ככל שהקשר הולך ומתהדק, נעשה בטוח יותר, מתמסד בהדרגה, הופך שגרתי (גרים ביחד, נישואים, לידות), כך קיים בדרך כלל גרף יורד של תשוקה מינית

מאת אילנה ארד לוין

חשוב לפתוח ולומר כי אין מדובר במחקר מקיף מבחינה סוציולוגית וסטטיסטית, אלא מדגם חלקי מהזווית הקלינית בה אני פוגשת אותו. נציין שלוש קבוצות גיל: שנות ה-30, שנות ה-40 ושנות ה-50 וצפונה.

המיניות האנושית מושפעת בנוסף לעניינים ההורמונליים (אצל נשים סביב הביוץ והמחזור ואצל הגברים פחות או יותר יציב במהלך החודש) מהרבה גורמים רגשיים, חלקם ידועים לכולם:

1.החידוש והכיבוש: אלו סמי התשוקה המובילים. תמיד היו ותמיד יישארו ממריצי התשוקה האולטימטיביים.

2. הריגוש והפחד: כל עוד הקשר אינו יציב ואינו בטוח, הרי ברקע קיים הצורך להבטיח את המשכיות הקשר ולהתמודד עם חרדות הנטישה. הדבר מתבטא בצורך לאחוז רגשית זה בזה, ואין דרך טובה מאשר מיניות מרגשת.

מן המפורסמות הוא שבתחילת קשר, נאמר בחצי שנה עד השנה הראשונה (בני המזל גוזרים קופון עוד זמן מסוים) – המיניות בשיאה. ככל שהקשר הולך ומתהדק, נעשה בטוח יותר, מתמסד בהדרגה, הופך שגרתי (גרים ביחד, נישואים, לידות), כך קיים בדרך כלל גרף יורד של תשוקה מינית. השגרתי, המצוי, המובן מאליו, הופך פחות מעניין. ממצב של תדירות יומית או רב-יומית מתלהבת וחמה בתקופת הכיבוש והרומנטיקה חלה בהמשך התאזנות למספר פעמים בשבוע, וזאת במקרים הטובים. המקרים הפחות טובים ידברו על פעם בשבוע או על פעם בחודש חודשיים.

תשוקת גיל ה-30:

מקובל לדבר על משבר גיל ה-30 בנישואים, שהייתי משנה את שמו למשבר המיניות שלאחר הלידה. מאחר שגיל הנישואים התארך, גילאי ה-30 הם בערך לאחר הלידה הראשונה, עם כל השלכותיה על התשוקה המינית. משבר הלידה משבש את איזון יחסי המין. מזל טוב ושמחה על התינוק החדש שהגיע למשפחה, בנוסף לשמחה, זהו משבר הסתגלות קשה ביותר. בפרט בחודשים הראשונים או בשנה הראשונה, האם מחוברת יותר לתינוק מאשר לבן זוגה. גופה אינו שייך לה לחלוטין, כי הוא מיועד להנקה, ומשאלותיה בזמן שאינה מתעסקת עם התינוק הן בעיקר לישון ולישון.

בתום השנה הראשונה חלה התייצבות במיניות של שני ההורים הצעירים. כאשר אנו מדברים על התייצבות בתהליך של היווסדות המשפחה, ברוב המקרים מדובר בהתייצבות תוך כדי ירידה בתדירות יחסי המין, בזמן המוקדש לה, באיכות ובהתלהבות. המיניות הופכת להיות להרגל ולמציאת איזון פסיכו-פיזי.

בשלבים אלו של שנות ה-30, ונתחיל לגלוש גם אל עבר שנות ה-40, נהוג לומר כי גברים רוצים יותר ונשים רוצות פחות. זוהי הכללה העשויה להיות נכונה עבור חלק מן הנשים, אם כי אני בהחלט מכירה גברים בני 40 תוססים, עליזים, אוהבי חיים, מצליחנים, המצהירים מפורשות שעבורם מין אינו ההנאה הראשונה במעלה. איש איש וסיבותיו. האחד מעדיף על פני מין אוכל טוב או פעילות ספורט אתגרי, סקס במקום השלישי. השני טוען שאמנם הכיבוש מפעיל אותו אבל בגדול הוא לא הכי בעניין, מכוניות וספורט מוטורי מעניקים לו הנאה עמוקה יותר.

