איזה מין שם זה? ההורים שלך רצו בן? לא מסורבל לך? אלה רק חלק מהתגובות שקיבלתי על שמי הייחודי. כשהייתי ילדה השם שלי היה מעמסה גדולה עבורי. עכשיו אני גאה בו מאוד

מאת איתנה לוי אליעזר

תגידי, ההורים שלך רצו בן? רצו לקרוא לו איתן, את נולדת ובלית ברירה קראו לך איתנה? איתנה, איזה מין שם זה? מה הפירוש? אוי, אוי, אוי… איתנה? בטח איזה עול כבד רובץ עלייך, את כל הזמן צריכה להיות איתנה ולא להראות חולשה. לא מסורבל לך השם הזה? איזה שם בומבסטי. אולי נקרא לך אתי?

אלו מקצת התגובות שאני כל כך רגילה לשמוע מאז ילדותי.

בכלל, כשהייתי ילדה השם שלי היה מעמסה גדולה עבורי, לא היה לי נוח איתו, אני זוכרת היטב שבגיל 13 אמרתי לאמא שלי שאני דורשת לשנות את השם, ובכלל, איך הם העזו להעניק לי כזה שם לא מובן, מסורבל ולא דומה לאף שם של אף אחד מהילדים בכיתה. מה חשבתם לעצמכם בכלל? לא חשבתם עליי בכלל?

היא הגיבה בדרך כלל בחיוך, לאחר מכן הגיע ההסבר: "נולדת בדיוק שבוע לפני מלחמת ששת הימים, הכל היה לא ברור ומפחיד, ואך טבעי היה שרצינו להיות חזקים, רצינו שאת תהיי חזקה, נולדת  וישר רצנו למקלט. השם שלך נראה בעיניי מדהים גם אז וגם עכשיו", הוסיפה ואמרה, "גם את תאהבי אותו, ואם לא – בגיל 18 זכותך המלאה תהייה לשנותו".

מילא אירנה, אני מבינה, אבל אוחנה?

בכיתה, בעת קריאת השמות בתחילת שנה, מעולם לא קראו את שמי כמו שצריך, אני זוכרת את  קמטי הפליאה וחוסר ההבנה אצל המורים שנייה לפני שהיו קוראים בשמי, ואז כבר הייתי נאנחת, הנה שוב זה מתחיל, השאלות, המבוכות, מעניין איך היא תקרא לי עכשיו. בדרך כלל זה היה נע בין אירנה ואוחנה, תמיד היו מתלווים למעמד המביך הזה צחקוקים של חבריי לכיתה. מילא אירנה, אני מבינה, אבל אוחנה? ממתי אוחנה זה שם פרטי בכלל?

היו מורים שהיו מתקנים מיד ולא שואלים שאלות, אך היו כאלה שהתמהמהו רבות בפליאה על השם ומתחילים לשאול שאלות אין ספור, למה? ומי המציא את השם? כשחבריי מרוצים מאוד, כי זה תמיד היה על חשבון השיעור.

שנים היו לי טענות כלפי הוריי, לא הייתי כנראה מספיק בוגרת להבין שיחד עם זה שאיתנה הוא שם לא הכי קליט, הוא בהחלט שם ייחודי ששכרו בצידו.

כל השאלות התמוהות של אנשים שהופנו ועדיין מופנות אליי היו גורמות לי מבוכה בילדותי, אבל היום גורמות לי גאווה גדולה. מי ששואל ועדיין תוהה, יש לי את התשובה הרגילה, אני שולפת אותה מהמותן: "ששת הימים, נולדתי, הורים קיוו לתקווה לחוזק והנה אני". עדיין עונה לשאלות בסבלנות רבה ובאהבה.

