ההגירה הבלתי חוקית לישראל מארצות אפריקה היא רבת פנים ומשמעות, ושיקולים הומניטריים במקרה זה אינם הגורם החשוב ביותר. גם אם התרחיש של ראש המשלה כי "שישים אלף ייהפכו לשש מאות אלף ויהוו סכנה למדינה היהודית" לא יתממש, אלא יבוא מכיוון אחר לגמרי שראש הממשלה אחראי לו – הנזק לחברה הישראלית יהיה גדול ואולי בלתי הפיך. הגורמים הליברליים בחברה חייבים ליתן את הדעת לכך שהסוגיה מורכבת מאוד ומשחקת לידי גופים לאומניים וגזעניים.

גם אם הסערה העונתית של המהגרים הבלתי חוקיים שככה מעט, אין בינתיים אונס חדש, והגינויים הצבועים נגד פרעות באפריקנים נרגעו קמעה, אפשר לעסוק בסוגיה בצורה הגיונית בצד ההיבט הרגשי.

חלפה התקופה בה העולם המערבי שיווע לידיים עובדות זולות ואלה באו בצורה חוקית או בלתי חוקית, גם אם הכלכלה האירופית והאמריקנית הקפיטליסטית עדיין מסתמכות על עבודה זולה בפנים ובחוץ. המהגרים, גם במשטרים דמוקרטיים, הפכו מנכס לנטל גדול – נטל חברתי, מוסרי ופוליטי.

לישראל, כמדינה שקמה  לאחר השואה, אחריות גדולה ומוסרית שלא לגרש פליטים, כפי שגירשו אותנו פעם בפזורה, אף שלא באנו לאותן ארצות כמהגרים בלתי חוקיים. די היה בכך שהיינו יהודים. זה היה השיקול של מנחם בגין לתת מקלט לקבוצת וייטנאמים, בצד הערך המוסף התקשורתי תעמולתי, שוודאי הובא בחשבון. אבל זאת הייתה מחווה פעוטה, שכן לא מדובר היה באלפים אלא בקומץ על סיפון אוניה לאור היום.

אין ספק שהוויכוח הלוהט בישראל בעת האחרונה נובע בין השאר מיכולתם של  פוליטיקאים, ובראשם שר הפנים, לנצל אי-אלה מקרים של רצח, אונס או מעשים פליליים מקרב המהגרים מאפריקה בשכונות ישראליות, בעיקר בעיר תל אביב. חבר הכנסת דני דנון מן הליכוד התבטא בוועדה לענייני עובדים זרים כי "כולם מסתננים. צריך לגרש את כולם. האשמה במצב הקיים היא על הארגונים שמגישים עתירות" ואילו יו"ר הוועדה, ח"כ ניצן הורוביץ ממר"צ, האשים את שר הפנים ששנים לא עשה דבר.

העובדה שיש פרשים הרוכבים על הסוס הזה מעידה שיש סוס, והציבור מזהה אותו כסוס, והוא לא נמצא באורווה אלא בחוצות. ולא סתם בחוצות, אלא מתרכז בשכונות מסוימות. זאת תופעה שמשטרת ישראל לבדה לא יכולה להתמודד איתה. אף שבתחום שמירה על בטחון האזרח המשטרה שלנו לא ראויה לצל"ש. גם לא על התנהגותם של אי-אלה שוטרים בוטים ושוטים.

מצד שני, הצעתו של המפכ"ל, יוחנן דנינו, לאפשר לאפריקנים הבלתי חוקיים לעבוד, ובכך להוריד את רמת הפשיעה, היא תמוהה. המשטרה אחראית על מניעת פשעים ובלימתם, לא על תחומי הרווחה או החינוך. ואגב, היא אחראית גם על השוטרים שלה שלא יטרידו בין היתר אזרח תמים, בשל עניין חנייה (כפי שקרה באילת ביום א' השבוע) ויגרמו לו התקף לב. כן, אי-אלה שוטרים נוטלים את החוק בידיים לא נקיות. בהם צריך לטפל ביד קשה, לא פחות מאלה שהשוטרים צריכים לטפל באכיפת החוק. ואשר למהגרים הבלתי חוקיים, בעניין זה אין כמו עדותו בפני הוועדה של מפקד מחוז תל אביב, ניצב אהרון אקסול, שאמר: "אנחנו מזהים עלייה בפשיעה בקרב המסתננים בחודשים האחרונים. העלייה היא בעשרות אחוזים בעבירות אלימות ובעבירות המין. אני מניח שזה לא מפתיע אף אחד כאן. המתח הגואה בין תושבי דרום תל אביב למסתננים מהווה סכנה לא פשוטה. התופעה רק בראשיתה. אם לא ייעשה מעשה העסק עלול להחמיר". הוא חזר על המרשם של מפקדו בעניין העסקת העובדים הזרים.

