שלטה, עוד לפני כל הקורסים והספרים, בתורות המינגלינג והנטוורקינג. וכך, כל חצי שנה היתה מגיעה מתנה אל ביתם של הורי אמי – עוגת זאכר טורט מקורית בתוך קופסת עץ עליו חרוט סמל מלון זאכר הווינאי. סבתא היתה מוציאה את העוגה בזהירות מהקופסה, פורסת לכולם חלקים שווים וכולנו היינו מתענגים על הטעם.

במהלך לימודיי בכתה ט', אחרי שטעמתי את העוגה המדהימה הזו מספר פעמים לא מועט וגם אוצרות-חיך אחרים מהמטבח האוסטרו-הונגרי, למדתי על נסיבות פריצתה של מלחמת העולם הראשונה. כבר אז הייתי משוכנעת שאם היו מסדרים למתנקשים בחייו של הארכי-דוכס פרנץ פרדיננד מאוסטריה (יורש העצר האוסטרו-הונגרי) טעימה מהקונדיטוריה ההונגרית, הם היו משנים תוכנית, ההסלמה היתה נמנעת ופני ההיסטוריה היו משתנים לעד. הצעתי את התיאוריה הזו במבחן המגן בהיסטוריה, אבל היא לא זכתה לפופולריות רבה אצל המורים. זבש"ם.

את קופסאות העץ מיחזרנו לשימושים רבים. אני ניכסתי לעצמי אחת. קופסת פלאים.

אגרתי בה שאריות חוטים, גומי, מחטים, סיכות, כפתורים, סרטי קישוט, כובעון תפירה מתכתי שמצאתי פעם, חרוזים, מספריים ועוד. היא התמלאה במהירות רבה, אבל היה בה משהו שהוא הרבה מעבר לחפצים: קופסת הפלאים שלי הכילה יצירתיות, דמיון, מקוריות וחדשנות.

כשהייתי בת 11 וחצי, שנייה לפני היום הראשון של כתה ו', עברנו דירה לרעננה. מעבר טראומטי. מסוציאליזם לקפיטליזם. מתרבות לתרבות הצריכה. גיליתי במהירות את עולם המותגים ובעקבות לחץ חברתי כבד נהייתי הבעלים הגאה של זוג נעלי ריבוק וחולצות פומה ודיאדורה.

שמרתי את קופסת הפלאים שלי, אבל זה כבר לא היה אותו הדבר. משהו בי השתנה, הלך לבלי שוב.

* * *

בחירת העורכת: מדור קטן, נושאים גדולים

 * * *

אהבתם/ן? עקבו אחרינו בטוויטר, הצטרפו אלינו בפייסבוק

* * *