Skip to content

רסיסים / סיפור קצר

הוא לא ייתן לעצמו לחיות בלי לראות בסתר, בין ארבעת קירות ביתו, מה יש מתחת לשמלת התכלת שלה, בלי להרגיש את תלתליה הזהובים בין אצבעותיו. לכבוד שבוע הספר חיה רעה מפרסמת לראשונה סיפורים קצרים ושירים של כותבי חיה רעה
פחות מדקהזמן קריאה: דקות

High up above or down below

when you`re too in love to let it go

But if you never try you`ll never know

just what you're worth

Lights will guide you

home

and ignite your bones

and I will try to fix you

(Fix you- Coldplay)

"היה היתה מסמיקה בגוון ורוד" (אילוסטרציה: FreeDigitalPhotos.net)

הוא היה מאוהב, באישה הכי יפה בעולם. הוא פגש בה כל בוקר באותו מקום. הוא לא היה בטוח שהיא מבחינה בו אבל כשהיה מחייך אליה היא היתה מחזירה לו מבט ומסמיקה בגוון ורוד, מתוק כמו זיגוג של עוגה. הוא כל כך רצה שהיא תהיה שלו, להביא אותה אליו הביתה ולספר לה הכל על עצמו. הוא כבר הכיר אותה בראשו, וידע שהיא אוהבת ארוחות בוקר קונטיננטליות עם מיץ תפוזים ביום שבת, ושהיא אוהבת לטייל ולהריח את הרחוב אחרי הגשם. הוא לא אהב ריח של גשם בכלל. זה הזכיר לו את התקופה שהיה בגן ילדים וכל הילדים זרקו עליו בוץ. אבל בשבילה הוא יטייל ויריח גשם, גם במזג האויר הכי קר. הוא ידע גם שהיא לא אוהבת שקוראים לה מרגרט, ושצריך לקרוא לה מגי. היא גם לא אוהבת בצל: את זה הוא ידע מעבר לכל ספק.

היו גם דברים שהוא לא ידע עליה. כמו למשל, למה כל יום באותה שעה שהוא רואה אותה, היא יושבת שם, באותו המקום, שמלת התכלת מונחת עליה בצורה מושלמת, עיניה מסתכלות עליו במבט מסתורי ותלתלי הזהב שלה נוצצים. מה יש בתוך סל הנצרים שלה? הוא כל כך רצה ללטף את התלתלים האלה, לפענח את המסתורין שמאחורי עיניה, להכריז בעלות על סל הנצרים.

לא היה ברור לו למה כל הזמן הוא לא נקף אצבע ולא ניגש אליה, אלא רק חייך מרחוק. כנראה חשש ממה שלכולם יהיה להגיד. אבל לעזאזל, מה אכפת לו מה הם חושבים? הוא אוהב אותה, וזה כל מה שהוא צריך לדעת. למעשה, החברים שלו כלל לא חשובים במשוואה הזאת. אולי הם בכלל לא חייבים לדעת. מה שבטוח, הוא שיהיה טוב יותר אם הם לא ידעו. אבל מגי פשוט חייבת לראות את ביתו. זה הדבר שהוא ידע יותר מכל. הוא לא יתן לעצמו לחיות בלי לראות בסתר, בין ארבעת קירות ביתו, מה יש מתחת לשמלת התכלת שלה, בלי להרגיש את תלתליה הזהובים בין אצבעותיו. הוא כבר דמיין איך היא תיראה לאור השקיעה החודר אל  הבית דרך החלון הגדול בסלון.

אז הוא לקח את מרגרט לביתו, תוך שהוא קורן מאושר בעקבות החלטתו. גם היא נראתה קצת פחות חוורת מהרגיל, אבל אולי היא רק הסמיקה. זה  היה היום הכי מאושר בחייו.

אחרי שהוא הגיע איתה לביתו הם ישבו, שתו תה ואכלו  עוגיות, והוא עדיין היה מאושר. גם אחרי שגילה שבסל הנצרים שלה יש רק פרחים  מיובשים.

בערב הוא ישב איתה על אדן החלון כדי שהיא תוכל לראות את השקיעה, והיא נפלה. מהקומה השביעית. הוא היה הרוס, אבל הוא עשה את הדבר הכי הגיוני שיכול היה לעשות – הוא ירד לרחוב, אסף את הרסיסים, ואז לקח דבק מגע והדביק אותם. התיקון שלו לא היה מושלם, והוא לא היה מסוגל להסתכל עליה בלי להרגיש שליבו נשבר כל פעם מחדש. אבל הוא היה יכול לשים אותה על המדף ולהזכר איך פעם היא היתה בעיניו האישה הכי יפה בעולם.

אילוסטרציה: FreeDigitalPhotos.net

1 Comment

  1. גרשון גירון
    10 ביוני 2012 @ 0:39

    יופי מיכל, סיפור ראשון, איזו התרגשות. ומזל טוב ליום ההולדת.

error: התוכן באתר מגפון ניוז מוגן
דילוג לתוכן