בלתי חוקי, הוא בלתי חוקי ,הוא בלתי חוקי – סיבה מספר אחת 

עבירה על החוק של מדינת ישראל חלה לא רק על אזרחי המדינה, אלא גם על אורחים, תיירים, תושבים שאינם אזרחים,  והיא חלה באותה מידה על מהגרים בלתי חוקיים. ההבדל הוא בכך שבשעה שעבירה רגילה אזרחית או פלילית, הכלל הוא שאתה זכאי כל עוד לא הוכח ההיפך. במקרה של מהגרים בלתי חוקיים, הוכח למעלה מכל ספק שהם באו למדינה בניגוד לחוק. ודאי שישנם מקרים יוצאי דופן, כמו אדם שנמלט בשל היותו נרדף מטעמים פוליטיים או דתיים ונשקפת לו סכנה והוא מבקש מקלט. אבל אז מדובר גם במקרה חריג ולא באיש שגנב גבולות.

אי מיצוי הדין לגבי מהגרים בלתי חוקיים לא רק שם ללעג את שלטון החוק, אלא גם יכול להוות תקדים בבתי משפט של אזרחים ישראליים שעוברים על החוק, או לטעון לקולא. נכון שבצד החוק, יש גם צדק ויש גם רחמים. ולא קל לשריד שואה כמוני לצדד בגירושו של אדם. בעצם זה לא קל לשום יהודי, אם הוא מכיר את ההיסטוריה של העם הזה שבמשך אלפי שנה גורש ממקום למקום.

אבל אם אטען שלגבי האפריקנים המהגרים צריך לנהוג במידת החסד, אחטא לעצמי כשאני בא ואומר שיש למצות את הדין עם גורמים אחרים בשטח הקו הירוק, או כמו מתנחלים שחודרים לשטחים פרטיים לא להם וגם מתנכלים במקרים מסוימים לשכנים הערביים או משמידים יבולים. החוק אינו יודע גבול, בכל הקשור לגבול הלאומי של המדינה. וזאת רק סיבה אחת.

ניצול מחפיר של  עובדים זרים על חשבון העסקת ישראלים – סיבה שנייה

באותה ישיבה של  ועדת הכנסת לעובדים זרים שהזכרתי הופיעה גם  מזל אשכנזי, תושבת דרום תל אביב. היא אמרה ככה:  "אתם שוכחים דבר אחד: כל מסתנן גוזל עבודה מהעשירון התחתון. אני מעדיפה מסתנן רעב מבן משפחה רעב. הם לא לוקחים עבודה מההיי-טק, לא מרואי החשבון. אם חד הורית שעובדת ומקבלת קיצבת אבטחה – מה עדיף, שהיא תגנוב או שהמסתנן יגנוב? …נוכחות ילדי הפליטים בבתי הספר בדרום תל אביב דרדרה באופן משמעותי את הישגיהם של ילדי השכונה בלימודים… 25 אחוז מתושבי השכונה זכאי בגרות. הילדים שלנו לא מטומטמים ולא פחות חכמים. כשהילדים מגיעים לחטיבת ביניים הם לא יודעים כלום. הרמה שונה בצפון תל אביב ודרום תל אביב. הם נושרים, אין להם בגרויות".

מלבד האמירה הקשה הזאת כנגד המהגרים הבלתי חוקיים, יש כאן אמירה לא פחות בוטה כלפי תושבי צפון תל אביב, שהם כאילו מליצי יושר של האפריקנים, בעוד שהם אינם חשים את המטרד על בשרם. אבל בעיקר נוגעים הדברים לפן התעסוקה:  בין אם זה מדויק ובין אם זאת תחושה, אין חולקים על כך שגם במקרה זה חלה האמרה "לא העכבר גנב אלא החור", והחורים גדולים יותר מאשר בגבינה השוויצרית. מעסיקים ישראליים חזרו למאה ה-19  ולמה שהיה ידוע כ- sweat shops – מפעלי הזעה, שבהם  עובדים עמלו בפרך 12 שעות ביממה ואף יותר בעבור פרוטות, וההון שצברו המעסיקים נבע יותר מן הגזל במשכורת העובדים מאשר מן המוצר שאותו יצרו. וזה בעצם הבסיס לתורתו של קרל מרקס, נביא הסוציאליזם. אלה אינם מהגרים בלתי חוקיים. אלה ישראלים חוקיים ונגדם לא מפגינים, אלא אם הם שייכים לקטיגוריה של "עובדי קבלן". האפריקנים  הם לא עובדים, הם עבדים. ויש עבדות בישראל של המאה ה-21. לפני שמטפלים במהגרים הבלתי חוקיים חייבים לטפל בעלוקות הללו ולקנוס אותם בסכומים כבדים, או לשלוח אותם לבית הסוהר ושם לדאוג להם לתעסוקה. בהקשר זה הצעתו של מפכ"ל המשטרה היא ללא ספק שמן למדורה נגד משטרת ישראל, נוסף על מחדליה בתחומי הפשיעה הכללית ואכיפת החוק.

