נמצאה האחראית לקריסה הכלכלית ולאלפי המפוטרים: המחאה החברתית

הממשלה חייבת לפקח, לנהל ולפתח את הכלכלה. לכפות העסקת אנשים בתנאים של כבוד ולשמור על זכויותיהם; לשלם פחות למנהלים ולחלק הרבה פחות רווחים לבעלים; ובבעיקר לשמור על הנכס היחיד שראוי להגנה: האדם העובד. מאת טובי פולק

נמצאה האחראית לקריסה הכלכלית ולאלפי המפוטרים: המחאה החברתית

הממשלה חייבת לפקח, לנהל ולפתח את הכלכלה. לכפות העסקת אנשים בתנאים של כבוד ולשמור על זכויותיהם; לשלם פחות למנהלים ולחלק הרבה פחות רווחים לבעלים; ובבעיקר לשמור על הנכס היחיד שראוי להגנה: האדם העובד. מאת טובי פולק

הממשלה חייבת לפקח, לנהל ולפתח את הכלכלה. לכפות העסקת אנשים בתנאים של כבוד ולשמור על זכויותיהם; לשלם פחות למנהלים ולחלק הרבה פחות רווחים לבעלים; ובבעיקר  לשמור על הנכס היחיד שראוי להגנה: האדם העובד. אז הממשלה אשמה? מה פתאום. זה הכל המחאה החברתית

מאת טובי פולק

הסימנים היו על הקיר כבר בשיא הקיץ שעבר, הם התגברו מיד אחרי שהקיץ חלף ועמו התאיידו האוהלים מהשדרה, ומאז ועד היום הם מתרבים והולכים. והסימנים האלה ממש לא על הקיר: הם ברחוב, הם בלשכות האבטלה, הם בתורים של הביטוח הלאומי. הם צובאים על פתחי ההוצאה לפועל, מחזרים על פתחי הבנקים, מנסים להציל את פרנסתם, את משפחותיהם, את שארית כבודם.

לשכת התעסוקה (צילמה: שרית פרקול)
לשכת התעסוקה בת"א, אבטלת אקדמאים (צילמה: שרית פרקול)

הבוקר התראיין מנכ"ל חברת הרהיטים "5 נגרים", שקרסה בימים האחרונים ואתמול נסגרה בפועל. המראיין מנסה לברר איתו מה קרה, מתי זה התחיל, איך זה יכול להיות ולמה – והוא אומר בלי להתבלבל: המחאה החברתית. לפני כמה ימים זה היה חלק מהפזמון המביך של אנשי "קיקה". ביומיים האחרונים זה גם מתגלגל על לשונותיהם של המנהלים החמדנים מחברות התקשורת והסלולר, שעשקו את הציבור במשך שנות דור עד שביום בהיר אחד התברר שאפשר גם אחרת. זוכרים כמה עלתה שיחה לחו"ל בבזק? זוכרים איך צנחו המחירים לרצפה ברגע שנכנסה תחרות? אז עכשיו זה הסלולר. והאינטרנט. והתקשורת. ומי אשם? נו, ברור: המחאה החברתית.

מחאה נגד יוקר המחייה 2011 (צילמה: שרית פרקול)
הם האשמים? "הפגנת המיליון", 2011 (צילמה: שרית פרקול)

תנובה ירדה ברווחיה באופן דרמטי; שופרסל נחתכה בגדול; כל רשתות השיווק נאלצו להסתפק ברווחים הרבה יותר צנועים; הפדיון בחנויות היוקרה הצטמצם; פחות מכניות פאר נמכרו; אנשים התחילו להשוות מחירים; זוגות צעירים הפסיקו לרוץ אחוזי אמוק אחרי דירות שמוצעות במחירים מטורפים; בנק ישראל הקשה מאוד על קבלת משכנתאות; הבנקים חתכו את מדיניות ההלוואות. ומי אשם? ניחשתם נכון.

