הסוגיה של חוק טל עברה טלטלות רבות, שקעה לרפש ולמי מדמנה מעופשים. היא אינה  מוסיפה כבוד למחוקק, כבוד שמזמן ויתר עליו, היא מוסיפה חרפה לאנשי דת וטובלת במקווה שורץ פוליטיקה, שבינו לבין דת המרחק אסטרונומי.

התחמנות במערומי מבושתה היא שהקימה לנו את המגה-ממשלה, ולא סוגיית חוק טל. חוק שירות לאומי נחקק לפני יותר מיובל שנים, אבל לא בוצע מעולם, בלחץ ובסחטנות ההנהגה החרדית בישראל, ולא בחוכמתה, אלא באיוולתה. לפיכך, כל הדיבורים על מתווה חדש לחוק טל הם מתכונת להארכת חייו של שכיב מרע בשעה שהוא זקוק לניתוק מהחמצן.

בוויכוח הלוהט והטעון סביב גיוס בחורי ישיבות, משום מה מרוב להיטות למצוא נוסחה גואלת שכחו חכמי חלם שיש פתרון כל כך פשוט לכל הסוגיה. הפיתרון הוא שירות חובה לאומי. לפי חוק כזה, כל מי שאינו משרת בצה"ל מטעמי  דת, ואפשר גם מטעמי מצפון, חייב למלא את חובתו למדינה ולחברה במתן שירות של שלוש שנים או שנתיים בתחומים שונים בחיינו: חברה, בריאות, סעד, שמירה, זק"א, עבודות מנהליות שניתן לעשותן בבית או במסגרת מסוימת ובעוד תחומים שיש בהם כדי לתרום לחברה.

"אל תעשם את דברי תורה עטרה להתגדל בהם ולא קרדום לחפור בהם"

במסגרת שירות זה יכולים להשתלב אלה שמוגדרים כ"תורתם אמנותם". המקור של עיקרון זה הוא במסכת שבת י"א, וככה נאמר בו :"…דתניא חברים שהיו עוסקין בתורה מפסיקין לקריאת שמע ואין מפסיקין לתפילה אמר רבי יוחנן לא שנו אלא כגון רבי שמעון בן יוחי וחבריו שתורתן אומנותן ….". להערכתי יש לפרש זאת לפי המיוחס לחכמים המוזכרים,כמו שמעון בר יוחאי וחבריו, שאמנותם, כלומר מלאכתם, הייתה ללָמֵד תורה. הם היו מורים, והוראה זאת מלאכה. תלמידים, כמו תלמידי ישיבות, לומדים ולא מלמדים. אבל ניחא, נשאיר להם את התואר הזה, ובלבד שבזמן מוקצב, כלומר שמונה שעות ביממה, ישרתו את הציבור. את שאר הזמן הם יכולים להקדיש ללימוד תורה. אני יודע עוד דבר או שניים שמיוחסים לחז"ל : רבי צדוק אומר אל תעשם את דברי תורה עטרה להתגדל בהם ולא קרדום לחפור בהם (מתוך מסכות "אבות פרק ד', משנה ה'). אבל העסקנים הדתיים והעטרת הרבנית שלהם, הם אינם מקדמי הדת אלא סוחריה.

מכאן שהפתרון של שירות לאומי יכול היה לענות הן על צרכי החברה כולה והן על צרכים של המגזרים השונים, כולל המוסלמים, הנוצרים ואחרים שהם אזרחי המדינה וחובתם לשרת אותה בשירותי חברה בציבור הרחב ובציבורים שלהם עצמם. אכן, שירות חובה חייב לחול על הכל, ללא יוצא מן הכלל, כמו גם זכות שווה לכל אזרח. ומדוע, אם כן, פתרון פשוט כל  כך הוא כה מסובך אצלנו? יו"ר מרץ, זהבה גלאון,  שראויה הייתה  בעיניי להיות יו"ר האופוזיציה, אף מרחיקה לכת בליברליות שלה בנושא זה. בראיון במגזין דה מרקר  עם  עופר בר-זהר (11.5.2012) התייחסה ח"כ זהבה גלאון לנושא חוק טל. גלאון אומרת:

"דרך אגב, לי לא דחוף לגייס את החרדים לצבא. לי יותר חשוב שהחרדים ילמדו לימודי ליבה ושיוכלו להשתלב בשוק העבודה ולחיות חיים של חופש וקדמה. לא דחוף לי להקים מיליציות דתיות. להיפך. באותה הזדמנות מר"צ מעונינת גם לפרק את המיליציות הדתיות שיש – את ישיבות ההסדר שמהן יוצאות התופעות של הדרת נשים ופוליטיקה במדים למען ההתנחלויות. דרך אגב, שם משתחררים לאחר שמונה עשר חודשים, אז איפה השוויון?"