כמה עשרות פעילי ימין ותושבי דרום תל אביב הפגינו בשכונת התקווה נגד ארגוני הסיוע לזרים וקראו לגרש מישראל את המסתננים.  הם האשימו את ארגוני הסיוע במצב. המפגינים הניפו שלטים שעליהם נכתב בין השאר "אפריקה לא כאן", "ושובו סודאנים לסודאן", "זכויות אדם, לא על חשבון האזרח הקטן" ו"להפסיק לדבר, להתחיל לגרש". והייתה עוד הפגנה ביום ד' ה- 23 במאי, שבה צעירים התפרעו ופגעו במהגרים. בטאון תנועת המחאה j14  הכתיר את האירוע כ "ליל הבדולח" בשכונת התקווה. הנה עוד דוגמה לזילות מונחים של השואה. זה היה לילה, אבל בלי בדולח. זאת הייתה התפרעות, אבל לא היה פוגרום. אבל זה היה חמור ומזעזע. תמיד יש גורמים, אפשר פליליים או בשולי הפשע, שנותנים ביטוי אלים ופרוע לאיזה אירוע  או מנצלים אותו בשעת תסכול אמיתי של תושבים והפעם של שכונת התקווה.

>>> קריאה נוספת: תומר נויברג, צלם תמונת "מוות לסודנים": לא ידעתי שהיא תשפיע כל כך

כרמלה רוזנר, המתגוררת בשכונת התקווה 27 שנים, הניפה שלט עליו נכתב "אונסים ילדות וזקנות, רוצחים, גונבים דוקרים, פורצים. מפחדים לצאת מהבית. שכונת התקווה הפכה להארלם". רוזנר אמרה: "אנחנו נהיינו מיעוט בשכונה, הסודאנים הם הרוב", והוסיפה שלדעתה הדרך היחידה לעורר את הרשויות היא שתושבי דרום תל אביב יפגעו בזרים גופנית. "אני לא רוצה שזה יקרה, אבל אין ברירה. אני לא חושבת שאלימות היא התשובה, אבל לא מסתכלים עלינו. פעם הייתי בעדם, אפילו נתתי להם בגדים, אבל עכשיו זה התגבר. אני מפחדת לצאת לסופר בשבע בערב. אנחנו לא צריכים לסבול את כל תחלואות העולם אצלנו בשכונה. שיחלקו אותם לכל מדינת ישראל", אמרה, לפי הדיווח ב"הארץ".

ח"כ דני דנון מהליכוד הרחיק לכת בדבריו בוועדה והציע להפסיק בכלל לקלוט עובדים זרים בישראל באמצעות יבואני כוח אדם. את אותם מקומות שמיועדים לעובדים זרים יש לאפשר לאלה שנמצאים כאן ואי אפשר לגרש אותם. צריך להפסיק לרכז אותם באזורים מוחלשים, אלא לפזר אותם בכל הארץ. עד היום – אמר דנון – לא הצלחנו בגירוש המסתננים. "שלא ידברו על זכויות המסכנים בדרום תל אביב. 200 אלף מסתננים גדלים פה, מולידים ילדים. בניגוד לדברי המפכ"ל, אסור לתת להם לעבוד אפילו יום אחד. מי שעובד בישראל ומרוויח כסף מתקשר הביתה ואומר: 'אני מרוויח 1,500 דולר בחודש כשהשכר בארץ המוצא הוא 30 דולר לחודש. תחשבו באיזה תמריץ מדובר". לדבריו, עד שלא יתבצע מהלך אמיתי של גירוש, של הוצאת המסתננים מישראל זה לא יעזור, ולכך יש ערך מוסף חמור מאוד.