כניסת הפורנו האינטרנטי הורידה עבור חלק מהגברים את התשוקה למין זוגי

קיימת גם קבוצת הגברים הנהנים יותר לאונן מול האינטרנט מול הפורנוגרפיה האהובה עליהם מאשר להתאמץ ולהשקיע עם בת הזוג. חשוב לציין כי כניסת הפורנו האינטרנטי הורידה עבור חלק מהגברים את התשוקה למין זוגי, שכן הפורקן הפך להיות קל להשגה, מהיר וללא השקעה מרובה. יש נשים המפיקות מכך תועלת ("פחות בלבול מוח"), יש החשות "נבגדות" ודחויות לגבי הירידה הניכרת בהתייחסות אינטימית וכן חשות שאינן עומדות בסטנדרטים של כוכבות הפורנו, שהן כביכול המודל המיני האידיאלי, הן במראה והן בהתנהגות.

יש לציין בשוליים גם את אותם קבוצת גברים ונשים א-מיניים, שסקס הוא לא ממש האג'נדה שלהם.

תשוקת גיל ה-40:

בגילאי ה-40 מדובר בעצם בתהליך השגרה השוחקת. ניהול בית + ילדים + עבודה משמעותו, שבשעות הרלוונטיות, כש"גומרים עם הילדים", עיקר התשוקה היא או לישון או לנקות את הראש סביב צפייה בטלוויזיה / אינטרנט. אלו הן שנים עמוסות של תפקוד משפחתי הורי. גם במקרים הטובים, כשהכול מתנהל בתיאום תפקידים ובשיתוף פעולה ואין חיכוכים זוגיים חריפים, הרי עצם פס הייצור של ניהול חיי עבודה ומשפחה, להסיע לחוגים, ולנהל את ההלוך ושוב של הילדים לחבריהם, ההתעסקות עם השיעורים… נו, הרי כולם יודעים, אלו שנות ההתשה, פרויקט המשפחה בעיצומו.

בשנים אלה של פרויקט תפעול החיים נפתח פער בעניין המיני אצל גברים ונשים. במידה רבה נעוץ הפער בנושא ההתמודדות עם העייפות. השפעת העייפות על החשק המיני היא הרסנית עבור הנשים, אך בהחלט אפשר לחיות איתה עבור הגברים: אישה עייפה לרוב רוצה רק לישון ושיעזבו אותה בשקט. במצבי נוחות פיזית היא בהחלט עשויה להיות בעניין של הסקס. גבר עייף לרוב מוכן לסקס קצר ומהיר ופורקן, שאך ייטיב את שנתו.

יש נשים שפשוט מסרבות ויש ה"נותנות" בלי להיות שם ממש, ובלבד שייגמר העסק מהר ואפשר יהיה ללכת לישון. מה שנקרא "שלום בית", או "שלא יהיה לי עצבני".

מיניות גיל ה-50:

לרוב הזוגות כבר הוקל מעול פרויקט המשפחה, הילדים בני עשרה או יותר, אינם דורשים טיפול צמוד, מסוגרים בחדריהם ובלתי נראים, חלקם כבר עזבו את הבית ונוצר מרווח של פנאי. כאן קיימת התפצלות, והתמונה של התשוקה המינית היא דו כיוונית:

1. גברים רוצים, נשים לא.

2. נשים רוצות, גברים לא.

