Skip to content

הגירוש מתחיל ביום ראשון. המאבק נכשל

על דבר אחד מסכימים כל הגורמים המקצועיים: עבור הילדים שיגורשו לדרום סודאן זה עלול להיות גזר דין מוות. חלק מהם לא ישרוד שנה אחת. משפחה אחת שחזרה מרצונה לדרום-סודן לפני שנה, כבר שילמה מחיר כבד: הילד הקטן, שנולד בישראל, מת ממלריה. הם סובלים מרעב כבד. ממשלת ישראל מעלה קרבן ראשון כדי לכסות על המחדל - […]
פחות מדקהזמן קריאה: דקות

על דבר אחד מסכימים כל הגורמים המקצועיים: עבור הילדים שיגורשו לדרום סודאן זה עלול להיות גזר דין מוות. חלק מהם לא ישרוד שנה אחת. משפחה אחת שחזרה מרצונה לדרום-סודן לפני שנה, כבר שילמה מחיר כבד: הילד הקטן, שנולד בישראל, מת ממלריה. ממשלת ישראל מעלה קרבן ראשון כדי לכסות על המחדל – אלף פליטים, רובם ילדים. חלקם ישלמו בחייהם

מאת שרון ליבנה

זו רק ההתחלה. הגירוש עומד להתחיל ביום ראשון. ילד בן שמונה שיגורש בעוד שבוע אומר לי: "אולי זה רק חלום". ציבור ישראלי שותק ואטום: אתם חלומו הרע של ילד בן שמונה.

את מה שקרה בחודשיים האחרונים לא יכולנו לדמיין: מאבק צנוע, שבלבו הדרישה השמרנית לא לגרש בני אדם למלחמה ורעב, עורר כאן מפלצת של ציד אדם, כליאה וגירוש בהיקף חסר תקדים.

רגע לפני הגירוש (צילומים באדיבות עמות אס"ף)
המשפחה, רגע לפני הגירוש (צילום באדיבות עמות אס"ף)

יותר מכול, הדרום-סודאנים המומים: מה עשינו שככה רודפים אותנו בכל הכוח? שבאים לקחת אותנו עם הילדים לפנות בוקר? למה לא נותנים לנו זמן להתארגן ולהתכונן לגירוש? כיצד אנו, שאוהבים כל כך את מדינת ישראל, שעזרה לנו במאבקנו לעצמאות, הפכנו להיות אויביה הגדולים ביותר?

חלקם מתחילים להבין שהם משלמים את המחיר על מחדליה של ממשלת ישראל; ממשלה שבחמש השנים האחרונות התעלמה משטף מבקשי המקלט שהגיע לישראל ובחרה לעצום עיניים, למרות התראות ארגוני הסיוע לפליטים שצריך מדיניות; ממשלה שהרגישה שהכיסא רועד ולכן פתחה במסע רדיפה של אותה קהילה קטנה של אלף איש, כדי להגיש לציבור את מנת הדם שדרש.

רגע לפני הגירוש (צילומים באדיבות עמות אס"ף)
טעו לחשוב שניצלו כשהגיעו לישראל. רגע לפני הגירוש (צילום באדיבות עמות אס"ף)

ועכשיו יושבת ומחפשת מילים נרדפות לבושה. ואין מספיק. נסו את אלה:

ילד בן שמונה רואה חתול שחור וקורא: "חתול שחור!" ואז המילים מתגלגלות מעצמן: "שחור! תלך מכאן! שחור!" הוא נעצר ומבין. "הוא כמוני!" ומחייך. ואז צועק שוב על החתול: "סודאני! תלך מפה, סודאני!".

וילדה שעד גיל תשע הספיקה להיות פעמיים בכלא – פעם בכלא המצרי ופעם בישראלי; הספיקה לראות את אחיה הקטן מת מצמא בזרועות אימה; היתה מוחזקת שלושה חודשים כבת ערובה בידי כנופיית המבריחים שהתעללה בה ובאמה – ועכשיו שוב, מגורשת לגור במחנה פליטים באזור מלחמה.

הורים שלא ישנים כבר כמה חודשים: אכולי חרדה, הם מבינים שטעו לחשוב שניצלו כשהגיעו לישראל. שאין מקום בשבילם בעולם הזה. שאפילו הממשלה שלהם מכרה אותם בזול.

וחבר דרום-סודאני צעיר, שהיה ילד-חייל, כלומר נחטף לצבא המורדים בגיל שמונה מחיק משפחתו, אומר לי: "אתם לא חושבים שביום מהימים, אחד הילדים האלה שאתם מגרשים יהיה נשיא דרום-סודאן? אתם חושבים שהוא ישכח איך התייחסתם אליו ואל הוריו? איך גירשתם אותם באכזריות?".

