Skip to content

למה לי לנסוע להדריך ילדים בקנדה במקום לחתוך ישר לדרום אמריקה?

בעיניי, התרבות, הדת והמסורת היהודית יכולות להיות תשתית יפה להפיכתנו לאור לגויים, עם מוסרי המצליח להיות מצפן לשאר העולם. מאת נוי כרמל
פחות מדקהזמן קריאה: דקות

בעיניי, התרבות, הדת והמסורת היהודית יכולות להיות תשתית יפה להפיכתנו לאור לגויים, עם מוסרי המצליח להיות מצפן לשאר העולם. רעש אנחנו מצליחים לעשות היום הרבה מעבר לגודלנו, אך האם אנחנו יכולים גם להפוך לעם שהוא מנהיג, ומנהיג חיובי? רשומה ראשונה ביומנו של שליח

מאת נוי כרמל

יומןאני במטוס בדרכי לוונקובר, שם אשמש כשליח במחנה קיץ של תנועת דרור ישראל ושל הסוכנות היהודית. אבל בעצם, מה זה אומר להיות שליח? מה לבחור ישראלי בן 24 אחרי צבא ולילדים יהודים מקנדה? למה שמישהו יישלח אותי לשם? ולמה לי לנסוע להדריך ילדים במקום לחתוך ישר לדרום אמריקה?

בסמינר הכנה של הסוכנות היהודית שאלה אותנו המרצה אם ההורים/מורים/גננות שלנו סיפרו לנו על מקום בשם “גולה” בילדותנו, ואם כן, אז מה סיפרו על המקום הזה. התשובות מהקהל דיברו, כצפוי, על מקום רע ומסוכן שצריך לצאת ממנו, כי יש שם אנטישמיות, אז אם יש שם יהודים הם מסכנים וצריך לעזור להם לעלות לארץ.

לאן אנחנו נוסעים, לחוץלארץ או לגולה?

עכשיו שאלה אותנו המרצה על מקום אחר, “חוץ-לארץ”. אז מה סיפרו בילדותנו על חוץ לארץ? שכיף שם, ויש שם יותר כסף וכדאי לחיות שם, כי שם פחות מסוכן, כי אין פיגועים

עכשיו שאלה אותנו המרצה, איפה הילדים שאנחנו הולכים להדריך גרים – בחוץ לארץ או בגולה? ולאן אנחנו נוסעים – לחוץ-לארץ או לגולה?

היחס הדו-ערכי הזה קיים שם כל הזמן, באיך שאנחנו תופשים את הקשר שלנו עם יהודי התפוצות. הם יכולים להיראות כגולים, והם יכולים להיראות ככאלו שהסתדרו הרבה יותר טוב מאיתנו, וחייהם מעוררים קנאה. הדו-ערכיות מתעצמת כשבוחנים את הקשר שלהם למדינת ישראל: עמותות וארגונים רבים, ביניהם גם הסוכנות היהודית, מזרימים מיליוני דולרים בשנה לישראל – כספים שתרמו יהודים אמריקנים. אנחנו, לרוב, שמחים לקבל את הכסף הזה ולעשות בו כרצוננו. אבל עד כמה אנחנו רואים ביהודי שתרם אותו קשר לארץ ישראל? ניקח יהודי שחי בצפון אמריקה, או באירופה, בחייו לא גר בישראל, לא שירת בצבא, וגם בניו לא שירתו, לא חווה את הקשיים שבחיים פה – פיגועים, מסים, יחסינו עם הערבים, דרוזים, בדווים, חילונים, חרדים, דתיים ועוד ועוד – האם מישהו מאיתנו חושב שמדינת ישראל שייכת לו, שיש לו זכות שווה לומר את דעתו וביקורתו עליה? אם יש לו ביקורת על “עופרת יצוקה”, או שאולי הוא בכלל בעד סיפוח קבוע של יהודה ושומרון, יש לו זכות לומר משהו בנושא, כשהוא גר שם? ואם אין לו זכות וכל עוד הוא לא גר פה זו לא המדינה שלו, למה אנחנו מבקשים את הכסף שלו? אנחנו בכלל יכולים להסתדר בלי הכסף שלו?

בחודשים האחרונים השאלות האלה עלו שוב ושוב בראשי, בשיחות אקראיות ובהכנות מובנות שעברתי לקראת שליחות זו. כשהשאלה המרכזית בעיניי היא מה מקומה של מדינת ישראל בעולם ומה תפקידה ביחס ליהודים שמחוץ לה? כביכול שאלות שפסו מהעולם, אבל המציאות מראה אחרת. הקשרים קיימים, גם תרבותית וגם כלכלית. יש שם יהודים שמרגישים קשר, ואנחנו לפעמים שמחים על הקשר, ולפעמים בעיקר רוצים את הכסף שבא לצידו.

קיים ביטוי המתאר את עם ישראל כ”אור לגויים”. הביטוי נאמר לראשונה לנביא ישעיהו מפי אלוהים, כאשר אלוהים טען כי ישיב את עם ישראל לארצו ואז יסתכלו כל שאר העמים על ישראל ואלוהים בהערצה. ודוד בן גוריון כתב: “ההיסטוריה לא פינקה אותנו בכוח, בעושר, בשטחים רחבים וברוב עם, אבל היא העניקה לנו תכונה מוסרית ואינטלקטואלית בלתי מצויה, והיא מְזַכָּה ומחייבת אותנו להיות אור לגויים”.  האם רבע אחוז מאוכלוסיית העולם יכולים להיות אור לגויים? ולמה בכלל?

בעיניי, התרבות, הדת והמסורת היהודית יכולות להיות תשתית יפה להפיכתנו לאור לגויים, עם מוסרי המצליח להיות מצפן לשאר העולם. רעש אנחנו מצליחים לעשות היום הרבה מעבר לגודלנו, אך האם אנחנו יכולים גם להפוך לעם שהוא מנהיג, ומנהיג חיובי?

אני קושר בין הדברים, בין תפקיד מדינת ישראל מול עם ישראל על כלל יישוביו, לתפקיד עם ישראל ומדינת ישראל כלפי העולם, משום שהדברים חייבים לבוא יחד. תפקידנו כלפי חוץ קשור לתפקידנו כלפי פנים. זו לא עוד מדינה שבעצם קיימת כבר מאות שנים ורק קיבלה עצמאות מתישהו. זו המדינה היחידה בעולם, ככל הידוע לי, שקמה על ידי קיבוץ גלויות. לכן היא אינה יכולה להתנכר לגלויות האלה. מה בדיוק הקשר? מה תפקידם כלפינו, הגרים בארץ? ומה תפקידו כלפיהם? מה אפשר ללמוד מהם? את כל אלו אנסה לברר בחודשים הקרובים של השליחות שלי ולשתף איתכם.

צילום אילוסטרציה: FreeDigitalPhotos.net
error: התוכן באתר מגפון ניוז מוגן
דילוג לתוכן