סשה ברון כהן הוא יוצר מקורי וקומיקאי מרתק, אבל "הדיקטטור" שלו הוא תאונת עבודה מצערת ציון 4 ביקורת סרט / ירמי עמיר אני אוהב את הראש של סשה ברון כהן. הוא נועז, בועט, חכם, מקורי, אידיוטי והכי לא מיינסטרים. אם הוא היה יוצר בישראל, היו אומרים עליו שהוא מופרע ורפרנטים מרובעים בוועדות הקולנוע למיניהן לא היו זורקים, […]
פחות מדקהזמן קריאה: דקות
סשה ברון כהן הוא יוצר מקורי וקומיקאי מרתק, אבל "הדיקטטור" שלו הוא תאונת עבודה מצערת
ציון 4
ביקורת סרט / ירמי עמיר
אני אוהב את הראש של סשה ברון כהן. הוא נועז, בועט, חכם, מקורי, אידיוטי והכי לא מיינסטרים. אם הוא היה יוצר בישראל, היו אומרים עליו שהוא מופרע ורפרנטים מרובעים בוועדות הקולנוע למיניהן לא היו זורקים, כנראה, שקל לעברו. שרת התרבות, לימור לבנת, הייתה בזה לו ואומרת בצדקנות האופיינית לה, שהיצירות שלו אינן ציוניות (וכך היתה מקוששת עוד קולות לפריימריס בקרב המתנחלים).
לכן יש לו מזל, לסשה ברון כהן, שאינו חי ויוצר בישראל, למרות שהוא יהודי.
כל ההקדמה הזו לא באה כדי להלל את סרטו החדש "הדיקטטור". הפעם ברון כהן פיספס – ובגדול. לא נורא. זה קרה, קורה ויקרה ליוצרים גדולים ממנו. אחרי סרטו הגאוני "בוראט", ברון כהן אינו מצליח להמריא. לא ב"ברונו" ובוודאי שלא ב"הדיקטטור", שהוא ממש תאונת עבודה מרובת נפגעים.
"הדיקטטור" הוא אוסף של בדיחות, מוצלחות יותר ומוצלחות פחות, שעוסקות בקקי-פיפי, אוננות וסאטירה חברתית ופוליטית. יש כמה קטעים מצחיקים, אבל לא נפלתי מהכיסא. אם ראיתם את הפרומואים האינסופיים לסרט, אתם יכולים לוותר. הבעיה העיקרית של "הדיקטטור", שאין באמת סיפור והסרט, שנפתח ברעש גדול, מידרדר בהמשך ואפילו מתחיל לשעמם.
גם הסוף המאולץ אינו תורם להנאה ו"הדיקטטור" מתרסק ברעם גדול. עכשיו סשה ברון כהן יצטרך לאסוף את השברים, לקום מהקרשים ולהמציא את עצמו מחדש. כי יותר נמוך מזה אי אפשר לרדת.