כשהם ירדו מהמטוס – לא יהיה להם לאן ללכת. הם לא היו שם יותר מעשרים שנה: אין להם אדמה או בית, אין משפחה שיכולה לסייע להם. אין להם שום דרך לקיים את עצמם. מה עוד יעבור עליהם שם, במחנה פליטים, חשופים לרעב, למגפות ולאלימות?

בישראל שוהים היום כאלף בני אדם שמוצאם מדרום-סודן, רובם ילדים. זו קהילה נוצרית ואוהדת ישראל שנמלטה לכאן באמונה כי כאן ימצאו הגנה.

רובם שוהים כאן כארבע-חמש שנים. הם ברחו ממצרים, שבה הוכרו כפליטים על ידי האו"ם, לאחר המאורעות בכיכר מוסטפה מחמוד בדצמבר 2005, שבהם הרגה המשטרה המצרית לפחות מאה אנשים, בהם ילדים רבים. הם עזבו את סודאן לאחר שנרדפו שם על ידי השלטונות הערבים-מוסלמים; חלקם עברו עינויים קשים במרתפי הכלא הסודאני.

"שחור! תלך מכאן! שחור!" (צילום באדיבות עמותת אס"ף)
"שחור! תלך מכאן! שחור!" (צילום באדיבות עמותת אס"ף)

מדינת ישראל סירבה כל השנים לבחון את בקשתם למקלט: האם הם זכאים למעמד פליט. לפיכך הם חיו כאן ללא מעמד או זכויות בסיס וחיו בעוני קשה, אך לפחות חשו בטוחים.

כעת הם מגורשים לדרום-סודאן, וזאת למרות שממשלת דרום-סודאן שלחה שרה מטעמה שביקשה במפורש מישראל לדחות את הגירוש משום שהמדינה הצעירה והענייה המוצפת במאות אלפי פליטים אינה מסוגלת לקלוט אותם.

המצב בדרום סודאן קשה ומורכב: הלחימה עם הצפון נמשכת באזורים הסמוכים לגבול וסיכוי רב שהיא תתפתח למלחמה כוללת. למלחמה שכזו, מזהירים מומחים, יהיו תוצאות מחרידות אף יותר מאלה של מלחמת האזרחים הארוכה שבה מצאו את מותם יותר מ-2 מיליון מבני עמם.

צפון סודאן החלה מגרשת חצי מיליון פליטים דרום-סודאנים, והם שוהים כעת במחנות פליטים בדרום סודאן. ארגוני סיוע בין-לאומיים הם שאמונים על הטיפול בהם, אולם גם הם מתקשים לעמוד בכך ומשוועים לעזרה. יש כעת רעב כבד בדרום-סודאן – האו"ם מתריע כי חצי מאוכלוסיית המדינה בסכנת רעב. בהיעדר תשתיות במדינה, אין טיפול רפואי מינימלי ואחד מכל שבעה ילדים מת בטרם הגיעו לגיל חמש. תת-מזכ"ל האו"ם לעניינים הומניטרים הכריזה על משבר הומניטרי חריף במדינה והמליצה כי כל חזרה לדרום-סודאן צריכה להיעשות מרצון בלבד.

משפחה אחת שהכרתי שחזרה מרצונה לדרום-סודן לפני שנה כבר שילמה מחיר כבד: הילד הקטן, שנולד בישראל, מת ממלריה, בהיעדר טיפול רפואי. הם סובלים מרעב כבד, כמו המשפחה השנייה שחזרה ואני בקשר איתה.

לרוב המשפחות אין לאן ללכת לאחר שיורדו מהמטוס בג'ובה. הם לא היו שם יותר מעשרים שנה. אין להם אדמה או בית, אין משפחה שיכולה לסייע להם. על דבר אחד מסכימים כל הגורמים המקצועיים: עבור הילדים שיגורשו לדרום סודאן זה עלול להיות גזר דין מוות. חלק מהם לא ישרוד שנה אחת. בנוסף לכך, הם ייאלצו לחיות שוב כעקורים במחנות פליטים ויסבלו מהרעב ומהמחלות, ללא גישה לחינוך הולם.

הדרום-סודאנים הפכו להיות השעיר לעזאזל של סוגיית מבקשי המקלט האפריקנים. אחרי שנים של היעדר מדיניות נזכרה הממשלה שחיים פה רבבות אנשים ללא מעמד וזכויות. כדי לנער מעליה את האשמה על הפקרתם וזריקתם על תושבי שכונות מוחלשות היא מעלה קורבן ראשון – אלף פליטים, רובם ילדים, שחלקם ישלמו בחייהם.

error: התוכן באתר מגפון ניוז מוגן
דילוג לתוכן