לשירות לאומי יש היסטוריה, גם חוקית 

שירות לאומי אינו המצאה ישראלית. במדינות רבות הוא קיים, כולל אותן מדינות שבהן הגיוס לצבא אינו חובה. ביסוד, הרעיון הוא שאנשים צעירים, אשר בנעוריהם זכו לחינוך, לטיפול  ולטיפוח מצד הוריהם והחברה, יתרמו מצידם לחברה, כל עוד הם יכולים מבחינת הגיל. כלומר, לאחר סיום הלימודים התיכוניים ולפני המשך הלימודים או יציאה לעבודה. זהו אלמנט חשוב בסולידריות החברתית של מתן עזרה למי שזקוק לה. השירות הלאומי בישראל פועל במגוון תחומים, בין השאר:  תגבור כוח ההוראה והסיוע בבתי ספר ובגני הילדים; עזרה בבתי חולים ובמרפאות; טיפול באנשים עם מוגבלויות פיזיות, נפשיות או שכליות; סיוע חברתי לאזרחים ותיקים; איוש מוקדי מצוקה ואמבולנסים בארגון מגן דוד אדום; עבודות מנהליות במשטרת ישראל; שירות בתחומי שמירת הסביבה, במוקדי ביטחון בשטחים ועוד.

יש בשירות גם חשיבות כלכלית, שכן הוא חוסך מקצת מן השירותים למדינה

מכאן שאין חסר בתחומים וההיצע הוא גדול. מעבר לזה, יש בשירות גם חשיבות כלכלית, שכן הוא חוסך מקצת מן השירותים למדינה, וזאת יכולה להקצות את משאביה לתחומים אחרים נזקקים. במדינות רבות השירות הלאומי הוא לתקופה ממושכת יותר מן השירות הצבאי, וזאת כדי לעודד התנדבות לצבא, שגם מתוגמל יותר מאשר בשירות הלאומי.

אבל אם מדובר בחוק, ולא בהתנדבות כפי שציינתי, גם כאן אני לא מגלה את אמריקה. בשנת 1953 נחקק חוק שירות לאומי, הקובע שכל בת דתייה שקיבלה פטור משירות בצה"ל חייבת לשרת בשירות לאומי. חוק זה עורר את  זעמה של הצמרת הדתית והחרדית, כולל של הרב הראשי הציוני, הרב יצחק הלוי הרצוג, אביו של נשיא המדינה חיים הרצוג. אלא מה? החוק לא בוצע. פשוט ככה. ובשנת 1979 הוא תוקן, לאמור כי "ביצועו של חוק זה לא יחל, אלא לאחר שהממשלה תחליט על כך". החלטה כזו לא נתקבלה מעולם ולכן החוק אינו מיושם עד היום (ע"פ ויקיפדיה).

יחד עם זאת, כגוף וולונטרי השירות הלאומי, שהחל לפעול בסוף שנות ה- 60 ובראשית שנות ה-70,  עודד צעירות להתנדב, ומידי שנה אלפי בנות דתיות הפטורות משירות צבאי הצטרפו  למסגרות  השונות שכלל גוף זה. אך בהעדר חוק שיעגן חובות וזכויות בשירות הלאומי ניסו גם בנות לא דתיות להצטרף לשירות כחלופה לצה"ל. מכאן ואילך הן הרשות המחוקקת והן המבצעת זגזגו כדרכן בשל שיקולים קואליציוניים, והרי הדרך הבטוחה ביותר לקבור נושא היא הקמת ועדות. אלה הוקמו, והעיקרית שבהן הייתה ועדת עברי, אשר המליצה על הקמת  שירות לאומי לכלל האזרחים שפטורים משירות בצה"ל. אך בסופו של דבר גם תמיכת הממשלה בהמלצות אלה הייתה במסגרת עמותות, ולא מעוגנת בחוק.

בן גוריון עצמו הודה שטעה

יש שטוענים כי בסופו של דבר, הן בשל הלחץ הציבורי והן בשל הלחץ הכלכלי, הרוב מקרב תלמידי הישיבות יתגייסו לצה"ל, אלא שזה עניין של  שנים. אם לשפוט לפי הזמן, מאז שבן גוריון החליט על פטור של  קומץ בחורי ישיבה "שתורתם אומנותם", קומץ זה הפך, עם הזמן, להמונים, ובן גוריון עצמו הודה שטעה. גם מסיבה זאת, חוק שירות לאומי חובה אינו דורש "הבשלה". האברך לא ישרת בצבא אלא בחברה, אבל ישרת.