כל הדברים האלה שייכים לממשלה. הכל באחריותה. בשביל זה היא נבחרת, לשם כך אנחנו משלמים את שכרה. הממשלה כולה, ראש הממשלה, משרד האוצר, הבנק המרכזי, המפקח על הבנקים, משרד התעשייה, משרד השיכון, מוסדות הפיקוח – כל אלה חייבים לפקח, לנהל, לפתח את הכלכלה. להעניק תמריצים לארגונים וחברות להעסיק אנשים בתנאים של כבוד; לשמור על זכויות העובדים; לשלם פחות למנהלים ולחלק הרבה פחות רווחים לבעלים ובמקביל לשמור על הנכס היחיד שראוי להגנת הממלכה: האנשים. האזרחים. אתם. אנחנו. אז הממשלה אשמה? מה פתאום. זו רק המחאה החברתית.

כי לממשלה הזאת לא אכפת. בדיוק כמו שלא הזיזו לה דרישות המחאה החברתית; בדיוק כפי שוועדת טרכטנברג היתה מריחה אחת גדולה; בדיוק כפי שלממשלה הכי קפיטליסטית שהיתה כאן אי פעם לא היתה שום כוונה ללכת לקראת אזרחיה – ככה לא היתה מאושרת ממנה לראות ולשמוע את הטענות של הפרשנים הכלכליים, האנליסטים, הבנקאים, נציגי ודוברי הטייקונים, כל מי שהרוויח פעם כסף בלי סוף ופתאום הוא מרוויח פחות. הם פשוט עשו עבור הממשלה את העבודה. חד וחלק.

ועכשיו גם ברור מי יהיה אשם באבטלה שתגאה; באינפלציה שתצמח; מי אחראי לכך שרמות השכר בכל תחומי המשק יורדות לרצפה, למעטים שבכלל יש להם עבודה; מי אחראי למחירים שעולים, לזלזול של הרשתות, לשירותים האזרחיים שמתמעטים והולכים, לכך שיש יותר חולים ופחות רופאים ועוד פחות מיטות; מי אחראי לשחיתות ומי אשם באלימות.

לא, אלה לא העובדים הזרים; גם לא הפליטים; אפילו לא המסתננים. זו רק המחאה החברתית. הכל על הראש שלה. שתתבייש לה.

1 Comment

  1. משה
    25 במאי 2012 @ 2:11

    גם פרס לא חשב שידידיו מהשבכ יקחו את התרגיל רחוק מידיי וישתמשו באש חיה. הוא רק רצה להיצר את צעדי הימין הנבחר, רק ללכלכך עליהם קצת. כמה קוביות דומינו אולי ייפלו ואז, אולי, ייבחרו בו, בפרס, החתרן הבלתי נלאה, המתמיד כמספר 2. אבל החברים הכזיבו. ורבין מוזכר אחת לשנה.

    כך גם ידידי כפר שמריהו האמינו כי הקרן לישראל חדשה תממן להם הפגנות מחאה אך לא חשבו כי המטרה היא הפלת הממשלה בהפוך על הפוך: מימון מחאת הקוטג', יגרור הפסקת ייצורו כי אף אחד לא קונה. כל קו הייצור של הקוטג' ייפגע וייסגר. אז הוריהם של נערי שמריהו יפוטרו כי ילדיהם הפגינו ומחו נגד רכישתו. מפוטרים ממעמד הביניים לא מצביעים. הלכה הממשלה. באה הקרן לישראל חדשה בנעליה. שלטון קומוניסטי בחסות מקק"י.

    או אז יבוא גאון הדור וילחש לנו ב רמ-קולו כי האחריות אינה נעוצה בגיבוש טקטיקה כושלת של דני האדום המטיף לחרמות, אלא דווקא של הבוס. דני, חני ודפני הפסיקו לקנות סלון ורסאצ'ה ב 50 אלף שח בד בבד עם לינה אסטרטגית במאהל התקווה, חירחרו מלחמה במשכנות הלא-שאננים, עת לעצמם חסכו ודנו את הוריהם, הנגרים, לאבדון. אם אין רוכשים ב 50 אלף, מוכרים ב 5000. זה הנטו. ואת ה 45 אלף שאבדו במחמאה, מגלגלים על ההורים של דפני, חנה ודני.