חיזוק תנועות לאומניות וגזעניות וניצול פרובוקטיבי של אירועים –  סיבה שלישית

גלי הצונאמי של גזענות ולאומנות שעוברים על אירופה שורשם בשנאת הזר. אותם משטרים במדינות החופשיות שייבאו כוח עבודה זול ממדינות בלתי מפותחות, משלמים עתה ריבית פוליטית קצוצה. זה קורה בצרפת, זה קורה בספרד, בשוודיה, בשווייץ, באיטליה, ביוון, ועכשיו גם בסרביה. זהו גל עכור, שמסכן את אושיות הדמוקרטיה. הדמוקרטיה, כפי שידוע לכולנו, היא שברירית. היא עדיין לא המיטב של הטוב, אלא הרע במיעוטו, שכן במסווה דמוקרטי יש גם רודנות הרוב. לדמוקרטיה עדיין חסרים הכלים כדי להגן על עצמה. אולם בצד העוינות כלפי העובדים הזרים, המהגרים הבלתי חוקיים, על שגוזלים את עבודתם של ישראלים, המערכה הזאת מופנית כלפי הגורמים הליברליים ההומניים על שהם מתייפייפים, ובייפי הנפש שלהם גרמו לבעיה להחמיר ואף עודדו את גלי ההגירה הבלתי חוקית. הציבור מקבל את זה. ואם נוספים לאלה גם רצח או אונס ומעשים פליליים, לא רק ציבור המהגרים כולו נמצא אשם, אלא בעיקר אותם מנהיגים, תנועות ויחידים, אשר נהגו בצדק, אך לצערי לא בתבונה. זאת הבעיה היום של השמאל הישראלי בכלל ברוב הסוגיות: מדביקים בו את כל הרעות החולות, וההגירה הבלתי חוקית של אפריקנים וההגנה עליהם היא אחת מהן. זה ישפיע על הבחירות הרבה יותר מאשר נושא "הצדק החברתי". לא השלטון אשם במחדליו, אלא האופוזיציה הליברלית. זה קלף מנצח.

לכך נתן ביטוי שר הפנים אלי ישי, שהיה מטרה עיקרית של חוגי השמאל בכל הקשור בנושא הגירה, אשר בשבילו, כל הסוגיה הזאת של אונס ורצח באה לו כמו פיס בחיים, והוא הגיב על ההצעה של מפכ"ל המשטרה לאפשר לזרים הבלתי חוקיים לעבוד, כל עוד הם כאן. "נמאס מן ההתיפיפות של אנשים, ובהם פוליטיקאים. מקומות עבודה ישרישו אותם פה, תהיה להם ילודה,  וההצעה הזאת רק תגרום לכך שיבואו לפה עוד מאות אלפים. עלינו לכלוא את כולם או לגרש את כולם עם מענק עזיבה. ברגע שהם ייכנסו לכלא – לא ירצו לבוא לפה יותר".

זה פועל כבומרנג בצורה של התפרעות בריונים וחוליגנים נגד האפריקנים. לא זו בלבד שהתפרעות כזו אינה מוסיפה לנימוקים נגד הסתה, אלא היא גורעת מהם. שכן יאמרו, בצדק או שלא בצדק, שזאת התוצאה הבלתי נמנעת של ההגירה הבלתי חוקית. אף שייתכן ויש כאן יותר משמץ של פרובוקציה. שכן כשם שאסור להדביק לכל תושבי דרום תל אביב כינוי של גזענים, כך אין להדביק לכל האפריקנים את אות הקין של אונס, שוד, רצח ועוד – כשם שאין להדביק לכל המתנחלים את התג של הפורעים מיצהר. העובדה שמנהיגים מגנים את האלימות נגד המהגרים היא צינית. היא לא בשפת מעשים אלא מס שפתיים. בבחינת "קח מזה וגם מזה אל תניח ידך". מסתבר שלא הצדיקים הם שמלאכתם נעשית בידי אחרים. הגישה כלפי האפריקנים מבטאת   עמדה של רבים מדעת הקהל. הלאומנות והגזענות מתפשטות כאש בשדה קוצים ועוברות לתחומים אחרים, כמו היחסים שבינינו לבין הפלסטינים. קשה למצוא מדינה דמוקרטית שמישהו מחבריה יציע חוק כמו חבר הכנסת כץ, להפקיע את האדמות הפרטיות הערביות ביהודה ושומרון ולשלם להם פיצויים. שר הביטחון אינו לאומן או גזען. אך בתגובה להצעת החוק של כץ הוא אמר בראיון עם יעקב אחימאיר במשדר הבוקר ביום ד' 23.5  כי קבלת החוק  "תזיק לנו בזירה הבינלאומית". שימו לב.  הדגש הוא על הדימוי שלנו בזירה הלאומית, שמא נצטייר לא טוב בעולם, ולא על ההיבט המוסרי או היהודי. לא שהדימוי שלנו בחוץ אינו חשוב. אלא שהדימוי בעיני עצמנו חשוב לא פחות.              