אמנון בארי סוליציאנו ומוחמד דראושה, מנהלים שותפים ב"קרן  אברהם" שפועלת לשיתוף פעולה יהודי ערבי, כותבים כי "אין צורך לכפות על הערבים לשרת בחברה במסגרת חוק שירות לאומי, כי הם יתנדבו בהמוניהם אם תוצע להם תוכנית שתבוצע יחד עם מנהיגיהם" ("הארץ"  21.5.2012). על כך אני מבקש להעיר שני דברים: ההתנדבות היא זכות ולא חובה. גם צעירים וצעירות שמשרתים בצה"ל מתנדבים  בעזרה לזולת. כאשר מדובר בחוק, שכולם יכולים לעמוד בו, כולל האוכלוסייה הערבית, שפטורה משירות בצה"ל, מדובר בחובה ולא בהתנדבות. אם נוסף על כך הם יתנדבו במסגרת פעילות ציבורית, מה טוב ומה נעים. שנית, "מנהיגיהם" הפוליטיים של ערביי ישראל לא ייצגו ואינם מייצגים  לדעתי נאמנה את האינטרסים האמיתיים של שולחיהם.

הסוגיה של גיוס ערביי ישראל (למעט הדרוזים, שמתגייסים) היא טעונה, שכן בקרב הציבור הערבי ומנהיגיו קיימת התנגדות ליוזמות של שירות  בנימוק שמדובר ב"זרוע ישירה של צבא הכיבוש"  ובפגיעה בזהותם של בני הנוער הערבים כחלק ממיעוט לאומי.‏ שירות לאומי יפתור את הבעיה ויחסל גם את העילה להיעדר שירות אחת ולתמיד. יש להילחם בכל הדרכים למען אזרחי ישראל הערביים שייהנו ממלוא הזכויות, באותה מידה יש לעמוד על כך שהם ימלאו את כול החובות, כולל שירות לאומי.

מספר האזרחים הערביים שמתנדבים לשירות לאומי הולך וגדל בהתמדה

הצעירים בקרב ערביי ישראל, שראו לנכון להתנדב לשירות לאומי, לא חיכו להנחיות פוליטיות של  ההנהגה הערבית. ואכן, לפי נתונים של משרד הפנים ומקורות שונים נוספים, מספר האזרחים הערביים שמתנדבים לשירות לאומי הולך וגדל בהתמדה, ובמשך קרוב לעשור, בין  2003  ל-2012, הוא גדל מ- 100 ל-2,000 בקירוב.

אולם חוק טל שנגע לאברכים חרדים נכשל כישלון חרוץ, זאת מכיוון שמלכתחילה הוא היה אמביוולנטי.  חוק טל מאפשר לבני ישיבה להתגייס לשירות אזרחי כתחליף לשירות הצבאי. השירות האזרחי מוצע לרווקים מעל גיל 26 ולנשואים עם ילד אחד בכל גיל, לשרת במסלול מלא של 40 שעות שבועיות במשך שנה אחת, או במסלול מפוצל של 20 שעות שבועיות במשך שנתיים. בפועל הוא לא בוצע. ושוב, אין בו אכיפה חוקית, אלא הוא מבוצע על ידי עמותות ובפיקוח מנהלת השירות האזרחי. מה זה פיקוח אצלנו אינו דורש הסבר, וזאת הסיבה להתעוררות העכשווית לשינוי החוק, כדי להביא לשוויון אזרחי בכל הקשור לשירות בצה"ל בכלל ושירות לאומי בפרט.

אבל אצלנו מנסים לתחמן. באחרונה מישהו המציא הצעת טלאי,  לגייס חרדים למשטרה ולמכבי האש. זאת הזמנה לבעיות, שכן, בכל הקשור לפיקוח נפש, ישאירו זאת לחילונים, גם במשטרה וגם במכבי האש, ובמקרה הטוב יעבירו את הסוגיה לרבנים. עוד עיסוק לעסקונה הדתית שתפקח לנו על משטרה ומכבי אש. זאת במקום הצעה כל כך פשוטה וישימה כמו שירות לאומי חובה. היה ובמסגרת השירות יבחרו אברכים להתגייס למשטרה ולמכבי אש – יפה.

