Skip to content

הסנגור מקטרג: הפליליסט רמפול משעשע בגרסה העברית

סנגורם של פושעים הוא איש מקצוע חתרני היורה חיצי אירוניה לכל עבר. אורח קבע בפאב הסמוך, רמפול תוקף את כל נפוחי העולם, הטיפוסים המזויפים הטרודים בענייני מגבעות
פחות מדקהזמן קריאה: דקות

  

משב רוח מרענן במיוחד צפוי לקורא הישראלי הבוחר בספר זה כדי לחנוך בחסותו את הקיץ החובט כבר בראשינו. מלבד תחושת הרחוב הלונדוני הצונן, ירווה הקורא סגנון כתיבה בריטי לעילא, כולו מחמדי הומור משויף היטב אך לא מנומס. הסופר סר ג'ון מורטימר (1923-2009) היה עורך דין בהכשרתו, אך לא רק בזכות ידיעתו את רזי המשפט הבריטי התחבבה דמותו של הוראס רמפול על הקוראים.

מורטימר יצר גבר קשיש, מוזנח בלבושו, נרדף על-ידי גברת ביתו, הִילדה שמה, חובב כוסות גדושות באלכוהול שלא נועד לאנינים. הוא משפטן בעל השקפות יוצאות דופן על קריירה והצלחה מעמדית וכלכלית. מורטימר עצמו היה קומוניסט בשחר ימיו ולא הפך לקפיטליסט בערוב ימיו. לנגד עיני הפרקליט עומדת טובת מרשו, גם אם מרשו פועל נגד עצמו, אך בה בעת רמפול מבקש גם איזו אמת מוסרית. הגבר
הלא מתחנף הזה, "הברנש עם הכובע המחפיר", האנדר-דוג שאינו נכנע להוראות מגבוה, כולל אשתו (אותה הוא מכנה "זאת שיש לציית לה"), הוא מי שהקורא האוניברסאלי מעוניין לפגוש כשנמאס לו מהכיעור הממסדי.

לוזר בחייו האישיים, שהרי אפילו בנו האהוב מתרחק ממנו לטובת נישואים לאמריקאית, ובמשרד אין לו אלא ידיד עלוב נפש אחד, דווקא רמפול הוא האיש היצירתי שיילחם בנונשלאנטיות על הגנת מרשו. הוא לא יזכה בתשלום מכבד עם הזיכוי. לעתים הפושע ומשפחתו יגנו אותו על הזיכוי. ודאי שלא יזכה בהערכת הקולגות. עמיתיו ההולכים בתלם הרי רק ממהרים לקבור את הקריירה שלו.

הדמות המלבבת הזאת נוצרה תחילה לתיאטרון, ואחר-כך, גם כסדרה טלוויזיונית (מורטימר כתב גם מחזות, תסריטים ותסכיתים) ובמקביל, כסדרה ספרותית בעלת תכנים מקוריים משלה. אסופת הסיפורים שלפנינו, כולם קשורים זה בזה, יצאה לאור ב-1978, ויש לקוות שההוצאה העברית תדאג לתרגם קבצים נוספים של עלילות רמפול. מורטימר שפע מאלה במשך יותר מעשר שנים, ולא יתכן לומר די מהם. החיבה לרמפול וסיפורי חייו הכרוכים בעלילות בית המשפט הפלילי, רק מתעצמת עם הקריאה בגרסה העברית שלפנינו. מיכל אלפון, מתרגמת פוריה שמגלה גמישות בדילוגיה בין הז'אנרים האנגליים והתקופות השונות, מדייקת בנימת הדיבור של רמפול, באופן תיאורו את חייו כאילו דיבר מתחת לשפמו, ובאוצר השנינה שהוא נוקט כלפי כל העולם ובמיוחד בהתייחסותו למשפטנים.