יש גברים בני 50 החשים אקטיביים, בריאים, מלאי חיים, ונמאס להם מבת הזוג "הנותנת" . הם חשים ששעון הזמן מתקתק והיו רוצים להעביר את שארית חייהם במין תשוקתי ומלהיב. חשים שהחמיצו שנים של הנאה מינית ומתחילים להיות ממורמרים, כועסים עד למצבי רוח קיצוניים והעלאת האפשרות של פרידה וגירושים. בין אם היה מדובר בתדירות של שלוש פעמים בשבוע של מיניות פושרת, ובין מדובר בתדירות של פעם בחודש של אישה משתפת פעולה, הכעס הוא לא רק על התדירות, אלא בעיקר על רדידות התשוקה, על הסגנון השגרתי החוזר על עצמו ועל היעדר הרומנטיקה והאש של שנות ה-20 (יש להביא בחשבון שחלק מהנשים עוברות בשלב זה גם משבר הורמונלי של גיל המעבר, נושא בפני עצמו). אותם גברים רוצים אישה חמה וחושקת, ואם לא עולות לרוב מחשבות על התפרפרות, או שמתרחשת התפרפרות בפועל. מדובר באותם גברים נאמנים,  שקודם לא עשו זאת. הנושא העומד על הפרק אצל גברים אלה הוא למצות עוד מה שניתן וכל עוד ניתן מן החיים.

ההתרחקות הפיזית בלילה עשויה לעורר גם תהליכי התרחקות בתשוקה

תגובת הנשים לאתגר המוצג בפניהם שונה בהתאם לשאלה של יחסי הכוחות בזוגיות, לאישיות של כל אישה ולגמישותה. יש נשים הנאחזות ב"זה מה יש. זו אני ואיני מסוגלת להשתנות".  אלה המעטות. רוב העומדות תחת איום של פרידה מוכנות להיכנס לתהליך של שינוי דפוסי ההתנהגות המינית על מנת להחזיר את החיוניות והתשוקה ולשמור על המסגרת המשפחתית. לפעמים זה מצליח בגדול, לפעמים חלקית, ולפעמים לא כל כך, תלוי בהיסטוריה הזוגית.

ויש גם להפך בגיל זה: נשים רוצות, גברים לא כל כך.

בגיל זה יש זוגות הישנים בנפרד, אם בשל איכות היחסים הזוגיים, אך בעיקר בשל נחירות הבעל. בעיה בהחלט קשה, מה גם שאיכות השינה של בני האדם יורדת עם הגיל. ההתרחקות הפיזית בלילה עשויה לעורר גם תהליכי התרחקות בתשוקה. הבעל בחדרו החדש (האישה היא זו הנשארת על פי רוב לישון במיטה הזוגית) התארגן על אינטרנט ומצא בו את עיסוקו המנטלי ואולי גם המיני, ואין לו עניין בקיום יחסים עם אשתו. האישה עשויה להיות מחוזרת בחוץ ובבית – כפור. התסכול במצב זה הוא עצום.

גברים שאינם רוצים סקס עם נשותיהם הם קשים הרבה יותר לשינוי או לשכנוע מאשר נשים במצב מקביל. הגברים במצב ההתנגדות המינית מצדיקים אותה במצבור כעסי העבר, או פשוט בחוסר עניין ולך דבר עם הקיר.

לסיכומו של עניין, לכל אורך העשורים השונים ההגעה להרמוניה של התשוקה המינית בין בני הזוג היא בהחלט פרויקט לא פשוט. מעניין שבתקופת גידול המשפחה והעומס התפקודי יש דווקא סוג של קבלה והשלמה. בתקופה זו מתקיים יחס קרבה פיזי לילדים, המעניק מילוי רגשי. כאשר הם גדלים והמגע איתם מצטמצם, הופך הריחוק המיני בין בני הזוג בשנות ה-50 למצבור של תסכול ומחשבות על פרידה פוטנציאלית. מאחר שהילדים פחות מעניקי חום והתייחסות, בני הזוג פונים אז זה אל זה בחיפוש אחר סיפוק רגשי ואינטימי. מין הוא האחד האמצעים הבסיסים לקבלת חום ואינטימיות, פער משמעותי בתחום זה יוצר בדרך כלל משבר זוגי עמוק.

הקיצור, לא פשוט להיות זוג אחרי שנים ארוכות ביחד.

• אילנה היא פסיכולוגית קלינית, יועצת נישואין וסקסולוגית. האתר של אילנה