צה"ל עדיין "צבא קטן ממזרי"?

ויש עוד סיבת כבדת משקל להפוך על פניו את חוק טל ולעבור לשירות לאומי. צה"ל אינו זקוק לבחורי הישיבות, ואם כן, אז לאותם צעירים שהם פוטנציאל בתחומי האלקטרוניקה, תוכנה ומחשוב. יש בקרבם מוחות לא מעטים, שצה"ל יכול להכשיר ובאותו זמן להקנות להם מקצוע שיאפשר להם בחיים האזרחיים להתפרנס בכבוד ולא ליפול על כתפי החברה. זאת הם יכולים לעשות בתנאים שהולמים את אורח חייהם,  ולאו דווקא במחנות. אולי העסקונה הדתית תפסיד, אבל הגיעה שעתה להסיר ממנה את מעטה הדת.

אינני יודע למי מיוחסת האמירה שאנחנו זקוקים ל "צבא קטן וממזרי". לא אתפלא אם זה רשום על שמו של שר הביטחון, אהוד ברק. ברק אמר הרבה דברים מבריקים וגם עשה דברים מבריקים. חבל שאת חלקם הוא שכח ורובם מחק. מכל מקום, שאלת הכמות בצה"ל אינה חדשה, ועוד בשנת 2007, ביום עיון  בנושא "הכרעה בלוחמת היבשה לאחר מלחמת לבנון השנייה", הועלה הנושא בסקירות ובניתוח המפקדים שהשתתפו בו. הכנס נערך  ב"יד לשריון" בלטרון ב- 13-14 בנובמבר 2007. אלוף גרשון הכהן,   מ"מ מפקד זרוע היבשה, בני גנץ, ייצג את החיל. אחרי הבאת קטע ממכתב של גנץ שלא נכח בכנס,  בהביאו דוגמה מהכניסה האינטנסיבית לעימות עם הפלשתינאים, הדגיש: "הבנו שאנחנו בבעיה. יש לנו צבא גדול ואנחנו לא יודעים איך למצות אותו…" (מתוך אתר "יד לשריון").

שאלת הכמות מול האיכות במלחמות הקיימות והעתידיות מעסיקה כיום את כל צבאות העולם, בעיקר במדינות המתקדמות, שבהן כוח אדם הוא נושא קריטי. אבל גם במעצמות שופעות כוח אדם, כמו סין, הודו ורוסיה, מנסים לעבור לצבאות איכותיים. צה"ל מבוסס על חיל סדיר קבוע קטן יחסית, עם עתודה גדולה של כוחות מילואים. התהליך במשך השנים הוא צמצום ימי המילואים, וזאת הן בשל גידול באמצעים טכנולוגיים שמאפשרים זאת והן כדי שלא לפגוע במשק. רק לפני שבועיים נמסרו  נתונים שלפיהם במשך השנים ימי המילואים צומצמו בשני שלישים לערך.

משום כך, חשיבות עליונה היא שעמוד השדרה של הצבא  הסדיר יהיה מצויד במיטב הכלים העכשוויים, ואילו כוחות המילואים, בעיקר הלוחמים, יעברו יותר אמונים אינטנסיביים ויתוגמלו. זאת המגמה באחרונה. גם בכל הקשור במערכה המתוקשרת נגד איראן, בחורי ישיבה לא יושיעו, אלא בתפילות, לדעתם, ובשביל תפילות לא צריך לגייסם.

אם יו"ר קדימה, שאול מופז, הניף על דגלו עם כניסת מפלגתו לממשלה את נושא חוק טל בין הנושאים החשובים, הרי אם יצליח להעביר את חוק השירות הלאומי לכל, הוא לא רק יחזק את מעמדו במפלגה שלו, אלא בקרב הציבור כולו. הוא מכיר מצוין למה זקוק צה"ל ולמה לא.

שאלת השירות הלאומי היא לא רק שאלה של שוויונות בחובות, אלא גם סוגיה חשובה ביותר לעצמה. יש לה השלכות על הכלכלה, על החברה, על תחושת הסולידריות, על הביטחון הפנימי ועל תחומים שונים בחיינו אשר לוקים בחוסר כוח אדם והשירות הלאומי יהווה נדבך חשוב לתיקונם.

משום כך ראוי שבית המחוקקים שלנו לא ישחזר לנו יצור שנולד  פגום, אלא יקימו לתחייה חוק ישן וטוב. חוק שירות לאומי לכווווווווווולם.

צבי גיל הוא בעל הבלוג זרקור