להיסטוריה יש את הדרך שלה לציין אירוניה. וכך יוצא שהמפלגה שקמה בשביל לזעוק את זעקת השחורים של פעם, היא זו שרודה בכזו חדווה בשחורים של היום

מאת טובי פולק

מאז קום המדינה, ההגמוניה החרדית הפוליטית היתה שמורה למפלגות החרדיות האשכנזיות. נציגיהן בכנסת ייצגו את הרבנים והאדמו"רים האשכנזים, את הישיבות המובילות, את הזרמים שהגיעו ממזרח אירופה, את שארית הפליטה של שואת יהודי אירופה. הם ייצגו את עולם התורה, הם ידעו לשמר את כוחם, הם היו שותפים בכל קואליציה. כמעט. הם היו האליטה האשכנזית של עולם התורה והם הפלו על רקע גזעני את יוצאי עדות המזרח.

על הרקע הזה נולדה ש"ס, בחיבור – שנראה בזמנו כמעט בלתי סביר – בין הרב ש"ך האשכנזי לרב עובדיה יוסף הספרדי. ש"ס נולדה, ע"פ הצהרתה, על מנת "להחזיר עטרה ליושנה". הם היו "ספרדים גאים". ש"ס נולדה כמפלגה חרדית-ספרדית, כתשובה ניצחת להגמוניה החרדית האשכנזית. ש"ס היתה התרסה שנולדה מתוך האפליה. ש"ס, במילים שלה (כמעט) – היתה התשובה החרדית השחורה להגמוניה החרדית הלבנה. כאילוסטרציה, אפשר להגיד שש"ס היא מפלגה של שחורים. והיא קמה מכיוון שהלבנים האשכנזים הפלו את השחורים הספרדים.

וישמן ישורון ויבעט ויחמוד ויעשוק

עד כאן היסטוריה. ועכשיו היסטריה. ש"ס קיימת כ-30 שנה, וכמעט תמיד הקפידה להחזיק בעמדות מפתח שלטוניות, רצוי בתחומי הפנים. במקומות שבהם ניתן לשלוט על העברות של תקציבים, על מינויים מכל הסוגים, השלטון המקומי, מוסדות הדת, הרווחה, השיכון. מזה שנות דור שרי הפנים, הרווחה, השיכון, התמ"ת. אף פעם לא נגעו בתיקים שיש בהם הרבה סיכון ומעט כסף זמין, כמו בריאות, חינוך, חקלאות וכאלה.

אבל יחד עם השררה, הכסף המפתה (מיותר לציין וקשה לספור שוב את כמות חברי הכנסת והשרים של ש"ס שנתפסו בגניבה, במעילה, באי-סדרים, נשפטו, הורשעו וישבו בכלא) יש גם אחריות. והאחריות היא ממלכתית. כאשר אתה שר הפנים, ובמסגרת הזאת אתה יכול לבלום בקלות עלייה של שחורים מאפריקה, של רוסים ממוסקבה ואולי גם של הודים מקוצ'ין ואינדיאנים מערבות פרו – אתה גם חייב לשמור על גבולות המדינה: באוויר, בים וגם ביבשה.

וכאשר אתה שר הפנים ושירותי הכבאות הם תחת אחריותך, אתה חייב לדאוג שהכבאים שלך יהיו מצוידים, שיהיו מספיק כבאים ורצוי גם שהכבאיות יהיו ממודל מתקדם יחסית (לא, כבאית בת 35 שנה לא נחשבת למודל מתקדם), וגם שהתדרים ברשת הקשר שלהם יהיו מתואמים, גם בינם לבין עצמם וגם מול גורמי ההצלה האחרים, כמו המשטרה ומד"א. זה נראה לכם סביר? כנראה שזה לא ממש סביר מבחינתו של מר אלי ישי. עובדה: את התהילה והמשכורת והתנאים וכיבודים הוא לוקח לעצמו בכיף; אבל לקחת אחריות? לקום וללכת? לא, זה לא מתאים לו. מה פתאום.

