Skip to content

"אותו הים"- חופים, הוויה ישראלית ושמירה על הסביבה

התערוכה הקבוצתית "אותו הים" בוחנת את ההוויה התרבותית הישראלית על שפת הים. אוצרות התערוכה מדגישות את הצורך לשמור על הים למען הדורות הבאים, לכן חברו לעמותת "צלול". מאת שרית פרקול
פחות מדקהזמן קריאה: דקות

התערוכה הקבוצתית "אותו הים" בוחנת את ההוויה התרבותית הישראלית על שפת הים. אוצרות התערוכה מדגישות את הצורך לשמור על הים למען הדורות הבאים, לכן חברו לעמותת "צלול"

מאת שרית פרקול

רבקה ססובר פלד, מהתערוכה "אותו הים"
רבקה ססובר פלד, מהתערוכה "אותו הים"

"מעבר להרי החושך הייתה העיר תל אביב של אותם ימים, מקום מסעיר… תיאטרון, אופרה, בלט וקברט… והיה שם ים! וכל הים שם מלא ביהודים שזופים שיודעים לשחות… מי בכלל שמע פעם על יהודים שוחים? אלה היו גנים אחרים, לגמרי מוטציה!" – כותב עמוס עוז בספרו "על אהבה וחושך".

שם, על שפת הים, בימים אחרים, בא לידי ביטוי הנרטיב הציוני של "שלילת הגלות", ניסיון לעצב ישראליות חדשה. הישראלי החדש מבקש ליצור קשר עם כוחות החיים במובן הפסיכולוגי יצרי, ופורק מעליו איסורים דתיים. דמותו ה"נימרודית", שזופה, שרירית, הדוניסטית ונהנתנית.

הציור הארצישראלי בתחילת דרכו היה עם "הגב לים"

פנקס מורנו, מהתערוכה "אותו הים"
פנקס מורנו, מהתערוכה "אותו הים"

ההוויה התרבותית, בעיקר האמנות והספרות, ניזונו משינוי ערכים זה. בציור, ההתפתחות לא הייתה מיידית.

לדברי ד"ר גדעון עפרת, הציור הארצישראלי בתחילת דרכו היה עם "הגב אל הים". זריצקי צייר על גג ביתו ברח' מאפו כשגבו פונה אל הים. אך משחלחל הים לאמנות היה זה פרץ אדיר, פרובוקטיבי, ייצרי וצבעוני.

התערוכה הקבוצתית "אותו הים" שאוצרות ורה דוביצקי ומלי לנגוצקי בוחנת את ההוויה התרבותית הישראלית כפי שהיא מוצאת את ביטויה על שפת הים.

אוצרות התערוכה מדגישות את הצורך לשמור על הים למען הדורות הבאים, למען יוכלו ליהנות ממנו, ולכן התחברו עם עמותת צלול, החותרת לים צלול ולנחלים נקיים באמצעות העלאת נושאים אלה לסדר היום הפוליטי והציבורי.

האמנים המשתתפים בתערוכה "אותו הים":

רחל טימור – הולכת בעקבות "הזמן האבוד" ומחפשת את חוף ימה של העיר הלבנה. ד"ר ורדית קנר מגדירה זאת כ"מסע אל מחוזות הזיכרון". טימור מקבלת השראתה מצילומים ישנים ומשיטוטים אינסופיים ברחובות העיר הסמוכים לים. עבודותיה נקיות, בשחור ולבן ומאופיינות בהקפדה על ציור של המוני פרטים, הנותנים את האווירה הסואנת ורוגשת של חוף תוסס. חרף העדר הצבעוניות, ניתן להבחין בנקל במשחקי האור והמים, אם כי הדגש הוא על הנוף האנושי.

רבקה ססובר פלד – לדידה, החוף איננו מסתיים בתל אביב, אלא מגיע עד לעזה. ססובר-פלד מציירת קייטנת קיץ של ילדי עזה. ציוריה נלקחו מתוך צילומים של צלם העיתונות ניר כפרי. החוף העזתי משקף סיטואציה דומה, ועם זאת כל כך שונה. לדבריה: "הילדים הם אותם ילדים שקועים בעולמם, טובלים בשמש אלכסונית… בתמונה הזויה של הקייטנה בעזה אי אפשר שלא לראות משל לטראגיות של המצב הפלסטיני". ואם בחופי הארץ באותו ים תכול ותחת אותה שמש מסנוורת נראה מעגן יאכטות, זוג אוהבים עם כלב, שם בעזה נראה בינות לילדים הצוהלים, חמור משכשך במים, דבר המבטא, לדברי הציירת, את "הגרוטסקיות של מצבם הקיומי".

עודד פיינגרש, מהתערוכה "אותו הים"
עודד פיינגרש, מהתערוכה "אותו הים"

עודד פיינגרש – האמן, שהוא "תבנית נוף מולדתו", סבור שלאמן יש כוח של אלוהים לברוא עולם משלו וליצור דמויות ונופים הקיימים במציאות, או שלא. זו הסיבה שהים נצבע בטורקיז האופייני לים הקריבי ולא לים התיכון. ציוריו מתאפיינים בצבעוניות מתפרצת נאיבית-משהו. מעגן הסירות עם תרני היאכטות הוא ניגוד משווע לחמור המדשדש בחופי עזה. החופים של פיינגרש עשירים וקוסמופוליטיים, אך נשארים ים תיכוניים.

פנקס מורנו – פוגש את החוף התל אביבי הומה אדם, מתרחצים, משתזפים וממנגלים. במבט משועשע משהו ובראייה שאיננה נטולת גרוטסקיות, הוא מגחך אך אינו בז. החוף אצל מורנו הוא מקום מערטל במובנים רבים. פה ניתקל בישראלי המצוי נטול הפוזה. מורנו יושב רוב זמנו בפריז, ומבטו הוא מבט של "אורח נטה ללון".

עירית הדני, מהתערוכה "אותו הים"
עירית הדני, מהתערוכה "אותו הים"

עירית הדני – מכניסה את הים לבית פנימה. ציוריה הם ציורי אווירה, המשרים תחושה של חופש נינוחות ושלווה.

פתיחה: 7.6.2012 בשעה 20:00 בסטודיו של רחל טימור, רח' שבזי 32 ת"א.
התערוכה תינעל ב-30.6.2012 

error: התוכן באתר מגפון ניוז מוגן
דילוג לתוכן