מה זה יפה בחוץ ורדוד בפנים? הסרט "בל אמי", שיוצריו "הצליחו" להפוך את הרומן העמוק של גי דה מופסאן לאופרת סבון שטוחה ונטולת משמעות ציון: 6 ביקורת סרט / שי שגב שנת 1890 בפריז, בסרט "בל אמי", נראית יותר כמו הסדרה "דאלאס" בשנת 1980. הסיפור מבוסס על הרומן משנת 1885 של הסופר גי דה מופסאן […]
פחות מדקהזמן קריאה: דקות
מה זה יפה בחוץ ורדוד בפנים? הסרט "בל אמי", שיוצריו "הצליחו" להפוך את הרומן העמוק של גי דה מופסאן לאופרת סבון שטוחה ונטולת משמעות
ציון: 6
ביקורת סרט / שי שגב
שנת 1890 בפריז, בסרט "בל אמי", נראית יותר כמו הסדרה "דאלאס" בשנת 1980. הסיפור מבוסס על הרומן משנת 1885 של הסופר גי דה מופסאן (או ליתר דיוק, תרגום כושל לאנגלית של הספר משנת 1903), בו מוצג החייל לשעבר ג'ורג' דו רואה (רוברט פטינסון) כאדם נואש, המתגורר לבדו בעליית גג טחובה, ונאבק לעלות במעמדות החברה. מפגש מקרי עם חבר מלחמה ותיק (פיליפ גלניסטר), מוביל אותו לכתוב טור בעיתון צרפתי יומי.
ג'ורג' דו רואה לא יודע להתנסח בכתיבה, על כן הוא מסתמך בסיועה של אשתו של אחד מעורכי העיתון (אומה תורמן – "ספרות זולה", "להרוג את ביל"). בעקבות הצלחת הטור הוא מצליח להתגנב לאירועי החברה הגבוהה, ואף מוענק לו הכינוי "בל אמי", כבחור צעיר, חסון ומפורסם. דה רואה אף מרשים את נשות החברה, ביניהן קלוטילד (כריסטינה ריצ'י – "משפחת אדאמס", "בתולות הים"), מתגלגל בין מיטותיהן ומנסה לפתות עוד מנשות העלית בצרפת. ברקע – ממשלת צרפת זוממת לפלוש למרוקו.
צמד הבמאים, דקלאן דונולן וניק אורמרוד, מנסים את מזלם, עם סרט הבכורה שלהם, בניסיון למצוא את הצבעים המתאימים לחזון המפואר של מופסאן. אך במקום להסתפק בלהנעים לצופים, הם מעניקים אינספור תקריבים על פני השחקנים (כפי שמקובל באופרות סבון טלוויזיוניות ולא בקולנוע), תיאטרליות מוגזמת ודיאלוגים מנופחים.
הקללה של הדמות הראשית, המגולמת על-ידי רוברט פטינסון, היא כי מלבד מראהו הנראה צעיר מדי לתפקיד, המשחק שלו מתאים לקהל היעד של צופות סרטי הערפדים "דמדומים". פטינסון נע בצורה גמלונית מול המצלמה, חיוכו מאולץ (מזל שאינו חושף ניבים) ואף דואג לחשוף את ישבנו. פטינסון מתנהג כאליל נוער מהוליווד ולא יותר מכך.
יתכן שלצמד הבמאים ולצמד התסריטאים היה מועיל אם היו מעדכנים את הסיפור לימינו, כיוון שדמות זחוחה כמו של הברנש המטורזן פטינסון, יכולה להיות יותר אמינה בסביבת ניו יורק של היום.
עוד עובדה שעיצבנה אותי במהלך הסרט, מדוע לקחו אסופה של שחקנים אמריקנים איכותיים (אומה תורמן וכריסטינה ריצ'י בין השאר), הניחו אותם באולפנים המעוצבים כבתים הנפלאים בצרפת ואילצו את כולם להדביק מבטא בריטי. האם כך יוצרים ניכור פסיכולוגי בקרב קהל דובר אמריקנית? לעניות דעתי, המבטא כה מאולץ, שאיבד סיכוי לייצר אמינות בדיאלוגים המוגזמים.
לסיכום, "בלי אמי" הוא סרט שיפה ונעים להסתכל עליו בשל תלבושות מהודרות מהתקופה, או בשל עריכה המקפצת באופן קליל תוך שמירת עניין. בהשוואה לספרו המקורי של מופסאן, הסרט מאבד חלק גדול מן העומק והמשמעות, עובדה שמאכזבת גם את מי שקרא את הספר וקיווה לראות עיבוד מסקרן על המסך.