    בסופו של יום חמישה נגרים לא יחליפו את הג'יפ כל שנה אלא כל חמש. ההורים של חני דני ודפני יתקיימו מדמי אבטלה על הבסיס בלי כל התוספות ומזה כבר לא יוכלו לממן לדני חני ודפני שכר לימוד מרקיע שחקים בצפונבוניה הבולשביקית. שם בפינה השחורה והצפופה תשב לה חזנית, תחכך ידיה בהנאה, הנה כך ניפיתי את כהנא גם העליתי את מקק"י לשלטון.

    הנה באה השעה בה קמו המלפפונים והיכו את הגנן, שהרי גם עורך המגא-[פ] פון איתם.

הממשלה חייבת לפקח, לנהל ולפתח את הכלכלה. לכפות העסקת אנשים בתנאים של כבוד ולשמור על זכויותיהם; לשלם פחות למנהלים ולחלק הרבה פחות רווחים לבעלים; ובבעיקר  לשמור על הנכס היחיד שראוי להגנה: האדם העובד. אז הממשלה אשמה? מה פתאום. זה הכל המחאה החברתית

מאת טובי פולק

הסימנים היו על הקיר כבר בשיא הקיץ שעבר, הם התגברו מיד אחרי שהקיץ חלף ועמו התאיידו האוהלים מהשדרה, ומאז ועד היום הם מתרבים והולכים. והסימנים האלה ממש לא על הקיר: הם ברחוב, הם בלשכות האבטלה, הם בתורים של הביטוח הלאומי. הם צובאים על פתחי ההוצאה לפועל, מחזרים על פתחי הבנקים, מנסים להציל את פרנסתם, את משפחותיהם, את שארית כבודם.

לשכת התעסוקה (צילמה: שרית פרקול)
לשכת התעסוקה בת"א, אבטלת אקדמאים (צילמה: שרית פרקול)

הבוקר התראיין מנכ"ל חברת הרהיטים "5 נגרים", שקרסה בימים האחרונים ואתמול נסגרה בפועל. המראיין מנסה לברר איתו מה קרה, מתי זה התחיל, איך זה יכול להיות ולמה – והוא אומר בלי להתבלבל: המחאה החברתית. לפני כמה ימים זה היה חלק מהפזמון המביך של אנשי "קיקה". ביומיים האחרונים זה גם מתגלגל על לשונותיהם של המנהלים החמדנים מחברות התקשורת והסלולר, שעשקו את הציבור במשך שנות דור עד שביום בהיר אחד התברר שאפשר גם אחרת. זוכרים כמה עלתה שיחה לחו"ל בבזק? זוכרים איך צנחו המחירים לרצפה ברגע שנכנסה תחרות? אז עכשיו זה הסלולר. והאינטרנט. והתקשורת. ומי אשם? נו, ברור: המחאה החברתית.

מחאה נגד יוקר המחייה 2011 (צילמה: שרית פרקול)
הם האשמים? "הפגנת המיליון", 2011 (צילמה: שרית פרקול)

תנובה ירדה ברווחיה באופן דרמטי; שופרסל נחתכה בגדול; כל רשתות השיווק נאלצו להסתפק ברווחים הרבה יותר צנועים; הפדיון בחנויות היוקרה הצטמצם; פחות מכניות פאר נמכרו; אנשים התחילו להשוות מחירים; זוגות צעירים הפסיקו לרוץ אחוזי אמוק אחרי דירות שמוצעות במחירים מטורפים; בנק ישראל הקשה מאוד על קבלת משכנתאות; הבנקים חתכו את מדיניות ההלוואות. ומי אשם? ניחשתם נכון.

כל הדברים האלה שייכים לממשלה. הכל באחריותה. בשביל זה היא נבחרת, לשם כך אנחנו משלמים את שכרה. הממשלה כולה, ראש הממשלה, משרד האוצר, הבנק המרכזי, המפקח על הבנקים, משרד התעשייה, משרד השיכון, מוסדות הפיקוח – כל אלה חייבים לפקח, לנהל, לפתח את הכלכלה. להעניק תמריצים לארגונים וחברות להעסיק אנשים בתנאים של כבוד; לשמור על זכויות העובדים; לשלם פחות למנהלים ולחלק הרבה פחות רווחים לבעלים ובמקביל לשמור על הנכס היחיד שראוי להגנת הממלכה: האנשים. האזרחים. אתם. אנחנו. אז הממשלה אשמה? מה פתאום. זו רק המחאה החברתית.

