"ההתחלפות" הוא אסון אמנותי ותאונת עבודה מצערת: סרט ישראלי משעמם ומעצבן, שעלול לגרום לצופים נזק בריאותי בלתי הפיך. ראו הוזהרתם

★★★★★

למה? מה עשיתי? במה פשעתי? מדוע מגיע לי העונש הזה? אני אזרח נאמן, אמנם לא מצביע ליכוד, אבל משלם מסים ושומר חוק, אין לי תיק פלילי במשטרה ואפילו עבריין תנועה אינני. אינני מבקש שיאמרו לי תודה. אני רק מבקש לא להיענש על כל אלה.

אני מפרגן ליצירה הישראלית, מנסה למצוא תמיד מה טוב ולא מה לא טוב. אבל כשאני הולך לסרט אני לא בא לתוכנית הישרדות. הפעם, בקושי שרדתי את השעה וחצי של "ההתחלפות" – ואני לא ממליץ לאף אחד להתחלף איתי. אחרי הסרט כמעט נזקקתי לאשפוז, ואני אדם בריא בדרך כלל.

אז מה קרה? "ההתחלפות" אינו סרט קולנוע רע. אז מה הוא? כלום. עינוי מתמשך. בועה שמתפוצצת לך בפנים בשעה שמערכת העצבים שלך על סף קריסה. שלא לדבר על שאר המערכות בגוף. תאונת עבודה מצערת שניתן היה למנוע אותה אם היה לסרט תסריט ראוי.

"זהו סיפורו של אדם השב לביתו ביום אחד בשעה לא צפויה ומתחיל להתבונן ולבחון את חייו מחדש" – כך כתוב בתקציר. באמת? לא ידעתי. כן, רואים שם בית ורחוב וכמה דמויות שבוחנות בעיקר את הסבלנות של הצופים באולם.

והשחקנים? מה אפשר לומר על השחקנים – רותם קינן, שרון טל, דב נבון ושירילי דשא – שנקלעו למבוי סתום?

"ההתחלפות" היא אסון אמנותי. עבודה בעיניים. שערורייה. אני לא מאשים את הבמאי המוכשר ערן קולירין ("ביקור התזמורת"), אני מאשים את מי שתמכו בתסריט שלו כספית – קרנות הקולנוע למיניהן והרפרנטים שיושבים שם. המקום שבו הם צריכים לשבת זה מאחורי סורג ובריח בלי ניקוי שליש על התנהגות טובה.

כי אין כאן התנהגות טובה. יש כאן פשע שצולם באור יום. ראו הוזהרתם.