והשמירה על הגבולות? הוא עושה את מה שקל לו. צריך להעניק אשרה שתאחד משפחות? שיחכו; להוציא ויזה לחולה סרטן סופני? ממש לא דחוף. יש פרוצדורות. זה שגבולות המדינה פרוצים והמוני פליטים ומסתננים זורמים באין מפריע לתוך המדינה של אלי ישי, המדינה שהוא זה שממונה על הכניסה אליה – זו הבעיה של מישהו אחר: של שר הביטחון, של שר המשטרה, של הצבא, של מזג האוויר, של הנסיבות, זה בכלל גורל. ובשפה של ש"ס: יד אלוהים.

כמו במערכון של "לול",  אין בעל-בית אדנותי יותר מהדייר החדש שאך זה הגיע

במערכון הידוע והמוכר ההוא, של אורי זוהר ואריק אינשטיין ב"לול", העולים הוותיקים שרק אתמול היו עולים חדשים, תוקפים בשנאה ובבוז את העולים החדשים שאך זה באו. הרוסים תיעבו את הפולנים; הפולנים השמיצו את הרומנים; כל האשכנזים תיעבו את המזרחיים, ורק בגלל עניינים שהזמן גרמם –  המערכון הזה לא תיעד את קבלת הפנים שלה זכו הרוסים של העשורים האחרונים, האתיופים בסבבי העלייה שלהם, ועכשיו השחורים שבאו מאפריקה. כל אחד והסיפור שלו.

וכך יצא שאותו שד עדתי, שש"ס קמה בשביל להכניסו בחזרה לבקבוק ומאז היווסדה רק מפטמת ומטפחת אותו – הוא זה שמנצח את כל שאר השדים והדמונים. הרוסים של ליברמן מתעבים את המזרחיים של ישי (וגם לא ממש מתים על ההומואים והשמאלנים, רחמנא לצלן); אנשי ש"ס מתגייסים במרץ מעורר השתאות לגרש – איזו מילה נהדרת, "גירוש", "לגרש" – את השחורים התורנים, רק בגלל שהם שחורים. טוב, גם גויים סתם הם שמחים לגרש, בעיקר אם זו אימא חשודה כנוצרית שהבן שלה שירות ואולי גם נפל כחייל בצה"ל. לגרש, לגרש, לגרש. רק שאלה וגם אלה מעדיפים לשכוח את הגזענות שהיתה ועודנה מנת חלקם שלהם. אנשיו של ישי דאגו להביא (לעיתים תוך הפרה בוטה של החוק) הרבה מאוד עובדים זרים, והוא ואנשיו ששים עכשיו לכל פוטו-אופ גירוש מתוקשר של זרים אחרים, עם עדיפות לשחורים – ביניהם פליטים שהגירוש מבחינתם הוא גזר דין מוות בוודאות גבוהה.

אחריות היא מילה גדולה, רק לא ממש רלוונטית מבחינתם של בעלי התפקידים

דו"ח המבקר על השריפה יתפרסם בעוד לא הרבה שעות, ובלי להפר שום כלל – כולנו יודעים את חלקו של אלי ישי כשר הפנים בקטסטרופה של הכבאות. סביר להניח שלא הוא ולא מפלגתו לא ישלמו שום מחיר על ההפקרות ("כתבתי מכתבים"… "התרעתי"… "הזהרתי") שלו ושלהם כשרי פנים. כי הם הרי התריעו, לא? הם עשו הכל – חוץ מלהפוך את השולחן וללכת הביתה. שהם יילכו? חס וחלילה. שאנחנו נלך. אבל מה שהמבקר לא יכתוב ולא יגיד, ואיש לא יכתוב ולא יגיד, זה שהשחורים האומללים שאלי ישי מצטלם איתם במפגן של פטרוניות גזענית דוחה ומעליבה (גם אותנו), כשהוא מנופף בידיו לאות ניצחון (את מי בדיוק הוא ניצח? את המסכנים של העולם?) משלמים את מחיר היוהרה, השנאה, הגזענות וההפקרות. גם של השריפה, גם של הגבולות הפרוצים, גם של הבורות של המצביעים שמנציחים את שלטונו של ישי.

להיסטוריה יש את הדרך שלה לציין אירוניה. וכך יוצא שהמפלגה שקמה בשביל לזעוק את זעקת השחורים של פעם, היא זו שרודה בכזו חדווה בשחורים של היום. אבל המבקר לא בודק ולא מאשים ולא מרשיע בנושאים כמו בורות, שנאה וגזענות.