לא רק  קורת גג אלא גם בסיס ליציאה לעבודה

מכל האמור לעיל, הדעת והרגש לא מסתדרים עם גירוש המוני לאלתר. צריך לעשות מה שהמדינה עשתה למען העולים אליה, דהיינו, להקים מעברות, והפעם – למטרת הגירה ממנה. העולים בגלי העלייה בשנות ה- 50 שהו תקופה מסוימת במעברות,  ששימשו להם לא רק  קורת גג אלא גם בסיס ליציאה לעבודה, לחיפוש פרנסה מזדמנת או קבועה או לשיכון. רק אלה שהלכו להתיישבות העובדת נקלטו מיד. במעברה ניתנו להם מינימום תנאים של עזרה בקורת גג, ברפואה ובשירותים בסיסיים נוספים, עד שנמצאו להם משכנות קבע. אותה שיטה יש להנהיג לגבי המהגרים, והפעם כאשר המטרה היא הגירה החוצה מכאן. במסגרת כזאת יש לאפשר להם לעבוד בתנאים הוגנים, שיאפשרו להם גם לחסוך כספים ולהביא אותם לביתם בחוץ,  לבוא ולצאת מן המעברה. והיה אם מי מהם יפר את הכללים, הוא יגורש מיד. אולם מי שינהג על פי התקנות, יאופשרו לו תנאי מחייה ועזרה בסיסיים, עד לצאתו מכאן בצורה מסודרת.

הכוונה היא לא ל"מחנות אוהלים" בגבול מצרים, אלא במעברות סמוך לערים. במחנות אוהלים סמוך לגבול מצרים טמונה סכנה כפולה ומכופלת: פוליטית, המצרים יראו בכך פגיעה בהם. אמנם הם עברו דרך סיני אלינו, אבל לא בעידוד שלטונות מצרים. אבל זה רק היבט אחד. היבט אחר הוא שאם האנשים יהיו סגורים במדבר, הם יעשו הכל כדי להימלט, ודווקא לסיני, שם אפשר ויציעו להם הצעות מפתות לפעול נגד ישראל. ויש גם מנהרות לרצועת עזה וממנה. אלה נימוקים מעשיים, ולא הזכרנו נימוקים מוסריים. הקמת מעברות כרוכה בהשקעה לא קטנה, אבל התוצאה שתניב תהיה כדאית בכל הפרמטרים. אם הממשלה תראה זאת כמשימה לאומית חשובה, כפי שדיעה זאת מוצאת ביטוי תמידי בדברי ראש הממשלה, ותמצא את המשאבים – יימצאו חברות שיוכלו להקים את המכלול הזה במהירות.

בפתרון כזה יש תפקיד לתנועות  הליברליות ולארגוני סיוע. אם אותן קבוצות יפונו משכונות בדרום תל אביב למעברה, גם הציבור המקומי יתמוך בפיתרון. תושבי השכונות בדרום תל אביב הם לא פחות רגישים לסבל אדם מתושבי הצפון. אולי להיפך. המעברות צריכות לקום בפאתי הערים. למעשה, מדובר בפאתי העיר תל אביב, בתנאי ביטחון והיגיינה הולמים. יש להניח שרוב ציבור המהגרים יסכים לסידור הביניים הזה. התועלת תהיה גם לטווח הקצר וגם לטווח הארוך.

פתרון זה דורש תכנון פיזי ואנושי, תושייה ונמרצות, כדי שלא לתת לבעיה להחמיר ועם החמרתה לאפשר פיתוח מואץ של   חממה לגזענות ולאומנות. אשר לאזהרתו של ראש הממשלה כי 60,000 מהגרים בלתי חוקיים ייהפכו ל-600,000  ויש סכנה לקיום המדינה כמדינה יהודית – תנוח דעתו. גם אם ששת אלפים ייהפכו לשש מאות אלף, לא הם שמהווים סכנה דמוגרפית למדינה. הסכנה תבוא דווקא מן התושבים החוקיים, בארץ ישראל, הפלסטינים בשטחים אם לא יימצא פתרון להיפרד מהם שיחיו במדינה משלהם. משם תבוא הסכנה הממשית לקיום מדינה יהודית, ולא מן האפריקנים. 

זרקור – האתר של צבי גיל | דף הפייסבוק של צבי גיל