כסנגורם של פושעים בבית המשפט הפלילי, האולד-ביילי, הוא איש מקצוע חתרני, היורה את חיצי האירוניה
שלו לעבר כל שנואי נפש הקורא האוהב רק צליל מכוון. הוראס השלומפר חובב הסיגרים הקטנים, אורח קבע בפאב הסמוך, הינו חפרפרת חרוצה המתמידה לספק נקודת מבט מהפכנית מתוך משרדי חותנו האוויל. רמפול תוקף את כל נפוחי העולם, הטיפוסים המהודרים והמזויפים, הטרודים בענייני מגבעות וגלימות בעלות צווארוני קטיפה, מכובדי מסדרונות המשפט והיכלות השלטון. אף הפושעים עצמם, והשוטרים המושחתים, יוצאים ניזוקים מלפני פקחותו.

המשפטן הזה נכון להגן על נער פושע בן למשפחת פושעים, ועל היפּית שמכרה סמים, ועל פורץ כספות ידוע. הוא אינו בוחל ממגע עם דיירי חדרי המעצר שמתחת לאולמות המשפט. תיעובו מופנה דווקא כלפי כל באי נשף לשכת עורכי הדין הכבודים, המסובבים את "רעיותיהם הדשנות כאותם גננים נמרצים הדוחפים ברגש מריצות עמוסות." השתתפותו באותו נשף נכפית עליו, כמובן, בידי אשתו המאוכזבת ממנו, שהרי העדר צייתנות לתכתיבים בבית ובעבודה, חסם בפניו את ניהול משרד עורכי הדין.

ועם זאת, אין הוא מאבד את חוש ההומור הנודע. מתחת לעפעפיים כבדים הוא מתבונן בלי פחד בברואי
עולם ומנהגיהם. את מסקנותיו הוא ממהר לבטא בקול רם או בקול מונמך. אך בכל מקרה, אין הוא סותם את הפה. הפה של רמפול הופך לכלי הביטוי של הקורא החש חסר אונים מול מערכות גדולות.

דומה שרמפול עדיין שם, באולד ביילי, פוסע כדבר גדול בדמותו של השחקן ליאו מק'קרן, מצטט דברי שירה בדרך לחשיפת עוד קשר של שחיתות שנעלם מעיני השופטים מוסחי הדעת. "אין שופט בעולם שיקלקל לי את שיא הנאום," מספר לנו רמפול. הוא עצמו מתייחס אל הכס הרם בסלחנות של גננת כלפי ילד טעון טיפוח. השופטים שהוא טוען לפניהם ממהרים הביתה, או רדומים, או עוינים, או שבויים בתפיסות נוקשות. רמפול משתדל להאיר את עיניהם כמיטב יכולתו. לעתים הוא נכשל. הוא מכיר את החומר שממנו עשויים בני אדם. הוא מגלה שבני זוג שופעי שנאה הדדית לכאורה, בעצם אוהבים זה את זה. הוא חושף את רצונה של משפחת פשע להפליל את בנה הפחות מוצלח במקום את הרוצח, אחד מראשי המשפחה. הזוהמה מוכרת לו והיא נראית בעיניו כאחת מן התופעות בעולם. המומחיות הגדולה של רמפול היא דם. כתמי דם. צורת התפזרותם.

הכלה האמריקאית שלו לא יכולה לסבול את החקירה התקיפה שהוא מנהל נגד גברת שהתלוננה על אונס. נוכח מופעי הארוסה הצדקנית, אומר רמפול לבנו, שהיה בעבר שותפו לעונג המשפט הפלילי: "ההיגיינה! זה יכול להיות מסוכן נורא. הטוהר! הנחישות הנוראה לא לזהם שום דבר! אתה תיזהר מאוד, נכון, ניק?" לפי רמפול הטינופת אינה מעוררת חשש. הטהרנות, תאומתה של הצדקנות, היא המגמה המדאיגה.

ג'ון מורטימר, רמפול פרקליט פלילי, מאנגלית: מיכל אלפון, אחוזת בית, 264 עמ'

error: התוכן באתר מגפון ניוז מוגן
דילוג לתוכן