כי לממשלה הזאת לא אכפת. בדיוק כמו שלא הזיזו לה דרישות המחאה החברתית; בדיוק כפי שוועדת טרכטנברג היתה מריחה אחת גדולה; בדיוק כפי שלממשלה הכי קפיטליסטית שהיתה כאן אי פעם לא היתה שום כוונה ללכת לקראת אזרחיה – ככה לא היתה מאושרת ממנה לראות ולשמוע את הטענות של הפרשנים הכלכליים, האנליסטים, הבנקאים, נציגי ודוברי הטייקונים, כל מי שהרוויח פעם כסף בלי סוף ופתאום הוא מרוויח פחות. הם פשוט עשו עבור הממשלה את העבודה. חד וחלק.

ועכשיו גם ברור מי יהיה אשם באבטלה שתגאה; באינפלציה שתצמח; מי אחראי לכך שרמות השכר בכל תחומי המשק יורדות לרצפה, למעטים שבכלל יש להם עבודה; מי אחראי למחירים שעולים, לזלזול של הרשתות, לשירותים האזרחיים שמתמעטים והולכים, לכך שיש יותר חולים ופחות רופאים ועוד פחות מיטות; מי אחראי לשחיתות ומי אשם באלימות.

לא, אלה לא העובדים הזרים; גם לא הפליטים; אפילו לא המסתננים. זו רק המחאה החברתית. הכל על הראש שלה. שתתבייש לה.

1 Comment

  1. משה
    25 במאי 2012 @ 2:11

    גם פרס לא חשב שידידיו מהשבכ יקחו את התרגיל רחוק מידיי וישתמשו באש חיה. הוא רק רצה להיצר את צעדי הימין הנבחר, רק ללכלכך עליהם קצת. כמה קוביות דומינו אולי ייפלו ואז, אולי, ייבחרו בו, בפרס, החתרן הבלתי נלאה, המתמיד כמספר 2. אבל החברים הכזיבו. ורבין מוזכר אחת לשנה.

    כך גם ידידי כפר שמריהו האמינו כי הקרן לישראל חדשה תממן להם הפגנות מחאה אך לא חשבו כי המטרה היא הפלת הממשלה בהפוך על הפוך: מימון מחאת הקוטג', יגרור הפסקת ייצורו כי אף אחד לא קונה. כל קו הייצור של הקוטג' ייפגע וייסגר. אז הוריהם של נערי שמריהו יפוטרו כי ילדיהם הפגינו ומחו נגד רכישתו. מפוטרים ממעמד הביניים לא מצביעים. הלכה הממשלה. באה הקרן לישראל חדשה בנעליה. שלטון קומוניסטי בחסות מקק"י.

    או אז יבוא גאון הדור וילחש לנו ב רמ-קולו כי האחריות אינה נעוצה בגיבוש טקטיקה כושלת של דני האדום המטיף לחרמות, אלא דווקא של הבוס. דני, חני ודפני הפסיקו לקנות סלון ורסאצ'ה ב 50 אלף שח בד בבד עם לינה אסטרטגית במאהל התקווה, חירחרו מלחמה במשכנות הלא-שאננים, עת לעצמם חסכו ודנו את הוריהם, הנגרים, לאבדון. אם אין רוכשים ב 50 אלף, מוכרים ב 5000. זה הנטו. ואת ה 45 אלף שאבדו במחמאה, מגלגלים על ההורים של דפני, חנה ודני.

    בסופו של יום חמישה נגרים לא יחליפו את הג'יפ כל שנה אלא כל חמש. ההורים של חני דני ודפני יתקיימו מדמי אבטלה על הבסיס בלי כל התוספות ומזה כבר לא יוכלו לממן לדני חני ודפני שכר לימוד מרקיע שחקים בצפונבוניה הבולשביקית. שם בפינה השחורה והצפופה תשב לה חזנית, תחכך ידיה בהנאה, הנה כך ניפיתי את כהנא גם העליתי את מקק"י לשלטון.

    הנה באה השעה בה קמו המלפפונים והיכו את הגנן, שהרי גם עורך המגא-[פ] פון איתם.

כתבות אחרונות באתר

error: התוכן באתר מגפון ניוז מוגן
דילוג לתוכן