מה ששם אחד ייחודי יכול לחולל בלב שתיים שחולקות אותו

בכיתה ח' החלטתי לנסות לשנות את הרגש שהיה טבוע בי לגבי שמי ולנסות לתעל את האנרגיות לחיובי ולא לשלילי. כמעט כל ילדה הייתה הולכת בגאווה עם תליון השם שלה בעברית או באנגלית. קיבלתי גם אני מתנה והחלטתי לענוד, ויהי מה. באחת ההפסקות בבית הספר נעמדתי בתמהון מוחלט מול נערה אחת שגם לה היה על הצוואר תליון בדיוק כמוני, עם השם שלי על התליון שלה. הבטנו זו בזו כמה שניות ופרצנו שתינו בצחוק אדיר ואפילו התחבקנו. מה ששם אחד ייחודי יכול לחולל בלב שתיים שחולקות אותו.

"גם את? גם אני, מה התירוץ שלך? והנה התירוץ שלי. טוב לך איתו? כי אני קצת נבוכה, אל תהיי, תאהבי, תעריכי, תקבלי". מאז אותו רגע משהו השתנה אצלי, הייתי מספיק בוגרת לקבל ולהעריך ופתאום השתנו אצלי סדרי עדיפויות. מה אכפת לך מה אנשים חושבים, אמרתי לעצמי, מה אכפת לך אם הם לא מבינים, או לא מקבלים, תסבירי ומי שלא מוצא חן בעיניו ויש לו מה לקטר, שיקטר, זה לא השם שלו, זה השם שלך, הוא יילך איתך כל ימי חייך, בטוב וברע, זו את.

ופתאום, בבת אחת, נהייתי מודעת ליופי שיש בשמי. מעבר למילה המייצגת כוח, יש יופי אדיר בשם שניתן באהבה גדולה, ייחודי, שמייצג יציבות.

לשם שלנו כוח גדול, אם נרצה או לא, הוא מייצג חלקים נרחבים בנו. הרבה אנשים, כמוני בילדותי, לא אוהבים את שמם, רצים להחליף אותו, מתביישים בו, מעוותים אותו בכוונה. אינני שופטת, כל אחד רשאי לעשות כעולה על רוחו, אבל חכו עם זה רגע. השם ניתן לנו מתוך כוונה ושליחות מסויימת. גם אם השם הוא ייחודי ולא פשוט לעיכול – היו גאים בו, הוא לא ניתן לכם סתם.

היום אני אישה בוגרת (לפחות ברוב הפעמים), אני גאה בשמי עד מאוד, רחוקה מלהתבייש או להיות נבוכה בו, ההיפך הגמור, גאה בו, גאה בהורים שלי שהעניקו לי אותו וגאה בהם שלא נכנעו לטענותיי ולדרישתי להחליף אותו.

עשרות נשים בכל הגילים נושאות את השם היפה הזה

כשנרשמתי לפייסבוק, לא כבשתי את סקרנותי והקלדתי את השם בשביל לראות כמה עוד יש בשם איתנה. עצרתי את נשימתי: עשרות נשים בכל הגילים נושאות את השם היפה הזה, כמה מהן אפילו בתור שם שני. ליבי פעם בחוזקה. ואני חשבתי שאני ועוד כמה בודדות קיבלנו את השם הזה, טעיתי בגדול, ואני שמחה על כך מאוד. עדיין השם ייחודי ומעוררת תהיות, אך היום השם הזה בעיקר גורר אחריו מחמאות. מפליא ונפלא כמה כשמשנים גישה לחיובית, הכל מרגיש חיובי.

עד היום יש אנשים (מעטים, לשמחתי) שקשה להם עם השם שלי, משתדלים לא להגות אותו, חלק קטן גם אמר לי שקשה לו עם החוזק של השם. אבל לי זה לא אכפת. קשה להם, לא לי.

לעיתים, ברגעי חולשה, כשאנשים אומרים לי "בחייך, מה את מתפרקת, את צריכה להיות חזקה,  כשמך כן את", אני נותנת למילים שלהם לעבור לידי. שיחפשו את החוזק בהם, לא בי.

אני את שמי אוהבת  מאוד, והיום לא הייתי מחליפה אותו בעד שום הון שבעולם. עברתי איתו כברת דרך לא קצרה ועוד נכונה לעבור. השם הוא חלק ממני ואף עיצב אותי.

אני איתנה, נעים מאוד.

צילום אילוסטרציה: FreeDigitalPhotos.net