צעירים שהמדינה יקרה להם עוברים תהליך מרתק ומדהים, מקיימים דיון שקוף ברשת עם רצון לכבד איש את רעהו. אז יש הכפשות וקושי, אבל יש גם רצון אמיתי ללמוד איך פועלים יחד מעבר למחלוקות

מאת נינו הרמן

את השלט הזה צילמתי ביהודה הלוי, בדרך למגרש הביתי בפלורנטין, שדרות וושינגטון, לראות איך נולדת הפגנה בשכונה. פגשתי שם חתך מרתק של ישראל הכואבת.

"בחמישי הקודם צעדו כ-30 איש מפלורנטין למרכז תל אביב. הפעם היו פי שניים", כתבה דפני ליף בעמוד הפייסבוק.

המשכתי לגולל בעוד סטטוסים למצוא את תמצית הדברים. שם, במרחב הזה, מעבר להפגנה הזו, מתקיים דיבור אמיתי נוקב ואמיץ של פעילי המחאה. זה שהעיתונות והתקשורת לא לומדים מתוך הרשת מספר כמה המחאה הזו רלוונטית, כמה רדודה היא המחשבה הדוקומנטרית, המסקרת, כמה היא קצרת רואי. כמה היא מוכתבת. תשומות הלב מופנית לאן שמכוונים אותם בעלי ההון והשלטון. לכאורה לא מעניין תהליך מרתק ומדהים שעוברים צעירים שהמדינה יקרה להם, שמקיימים דיון שקוף ברשת עם רצון לכבד איש את רעהו. אז יש גלישות והכפשות וקושי, אבל לצד זה עולה משם רצון כן ללמוד איך פועלים יחד מעבר למחלוקות.

כל כך שונה ממה שמשדרים ומספרים לנו בערוצים המקובלים שם ממשיכים לשעשע אותנו, להסיח דעתנו מהיום יום הקשה בלילות של "רוקדים עם כוכבים ". וריאליטי שאין בו אמת.

חזרתי לסטוסים העוסקים בהפגנה הזו הנבנית: "מצב חירום! צועדים ביום חמישי ונוקטים עמדה!"
"הממשלה מתעלמת , התקשורת לא סופרת, אז נשב בחיבוק ידיים? נתנוון? טוב לנו נקבל את המציאות כפי שהיא?"

"תביאו סירים, תופים, כלי נגינה, וכל דבר שעושה רעש"

החבורה הזו מבקשת להזכיר לנו שככה אי אפשר יותר. " המדינה קורסת צאו מהמרפסת"; "תביאו סירים, תופים, כלי נגינה, וכל דבר שעושה רעש"; "אל תגידו 'המחאה חוזרת בקיץ', כי היא מעולם לא נעלמה והיא תהיה פה עד שננצח". ניסוחים שמקפלים בתוכם כאב גדול תסכול, זעקת די ורצון לשינוי.

זו קבוצה שלא מוכנה לחכות , פשוט מייצרים עוד ועוד נתיבים להניע, לחבר לעורר. התנועה הזו גדולה ורחבה בהרבה יותר ממה שרואים.

• מרחבי הלב – הבלוג של נינו